א. התובעת מס' 1, ילידת 1.05.84, (להלן: "התובעת"), בתם של התובעת מס' 2 והתובע מס' 3, ואחותה של התובעת מס' 4, נפגעה כתוצאה מתאונת דרכים שאונתה לה ביום 23.09.92 בהיותה כבת שמונה שנים.
התאונה ארעה שעה שהתובעת חצתה את הכביש ונחבלה ע"י רכב פרטי מסוג אאודי, שהיה נהוג ע"י הנתבעת מס' 1 ומבוטח כדין באמצעות הנתבעות מס' 2 ומס' 3.
אין מחלוקת על כך שהנתבעות, ביחד ולחוד, חייבות לפצות את התובעים בגין נזקי התאונה הנדונה, בהתאם להוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.
לפיכך התמקד הדיון בתיק זה בשאלת גובה הנזק בלבד.
ב. ממקום התאונה הועברה התובעת באמצעות ניידת טיפול נמרץ, כשהיא מונשמת, למרכז הרפואי "שיבא" כשהיא סובלת מחבלת ראש קשה וכשהיא מחוסרת הכרה (דרגה 8-7 בסולם גלזגו).
בדיקת C.T של הראש הדגימה בצקת מוח קשה, בעיקר של ההמיספרה הימנית, מלווה בקונטוזיה של המוח ודמם תת-עכבישי באיזור פרונטו - אוקציפיטאלי משמאל. בצקת המוח מימין גרמה להרניאציה חלקית שהתבטאה בתגובה איטית של האישון הימני.
בדיקה חוזרת של C.T מוח (לאחר שישה ימים) הדגימה איזורים היפודנסיים נרחבים בשתי ההמיספרות, כמו כן אובחנה נוקשות ניכרת ב- 4 הגפיים (מוצג ת/7 וכן נספח א' בקובץ המסמכים שמטעם הנתבעות- סיכום מחלה בי"ח שיבא).
עם התייצבות מצבה, הועברה התובעת בתאריך 5.11.92 ליחידת שיקום ילדים בבית החולים "שיבא", שם נתקבלה התובעת כשהיא ללא קשר עין, וללא שפה אקספרסיבית. בהדרגה חזרה התובעת להכרתה, הופיעו תנועות בגפיים, אך התפתחה נוקשות אקסטרה-פירמידלית, עם קושי ניכר באקסטנסיה של גפה שמאלית תחתונה. בנוסף, צויין שבמשך האשפוז התבלטה הפרעה נוירולוגית כוללנית.
בהתאם לתוכנית הטיפול השיקומי היה על התובעת לשהות במחלקה השיקומית לצורך קבלת טיפול עד שיאשרו הרופאים את שחרורה של התובעת, ואולם ביום 24.12.92 הוצאה התובעת על ידי הוריה מבית-החולים בניגוד לדעת הרופאים.
ביום 1.2.93 אושפזה התובעת בבית-החולים ע"ש לוינשטיין לצורך המשך הטיפול השיקומי. התובעת שוחררה לביתה ביום 3.7.94.
ג. בית המשפט מינה מספר מומחים רפואיים לצורך בדיקתה של התובעת. בתחום הנוירולוגי (בהסכמת הצדדים) נתמנה הרופא המנוח, ד"ר י.א. המלי ז"ל (נספח מס' 1 בקובץ המסמכים שמטעם התובעים).
בתחום הנוירואופטלמולוגיה, נתמנה הד"ר שמואל פרידלנד (שחוות דעתו הוגשה כמוצג ת/1).
בתחום הרפואה השיקומית נתמנתה כמומחית רפואית הד"ר אילנה פרבר (שחוות דעתה הוגשה כמוצג ת/2).
בתחום כף הרגל נתמנה האורתופד, ד"ר איל מלמד, (נספח ל"א בקובץ המסמכים שמטעם הנתבעות), ובתחום רפואת השיניים, התמנה הפרופ' אליהו אריאלי (נספח מס' 3 בקובץ המסמכים שמטעם התובעים).
ד. הד"ר י. א. המלי ז"ל קבע בחוות דעתו, מתאריך 19.12.95, שלתובעת נותרה נכות נוירולוגית בשיעור של 100%. בעמ' 15-14 של חוות דעתו כתב המומחה:
" ...בעת בדיקתה, בסוף חודש ינואר 1995 לא חל שינוי ממשי בתפקודה ואולי קיימת רגרסיה קלה לגבי ממצאים מזמן שחרורה מבית לוינשטיין. הנ"ל מראה בצורה ברורה פגיעה דיפוזית בתפקודי המוח העליונים על רוב צורותיה אך הממצאים הבולטים הם הפגיעה המצחית הקשה והפגיעה האגנוזית בעיקר הראייתית על רקע פגיעה של המרכז הראשוני והאסוציאטיבי של הראיה או אולי נכון יותר להגדיר, הקשר בין המרכז הראשוני והאסוציאטיבי שנפגע שילדה זו. (צ"ל: בילדה זו - י.ג.). קיימת אגנוזיה ויזואלית לאובייקטים וכפי הנראה גם הפרעה בפרצפציה של צבעים....כפי הנראה של הכרה חלקית של צבעים וכינויים. הילדה גם אינה מסוגלת לקרוא ולכתוב כסימן לפגיעה של דיסלקציה ודיסגרפיה אולי בחלקה קשורה לפגיעה של אזורים אסוציאטיבים לקריאה ולכתיבה. מבחינת תופעות של פגיעה פרונטלית, יש לקטינה הפרעה בשפוט, בהערכה, פרסברציה, תכנון לקוי, הפרעה בזיכרון וריכוז, הפרעות בתכנון מוטורי, ויזאו מרחבי, אגנוזיות, אפקרסיות, ובעיקר הפרעות אמוציונליות ואישיותיות ממשית. כמו כן קיימות בעיות ביכולת ריכוז, אאופוריה עם לביליות אמוציונלית ממשית. כל התופעות שתוארו לעיל נובעות מהתאונה הנדונה, כאשר קודם לכן תפקדה בתחום הנורמה ומעבר לכך בהתאם לתעודות. בנוסף התמונה הנוירופטולוגית המתקבלת מתוך העיבוד הנוירורדיולוגי שבוצע, המצביע בהתחלה על קונטוזיה ברקמת המוח בהמיספירה השמאלית קודקודית עורפית בעיקרה ובצקת ונטייה להרניאציה מימין, ובהמשך ריבוי אוטמים דו צדדי בשתי ההמיספירות, כולם נובעים כתוצאה מהתאונה הנדונה.
התופעות הנוירולוגיות הקוגניטיביות בעיקרן ובנוסף ההפרעה המוטורית הקלה משמאל, תואמים
לנכות לפי סעיף 29-11 מתוך תקנות מל"ל, הווא (כך!) אומר, אנצפלופטיה, תסמונת כרונית פוסט טראומתית של המוח התואמת לסעיף 34- ז ושעורה 100%" (ההדגשה שלי - י.ג).
בהמשך הוסיף המומחה וכתב:
"היתה בטיפול רפואי שיקומי מירבי ללא תוצאות והתקדמות ממשית, מצבה נראה כסופי וצמית, והנ"ל תזדקק לאורך כל חייה להשגחה ועזרה מורכבת ממקצועות תמיכתיים, שיקומיים כפי שניתן במסגרת בי"ח לשיקום לוינשטיין וכפי שהומלץ על ידם"
בנוסף, המליץ הד"ר י.א. המלי ז"ל למנות מומחה רפואי בתחום השיקום. הד"ר י.א. המלי ז"ל גם השיב על שאלות הבהרה של ב"כ הצדדים וזאת ביום 18.2.96 וביום 28.4.96.