מבוא
1. התובע, תאגיד בנקאי (
להלן: "הבנק"), הגיש תביעה בסדר דין מקוצר בגין חוב בחשבון הבנק של סוזי לחם ורן לחם (
להלן: "החייבים"). התביעה הוגשה נגד החייבים עצמם, בגין מלוא יתרת החוב בחשבונם, ונגד רויטל סמדז'ה ונילי אלון (
להלן: "הנתבעות"), אחיותיה של סוזי לחם, מכח ערבותן להלוואה בסך 135,000 ש"ח שנטלו החייבים, ואשר לא נפרעה.
2. החייבים לא ביקשו רשות להתגונן. הנתבעות ביקשו וקיבלו רשות להתגונן, בטענה לפיה הבנק לא גילה להן בשום שלב כי ההלוואה לה ערבו ניתנה לצורך החלפת חוב קיים, קרי, "מיחזור" חוב. לדבריהן, לו היו יודעות על כך, היו נמנעות ממתן הערבות.
3. מטעם הבנק העידו גב' צביה ארביב, הפקידה בסניף לב דיזנגוף של הבנק, הוא הסניף בו נוהל חשבונם של החייבים, שעמדה בקשר עם הנתבעות בענין החתמתן על כתב הערבות, וכן גב' לבנה פינטו, מנהלת סניף לב דיזנגוף.
4. ביום 19.8.2002 חתמו הנתבעות על כתב הערבות נשוא התביעה בסניף הרצליה של הבנק. גב' ארביב מודה, כי ההלוואה ניתנה לחייבים לצורך כיסוי יתרת החוב בחשבונם, משמע, מדובר במיחזור חוב קיים, אך לדבריה, הנתבעות ידעו היטב שזו תכלית ההלוואה, שכן היא עצמה מסרה להן זאת בעל פה: קודם שנחתמה הערבות, היא שוחחה עם אחת מהנתבעות בטלפון, והסבירה לה מפורשות כי ההלוואה נועדה לצורך זה. עוד הסבירה לאותה נתבעת כי האלטרנטיבה היא העברת תיקם של החייבים לטיפול משפטי. גב' ארביב מודה כי אינה זוכרת את שמה של הנתבעת עימה שוחחה, אך לדבריה הקשר עימה נוצר באמצעות אימה של הנתבעת, אשר מסרה לה כי בתה מתגוררת עימה. היא מעלה את ההשערה כי מדובר ברויטל סמדז'ה, משום שהיא סבורה כי זו התגוררה בבית האם באותה תקופה.
גב' ארביב מוסיפה וטוענת כי המידע לפיה מדובר במיחזור חוב קיים נמסר גם במסגרת טפסי הודעה לערב (מוצגים ת/1 ו- ת/3), שהוכנו על ידה, שכן היא הקיפה בעיגול את המילה "
כן" ליד ס"ק 6 לטופס, בו מצויין כי "
ערבותך היא גם לחיוב קיים או לחיוב המחליף חיוב קיים של הלקוח לבנק".
5. טפסי ההודעה לערב וכתב הערבות הועברו לבקשת סוזי לחם, אחותן של הנתבעות והחייבת העיקרית, לסניף הרצליה של הבנק (ראה עדותן של הנתבעות בע' 20 ו- 21 לפרוטוקול), ושם חתמו הנתבעות הן על כתב הערבות והן על טופס ההודעה לערב. אין חולק כי בעת שחתמו הנתבעות בסניף הרצליה של הבנק על טפסי ההודעה לערב, נערך שינוי בטפסים. מאן דהוא מחק את המילה "
כן", ליד ס"ק 6, והקיף בעיגול את המילה "
לא". משמע, תוכן ההודעה כפי שנחתמה לבסוף הוא שהערבות איננה לחיוב קיים ואין היא לחיוב המחליף חיוב קיים. גב' ארביב טוענת כי הנתבעות עצמן הן שביצעו את התיקון.
6. גב' פינטו, מנהלת סניף לב דיזנגוף, מודה בתצהירה כי לא שוחחה בעצמה עם הנתבעות בנוגע לערבותן, אך היא טוענת כי קודם להעמדת ההלוואה שוחחה טלפונית עם עו"ד אילן ציאון, בא כח הנתבעות בהליך הנוכחי. לדבריה, עו"ד ציאון ייצג אותה עת את החייבים, והוא זה שהציע את ההסדר של מיחזור החוב ואת הנתבעות כערבות להלוואת המיחזור. מדובר בפעילות שהתרחשה בחודש אוגוסט 2002, עובר להעמדת ההלוואה נשוא התביעה.
7. שתי הנתבעות כופרות מכל וכל בטענה כאילו שוחחו אי פעם גב' ארביב וכן בטענה כי ביצעו בעצמן את השינוי בטופס ההודעה לערב. הן גם מכחישות את הטענה שעו"ד ציאון היה מעורב באופן כלשהו בהחתמתן כערבות. לדבריהן, הוא החל לייצג את החייבים רק לאחר חודש פברואר 2003, כאשר ההלוואה לא נפרעה, ואותן עצמן רק לאחר הגשת התביעה בשנת 2004. הן גם כופרות בטענה כי התגוררו בעת הרלבנטית עם אימן, כפי שטענה גב' ארביב ביחס לרויטל סמדז'ה.
דיון
8. אין חולק כי הנתבעות הן בבחינת "ערב יחיד" כהגדרתו בחוק הערבות, תשכ"ז- 1967 (
להלן: "חוק הערבות"). אין גם חולק כי ערבותן של הנתבעות היתה לחיוב המחליף חיוב קיים, הואיל וההלוואה נועדה למחזר חוב קיים בחשבונם של החייבים, ובפועל לא הוזרם לחייבים כסף חדש. ראה הודאתה של גב' פינטו, בע' 8 לפרוטוקול:
"
ש: במקרנו מדובר בחוב קיים?
ת: נכון.
ש: החייבים לא קיבלו כסף חדש?
ת: נכון, מדובר בחוב קיים."
מוסכם על הכל כי בנסיבות אלה, צריך היה לסמן את המילה "
כן" בטופס ההודעה לערב לצד המשפט: "
ערבותך היא גם לחיוב קיים או לחיוב המחליף חיוב קיים של הלקוח לבנק". ראה הודאתה של גב' פינטו, בע' 8 לפרוטוקול:
"
ש: אם כתוב סעיף 6 "לא", ומה שצריך להיות כתוב זה- "כן"?
ת: נכון, אנחנו טוענים שבמקור היה כתוב כן."
9. השאלה הטעונה הכרעה היא, לנוכח האמור לעיל, האם הבנק גילה לנתבעות כי הן חותמות כערבות לחיוב המחליף חיוב קיים והאם הנתבעות ידעו עובדה זו. היה והתשובה לשתי שאלות אלה היא שלילית- דין התביעה להידחות, לנוכח הוראות ס' 22 ו- 23 לחוק הערבות.
ס' 22(ב)(3) לחוק הערבות קובע: