פתח דבר:
1. עניינה של התביעה בתאונת עבודה (להלן-"
התאונה") שאירעה לתובע ביום 30.4.00 במהלך עבודתו, עקב נפילת מגירה ממתקן אחסון על גופו, ואשר נגרמה כתוצאה מרשלנותו הנטענת של מעבידו- הנתבע 1.
התביעה הנה לפיצויים על נזקי הגוף שנגרמו לתובע, לטענתו, בתאונה, מכוח
פקודת הנזיקין [נוסח משולב] (להלן-"
פקודת הנזיקין").
הנתבעת מס' 2 היתה בזמנים הרלוונטיים לתביעה המבטחת את הנתבע מס' 1 לפי פוליסת חבות מעביד.
הנתבעים כפרו בנסיבות התאונה כפי שתוארו על ידי התובע, פרט לעובדה כי מגירה נפלה על גופו במהלך עבודתו אצל הנתבע מס' 1, וכן כפרו בחבותם לשאת בנזקים הנטענים על ידי התובע כולם או במקצתם. בנוסף לכך, הנתבעים שלחו "
הודעת צד שלישי" לשתי חברות שלטענתם הן יצרני המגירה שנפלה על גופו של התובע ו/או המתקן בו אוחסנה המגירה, לפי
חוק האחריות למוצרים פגומים תש"ם-1980 ופקודת הנזיקין, ולחברה שנטען כי היא המבטחת את אחריות היצרנים.
המחלוקות הטעונות הכרעה בתיק הן:
אופן התרחשות התאונה, האחריות לאירוע התאונה (לרבות רשלנותו התורמת של התובע ואחריות הצדדים השלישיים), הקשר הסיבתי בין התאונה למצבו הרפואי הנוכחי של התובע וגובה הנזק.
העובדות הצריכות לעניין:
2. התובע, יליד 2.9.1966, נשוי וכיום אב ל-3 ילדים (להלן-"
התובע"), עבד בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה במחלקת החריטות במפעל
"ברמד" קיבוץ עברון -הנתבע מס' 1- (להלן-"
הנתבע" או "
המפעל" או "
המעביד").
3. ביום 30.4.00, במהלך עבודתו במפעל ולצורך עבודתו, ניגש התובע לחדר שבו הותקנו מגירות נשלפות לאחסון כלי עבודה ושם נפלה עליו אחת המגירות, על תכולתה.
4. בכתב התביעה המקורי, שהוגש ביום 28.1.02, תיאר התובע את התרחשות התאונה כך:
"...ביום 30/4/00.... פתח התובע מגירה שהיה בה ציוד עבודה ע"מ לקחת מסילת מתכת במשקל של 5 ק"ג ואז המגירה כולה על תכולתה הרבה במשקל של כ 300 ק"ג, נפלה על התובע ופגעה בו במותן שמאל ובבטן תחתונה ומחצה אותו עם עמוד ברזל שהיה מאחוריו...".
בהחלטה מיום 14.6.06 (
בבש"א 8505/06) נעתרתי לבקשת התובע מיום 7.6.06 לתקן את כתב התביעה באופן שהסעיף המתאר את התאונה ינוסח כדלקמן:
"ביום 30/4/00.... ביקש התובע לפתוח מגירת אחסון ע"מ לקחת ממנה ציוד עבודה לצורך ביצוע עבודתו. מדובר במגירת אחסון כבדת משקל- כ 300 ק"ג שבה מאוחסן הציוד ולצורך פתיחתה צריך היה התובע להניח מתחת למגירה שתי קורות קשר/מסילות מתכת (להלן-"המסילות") שתמכו במגירה וימנעו את נפילתה. שתי הקורות היו מונחות על גבי מגירה אחרת. התובע הוציא את הקורה הראשונה והניחה בצידו, ומשהרים את הקורה השניה ומשך אותה לכיוונו, נעה המגירה לעברו, נפלה עליו, פגעה בו ומחצה אותו עם עמוד ברזל שהיה מאחוריו....".
