א. התובע, ד"ר רפאל נגלר, יליד שנת 1960, (להלן: "התובע"), נפגע ביום 26.9.88 במהלך צניחה אוטומטית שביצע במסגרת קורס לצניחה אזרחית שבו השתתף, וזאת במסגרת הנתבע מס' 2, "האיגוד הישראלי לצניחה חופשית" (להלן: "הנתבע מס' 2") ובהדרכתו של הנתבע מס' 1, מר שלמה פרל (להלן: "הנתבע") אשר שימש כמדריך צניחה מטעם הנתבע מס' 2.
היתה זו צניחתו השניה של התובע מתוך סדרה של חמש צניחות שהיה אמור התובע לבצע במסגרת אותו קורס.
"צניחה אוטומטית" היא צניחה ספורטיבית המתבצעת בגובה של כ- 3,500-4,000 רגל. (עיינו בעמ' 10 שבחוות הדעת של מארק אילוז מיום 22.10.98, מומחה הצניחה שמטעם הנתבעים).
ההבדל בין "צניחה אוטומטית" לבין "צניחה חופשית" הינו בכך שב"צניחה האוטומטית" המצנח העיקרי מחובר למטוס ברצועת פתיחה אשר פותחת את המצנח ברגע שהצנחן מבצע את קפיצת הצניחה מן המטוס, ואילו ב"צניחה חופשית" הצנחן קופץ מן המטוס כשהמצנח סגור, והוא זה אשר אחראי לפתיחת המצנח באופן עצמאי (לעניין ההבדל בין "צניחה אוטומטית" לבין "צניחה חופשית", אני מפנה לחוות דעתו של מומחה הצניחה מטעם הנתבעים, מר מארק אילוז, מיום 22.10.98, עמ' 2).
בכתב התביעה המתוקן נטען, כי התאונה אירעה כאשר התובע צנח מן המטוס במצב של "פתיחת מצנח אוטומטי", אך מסיבה כלשהי המצנח הראשי שהיה אמור להפתח באופן אוטומטי לא נפתח כראוי. התובע שנכנס למצב של סחרור, ירד אל הקרקע במהירות, ונחבל (להלן: "התאונה").
ממקום התאונה הועבר התובע לבית החולים הלל יפה בחדרה, ומשם הועבר באותו יום לאשפוז בבית החולים רמב"ם בחיפה, כשהוא סובל משברים באגן, בזיזים הרוחביים של החוליה המותנית החמישית, וכן שבר מרוסק תת ראשי של צוואר עצם הירך הימנית (חוות דעתו של האורתופד ד"ר ג. וולפין מיום 24.3.1995 שצורפה לכתב התביעה).
לפי חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם ביהמ"ש, פרופ' דוד סגל, מיום 24.6.02, אובחנו אצל התובע בביה"ח רמב"ם: שבר סובקפיטלי ימני, שבר באיזור הפוביס הימני, שבר של הפרוצס הטרנסוורסלי הימני ב-L5, וחבלה מוחית (עמ' 2 רישא של חוות דעת המומחה וכן עיינו בסיכום המחלה ת/34).
התובע נאלץ לעבור ניתוח לשחזור השבר בצוואר עצם הירך וקיבועו. התובע שוחרר מבית החולים רמב"ם ביום 12.10.88, ולאחר מכן הועבר להמשך טיפולים לבית ההבראה הצבאי.
לפי המוסבר בחוות דעתו של הד"ר ג. וולפין המצורפת לכתב-התביעה (מוצג ת/4), סבל התובע מאז הניתוח מכאבים הולכים וגוברים בפרק ירך ימין. בהמשך נצפתה אצל התובע התפתחות הדרגתית של נמק אווסקולארי של ראש עצם הירך הימנית. התובע נאלץ לעבור בשנת 1990 ניתוח נוסף וזאת להוצאת ברגי הדחיסה.
ב. לטענת התובע, על הנתבעים לפצותו בגין נזקי הגוף אשר נגרמו לו כתוצאה מן התאונה. נטען בכתב התביעה שהנתבעים פעלו כלפי התובע ברשלנות בכך ש:
1) במהלך הקורס שעבר התובע באמצעותם, הנהיגו הנתבעים שיטת אימונים לקויה. כתוצאה מכך לא הוכשר התובע כראוי ע"י הנתבעים לבצע את הצניחה בביטחה, הן מבחינת ציוד האימונים שנועד לתרגל את מהלך הצניחה במסגרת הקורס, והן מבחינת הכנתו של התובע להתמודד עם תקלות במהלך הצניחה.
בנוסף, טוען התובע שלא ניתן לו הסבר ראוי לפני הצניחה באשר למקום הצניחה הסופי.
2) לא סופקו לתובע אמצעים מתאימים לביצוע הצניחה ובין היתר לא סופק לו מצנח מתאים ו/או מקופל כראוי ו/או שייפתח כראוי לביצוע הצניחות.
נטען עוד בכתב התביעה שלא ידועות לתובע נסיבות קרות התאונה, וכי הארוע היה בשליטת הנתבעים, וכן נטען שארוע התאונה מתיישב יותר עם קיומה של רשלנות מצד הנתבעים, ולכן עובר נטל הראיה לכתפיהם של הנתבעים להוכיח כי לא התרשלו, וזאת על יסוד הכלל "הדבר מעיד על עצמו".
ג. לכתב התביעה צירף התובע את חוות דעתו של ד"ר גרשון וולפין (מוצג ת/4), מיום 24.3.95, מומחה לכירורגיה אורתופדית, אשר קבע כי נותרה לתובע נכות משוקללת צמיתה בשיעור של 48.7%. מוסיף וכותב ד"ר ג. וולפין בחוות דעתו שעקב הפגיעה:
"... יהיה מר נגלר רפאל מוגבל ביכולתו לביצוע מאמץ פיזי ברגל ימין כולל עמידה והליכה, בודאי שאינו מסוגל לריצות"
(עמ' 3 בחוות הדעת).
תחילה, לא הגישו הנתבעים חוות דעת רפואית מטעמם על מנת לסתור את ממצאיו של ד"ר ג. וולפין, אם כי מומחה רפואי מטעם הנתבעים, פרופ' י. נרובאי, קבע לתובע בחוות דעתו מיום 6.5.96 46% נכות לצמיתות. אמנם, הנתבעים לא הגישו חוות דעת זו , אך הדבר עולה מן האמור בסיכומי הנתבעים (בעמ' 38), וכן עולה הדבר מחוות דעתו המאוחרת יותר של פרופ' י. נרובאי, מיום 1.4.01 (עמ' 1), ותגובתו של פרופ' י. נרובאי מיום 26.2.02 (עמ' 1).
ד. הנתבעים הכחישו מכל וכל את טענות התובע כי הם אחראים בדרך כלשהי להתרחשות התאונה, וזאת בכל הקשור לטענותיו של התובע ביחס לאופן ניהול הקורס, וכן לעניין טיב הציוד שסופק לתובע ביום הצניחה.