1. עניינה של התובענה בתביעות המאוחדות שבכותרת, היא תשלום תגמולי ביטוח בגין אבדן כושר עבודה והשבת תשלומי פרמיות ששולמו ביתר.
2. התובעת בוטחה בשתי פוליסות שהוצאו ע"י הנתבעת, האחת - פוליסה מס' 3000098, החל משנת 1992, לתשלום של סכום חודשי של 1,826 ש"ח, במקרה של אבדן כושר עבודה, והשניה - פוליסה מס' 2931178, החל משנת 1996, לשחרור מתשלום פרמיה חודשית בסך של 312 ש"ח.
3. בחודש 2/04 פנתה התובעת אל הנתבעת בדרישה לתשלום תגמולי אבדן כושר העבודה, והנתבעת שילמה תגמולים כאמור, עד ליום 1.9.04, מועד בו הפסיקה את התשלומים בעקבות התייעצות שערכה ולפיה, כטענתה, לא איבדה התובעת כושרה לעבוד בהתאם להגדרה בפוליסה.
4. מכאן תביעתה של התובעת להצהיר, כי איבדה את כושר עבודתה, כדרישות הפוליסה, וזאת החל מיום 1.9.02, ולהורות לנתבעת לשלם לה את התגמולים החודשיים והחזר הפרמיות, ממועד זה ועד ליום הגשת התביעה.
5. התובעת, מורה מחנכת בבית ספר יסודי במקצועה, תומכת את טענותיה בין היתר, בחוות דעתו של המומחה ברפואה תעסוקתית, פרופ' יוסף ריבק, בחוות דעתו של ד"ר ששון, מומחה ברפואה אורטופדית, וכן בפרוטוקולי הועדות הרפואיות של משרד הבריאות שאישר פרישתה ובאבחון הרפואי של המוסד לביטוח לאומי.
6. הנתבעת טוענת כי התובעת לא עומדת בהגדרת הפוליסה בדבר אובדן כושר עבודה, ובכל מקרה, הפרה את חובת הגילוי משהסתירה את עברה הרפואי, כשלמעשה לא היתה מתקבלת לביטוח אילו ידעה עליו הנתבעת.
הנתבעת תומכת טענותיה בחוות דעת המומחים מטעמה, ד"ר סמירנוב, מומחה תעסוקתי, פרופ' סוקניק, מומחה לרפואה פנימית וראומטולוגיה, ד"ר גד ולן, מומחה אורטופד וד"ר פרלוק, מומחה חיתומי, ומפנה לחקירות שבוצעו מטעמה.
כן, טוענת הנתבעת, כי הודעת התובעת הוגשה באיחור (בחודש 2/04 בעוד אי הכושר החל כנטען בחודש 9/02), ולפיכך באם ישנו אי כושר, הרי שהפיצוי בגינו ישולם רק חודש ימים קודם למתן ההודעה.
7. לאחר מתן עדותם בחקירה נגדית של פרופ' ריבק והתובעת מטעם התביעה, ועדותם של יצחק אורן, קרן פיטובסקי, פרופ' סוקניק וד"ר סמירנוב מטעם ההגנה, ויתרו הצדדים על העדתם של יתר העדים והודיעו על הסכמתם למתן פסק דין לפשרה, לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט, התשמ"ד - 1984, מנומק תמציתית ולאחר הגשת טיעונים קצרים בכתב.
8. הצדדים אכן עשו כן ובהתאם, לאחר שעיינתי במכלול הראיות, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת מצויה באבדן כושר לעבוד, כהגדרתו בפוליסה, החל מיום 1.9.02, אך בזכאות המתחילה מחודש ינואר 2004.
בהתאם, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 18,260 ש"ח בגין תגמולי אבדן כושר עבודה מחודש 1/04 ועד ליום הגשת התביעה, וסך של 3,120 ש"ח בגין החזר תשלומי פרמיה מחודש 1/04 ועד ליום הגשת התביעה. למען הסר ספק מובהר, כי הסכומים האמורים מחושבים לאחר ניכוי התשלומים ששולמו לתובעת על ידי הנתבעת (7 תשלומים).
9. בעת שקבעתי כאמור לעיל הבאתי בחשבון בין היתר את העניינים הבאים:
א. שוכנעתי כי במצרף בעיותיה, התובעת איבדה את כושרה לעבוד במקצועה כמורה ואף נבצר ממנה, בשל מצבה, לעסוק בעיסוק סביר אחר,
המתאים לנסיונה, להשכלתה ולהכשרתה.
ב. התרשמותי מעדויות המומחים, מעדות התובעת וממהותה של מקצועיות התובעת, השכלתה והכשרתה, ולפיה לבד מיכולתה לבצע עבודה קלה מאוד משך פרק זמן קצר ביותר, אין עבודה אותה יכולה התובעת לבצע במצבה, ואשר יאות מישהו לקבלה לשורות עובדיו לביצועה, מפאת מגבלותיה, ולפיכך איבדה כושרה לעבוד - מהפן הרפואי.
ג. החלטת הועדה הרפואית של משרד הבריאות, שהינה גורם בלתי תלוי בתוצאות התובענה, ולפיה פרשה התובעת מעבודתה מחמת בעיותיה הרפואיות בחודש 9/02.
ד. החלטת המוסד לביטוח לאומי, שהינו גוף אובייקטיבי, ולפיה נקבעה לתובעת דרגת אי כושר בשיעור העולה על 75%.
ה. העדר ראיות מספקות, מלבד אמירת הדברים בעלמא, לקיומן בפועל של אותן עבודות היפותטיות בשוק העבודה, אשר נטען כי התובעת יכולה לבצע, דוגמת הדרכת מורים צעירים, והכנת מערכי שיעור.
ו. ויתור על חקירתם של ד"ר ולן, מומחה אורטופד, וד"ר פרלוק, מומחה חיתומי מטעם הנתבעת.
ז. העדר הוכחת כוונת מרמה באי הצהרת התובעת כי סבלה מיתר לחץ דם עובר להוצאת הפוליסה והעדר הוכחה, ברמת ההוכחה הדרושה במשפט אזרחי, כי אילו ידעה הנתבעת על קיומו של יתר לחץ הדם, כפי שהתקיים באותה עת בתובעת, לא היתה מבטחת אותה, או שהיתה מבטחת אותה בדמי ביטוח מרובים.