פתח דבר
1. ביום 31/12/97, בעת שעסק יוסף אלעזר ז"ל (להלן: "
המנוח") בהתקנת מעקה אלומיניום במרפסת באתר בנייה ברחוב פורר 6 ברחובות (להלן: "
האתר"), נפל מגובה 15 מטרים - מהקומה החמישית של בניין באתר, אל מרגלותיו (להלן: "
התאונה"). המנוח הובהל לבית החולים כשהוא סובל מפגיעה רב מערכתית, ונפטר כעבור פחות מ- 24 שעות לאחר מכן (דוח פטירה מבית החולים קפלן צורף כנספח ב לתצהיר האלמנה; דוח חקירת התאונה מאת משרד העבודה והרווחה צורף כנספח ג לתצהיר האלמנה).
המנוח הותיר אחריו אישה - התובעת 2 אילנה אלעזר (לעיל ולהלן: "
האלמנה"), וארבעה ילדים - התובעים 3-6 (האלמנה והילדים יחדיו יכונו להלן: "
משפחת המנוח"); ואולם על פי צו ירושה מיום 3/12/02 יורשי המנוח הם האלמנה ובנו התובע 5 (להלן: "
דניאל") בלבד, בחלקים שווים (צו הירושה צורף כנספח ד לתצהיר האלמנה). התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי, ולתלויים במנוח משולמת קצבת תלויים באורח קבע (אישור מאת המוסד לביטוח לאומי על תשלומים למשפחת נפגע מעבודה סומן נ/19).
עסקינן בתביעה של בני משפחת המנוח כתלויים וכיורשים, בגין נזקים שנגרמו להם לטענתם עקב פטירתו של המנוח; וכן בתביעת שיפוי של התובע 1, המוסד לביטוח לאומי (להלן: "
המל"ל"), כמיטיב של משפחת המנוח - מכוח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995.
הנתבעת 1, חברת אחים ישראל בע"מ, היא חברה קבלנית לעבודות בניין (להלן: "
אחים ישראל"), והנתבעת 2, חברת מ.ש. אלומיניום בע"מ, היא יצרנית וספקית של מוצרי אלומיניום לתעשיית הבניין (להלן: "
מ.ש"). אחים ישראל היתה במועדים הרלוונטיים לתובענה הקבלן הראשי באתר, והיא התקשרה עם מ.ש כקבלנית משנה לצורך אספקה והרכבה של רכיבי אלומיניום. בין האחים ישראל לבין מ.ש נטושה מחלוקת בשאלה מי מביניהן התקשרה עם המנוח על מנת שיבצע את
עבודות ההתקנה וההרכבה באתר של רכיבי האלומיניום שיוצרו על ידי מ.ש - וכפועל יוצא מכך גם בשאלה מי מהן נושאת באחריות לקרות התאונה, ככל שאמנם ייקבע על ידי בית המשפט כי המנוח עצמו אינו נושא במלוא האחריות לנזקים שנגרמו כתוצאה מן התאונה, כטענתן.
השתלשלות האירועים בתובענה
2. בכתב תביעה משותף למל"ל ולמשפחת המנוח (יכונו להלן יחדיו: "
התובעים") מיום 26/1/04, השתיתו התובעים את תביעתם נגד אחים ישראל ומ.ש (יכונו להלן יחדיו: "
הנתבעות") על עוולות רשלנות והפרת חובה חקוקה - בטענה שלפיה הנתבעות לא פעלו כנדרש מהן לשמירה על בטיחות העבודה באתר. באשר לסעדים, המל"ל עתר בכתב התביעה לשיפוי מאת אחים ישראל ומ.ש. אלומיניום, ביחד ולחוד, בגין הקצבה ששילם ושהוא עתיד לשלם למשפחת המנוח; ומשפחת המנוח עתרה לפיצוי בראשי הנזק של אובדן תמיכה בתלויים לעבר ולעתיד, אובדן שירותי המנוח לעבר ולעתיד, הוצאות קבורה ומצבה וכאב וסבל.
אחים ישראל הגישה הודעת צד ג נגד מ.ש, ובתגובה מ.ש הפנתה הודעת צד ד נגד הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ אשר ביטחה את חבויותיה של אחים ישראל ביחס לסיכונים שבאתר (להלן: "
הפניקס") - בטענה כי פוליסת ביטוח זו כוללת כיסוי גם לנזקים שנגרמו לקבלני המשנה באתר (פוליסת הביטוח סומנה נ/15). כמו כן, מ.ש הגישה מצידה הודעת צד ג נגד אחים ישראל ונגד הפניקס.
על פי החלטתו של בית המשפט (כב' הרשם ש' ברוך) מיום 24/10/04, הדיון בתביעה העיקרית ובהודעות לצדדים ג ו- ד התקיים במאוחד.
3. מטעם המל"ל הוגשה חוות דעת אקטוארית מאת ד"ר מיכאל טסיס (להלן: "
ד"ר טסיס"; חוות הדעת סומנה ת/1), וכן תעודת עובד ציבור מאת מרים פרבר, פקידה ביחידת נפגעי עבודה במל"ל (להלן: "
פרבר"; התעודה סומנה ת/8).
מטעם משפחת המנוח הוגשו תצהיריהם של האלמנה ושל אחיו של המנוח, אהרון אלעזר (להלן: "
אהרון"); תעודת עובד ציבור מאת דוד בן גיגי, חוקר תאונות עבודה מטעם משרד העבודה והרווחה (להלן: "
החוקר"; התעודה סומנה ת/2); וכן חוות דעת מאת ד"ר אלעזר איל-ביקלס (להלן: "
ד"ר ביקלס") בנושא בטיחות בעבודות בנייה (חוות הדעת סומנה ת/7).
מטעם אחים ישראל הוגש תצהירו של משה חכם - מהבעלים באחים ישראל (להלן: "
חכם"); תצהירו של יהודה ממון, חוקר נסיבות התאונה מטעם המבטחת של אחים ישראל (להלן: "
ממון"); חוות דעת אקטוארית מאת ד"ר רמי יוסף (להלן: "
ד"ר יוסף"; חוות הדעת סומנה נ/18); וחוות דעת מאת המהנדס גיל רפאל בנושא בטיחות בעבודות בנייה (להלן: "
המהנדס רפאל").
מטעם מ.ש הוגש תצהירו של מאיר בן חמו, מנהלה של מ.ש ואחד הבעלים בה (להלן: "
בן חמו").
המצהירים, המומחים ונותני תעודות עובד הציבור נחקרו על התצהירים, חוות הדעת והתעודות מטעמם. כמו כן, מטעם אחים ישראל נשמעה גם עדותו של אייל קופיץ - עובד במ.ש אשר אחראי על הגשת ותשלום חשבונות (להלן: "
קופיץ").
4. לאחר שנסתיימה שמיעת ההוכחות ונקבע כי הצדדים יגישו את סיכומי טיעוניהם בכתב, עתרה משפחת המנוח לתיקון כתב התביעה באופן שעתירתם של האלמנה ודניאל לפיצוי בגין אובדן תמיכה לעבר ולעתיד תומר בעתירה לפיצוי בגין הפסד השתכרותו של המנוח "בשנים האבודות" - ראש נזק שהוכר לראשונה על ידי בית המשפט העליון בעניין ע"א 140/00
עיזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ, פ"ד נח(4) 486 (2004) (להלן: "
פרשת אטינגר"). בהחלטה מנומקת מיום 10/5/07 קבעתי כי למרות שמשפחת המנוח התמהמהה בהגשת הבקשה, אין מדובר באיחור שמצדיק כשלעצמו את דחייתה - והוריתי על תיקון כתב התביעה כמבוקש (ראו בש"א 1688/07).
בסיכום הטיעונים מטעמה טענה משפחת המנוח כי לאחר שבחנה את מכלול הראיות בתובענה היא הגיעה לכלל מסקנה שלפיה אין מקום לחייב את מ.ש באחריות כלשהי לנזקיה, משום שזו רובצת במלואה לפתחה של אחים ישראל. משכך, משפחת המנוח ביקשה את דחיית התובענה נגד מ.ש, ולבקשתה הצטרף גם המל"ל בסיכומי הטיעונים מטעמו. אמנם מ.ש נתנה הסכמתה לבקשה ואף הסכימה לוותר על פסיקת הוצאות לטובתה במקרה של דחיית התובענה נגדה, ואולם אחים ישראל מתנגדת לבקשה, הן לגופה והן משום השלב שבו הועלתה. במצב דברים זה וכאשר אחים ישראל כלכלה את הגנתה בין היתר בהסתמך על כך שהיא נתבעת במשותף עם מ.ש, אינני רואה מקום להיעתר לבקשה בעיתוי ובאופן שבו הוגשה. עם זאת, אקדים את המאוחר ואומר, שלנוכח התוצאה אליה הגעתי - שלפיה אחים ישראל ומ.ש הן מעוולים במשותף ביחסיהם עם התובעים, הסוגיה ממילא מאבדת מחשיבותה.
לאחר שכל הצדדים הגישו את סיכומי הטיעונים מטעמם, הודיעו מ.ש והפניקס לבית המשפט כי הגיעו להסכמה שלפיה הפניקס תשא ב- 58.6% מכל חיוב שיוטל על מ.ש במסגרת התובענה, כלפי מי מן הצדדים לה. ביום 16/9/07 ניתן תוקף של פסק דין חלקי להסכמה שאליה הגיעו הצדדים (להלן: "
פסק הדין החלקי"; ראו בש"א 18289/07), ועל כן מתייתר הדיון בהודעות צד ג ו- ד ששלחה מ.ש לפניקס.
רקע עובדתי
5. המנוח, יליד 6/12/50, היה כבן 47 במועד פטירתו ביום 31/12/97; והאלמנה, ילידת 31/12/52, היתה כבת 45 במועד זה.
בתם הבכורה של המנוח והאלמנה, התובעת 6 אביטל זוארץ (להלן: "
אביטל"), היא ילידת 27/9/75; במועד פטירתו של המנוח היתה כבת 22 וכיום היא נשואה.