5. עקב המחלוקת סביב הקשר הסיבתי הרפואי, יפורטו בהרחבה פרטי אשפוזיו של התובע:
ממקום התאונה, הובהל התובע לחדר המיון בבית החולים לגליל המערבי-נהריה (להלן-"
בית החולים בנהריה"). בחדר המיון היה התובע בהכרה מלאה, יציב המודינמית ונשימתית. התובע התלונן על כאבים עזים באזור החבלה. בבדיקה הגופנית נמצאו סימני שפשוף ורגישות במישוש באיזור צלעות החזה התחתונות מצד שמאל ובמותן שמאל. מחדר המיון הועבר התובע לאשפוז לצורך השגחה במחלקה כירורגית. במהלך האשפוז דווח כי התובע התלונן על אי יכולת בהטלת שתן, כאשר במיון הצליח לתת שתן "לאחר מס' נתינות בכמות רבה". בבדיקת מצב שלפוחית השתן, בתחילת האשפוז, נמצא כי התובע סובל מלחץ רב על שלפוחית השתן הגורם לו לרצות להטיל שתן. בהמשך, כעבור מספר שעות, התובע הטיל שתן באופן ספונטני ונקבע כי אין צורך בקטטר שתן. בהמשך האשפוז, התובע היה במצב כללי טוב, בדיקות מעבדה שבוצעו היו תקינות, וצילומי בטן וחזה, בדיקות U.S בטן ו- C.T. בטן ואגן פורשו כתקינות ללא עדות לפגיעה באיברים הפנימיים. התובע חש בטוב, ללא חום, דווח כי הכאבים פחתו והוא שוחרר לביתו ביום 2.5.00 עם המלצות למנוחה במשך 3 ימים, אנלגטיקה לפי הצורך, ביקורת אצל הרופא המטפל תוך יומיים מהשחרור והוראה לחזור למיון במידה ותהא החמרה במצבו (חום, כאבי בטן או הפרעה במתן שתן)
(תעודת חדר המיון וסיכום האשפוז במחלקה כירורגית סומנו בהתאמה- ת/1 ו- ת/2).
ביום 4.5.00 בשעות אחר הצהריים, חזר התובע למיון בבית החולים בנהריה והתלונן על קשיים בהטלת שתן משעות הלילה עד לעצירת שתן מוחלטת. במיון טופל התובע באמצעות הכנסת קטטר. בבדיקתו הקלינית נמצאו שריטות והמטומה לא גדולה באזור החבלה. לתובע בוצעה בדיקה נוירולוגית שממצאיה היו תקינים ולא נתנו הסבר לעצירת השתן. בשל תלונותיו, הועבר התובע לאשפוז במחלקה אורולוגית. במהלך האשפוז לא הצליח התובע להיגמל מהקטטר שהוכנס בחדר המיון. לתובע בוצעה בדיקת U.S. כליות ודרכי השתן שהראתה כליות תקינות, ערמונית בעלת מרקם היפודנסי ושארית שתן גדולה בשלפוחית השתן אחרי ההתרוקנות. בדיקה נוירולוגית נוספת שבוצעה לתובע במהלך האשפוז היתה תקינה. התובע שוחרר מהאשפוז ביום 12.5.00 עם הקטטר ועם הזמנה לאשפוז חוזר ביום 14.5.00 לביצוע בדיקות והמשך בירור. במהלך האשפוז החוזר (שהתחיל ביום 14.5.00), בוצעה לתובע בדיקת U.S. כליות ודרכי השתן שהראתה שארית שתן גדולה בשלפוחית לאחר ההתרוקנות (פחות מ- 100 סמ"ק). בדיקת C.T. עמוד שדרה מותני פורשה כתקינה. בתיעוד הרפואי דווח עוד כי מספר ניסיונות לגמילת התובע מקטטר נכשלו וכי לקראת שחרורו, הצליח להטיל שתן לאחר הוצאת הקטטר. התובע שוחרר מהאשפוז ביום 15.5.00 במצב כללי טוב עם המלצות לשתייה מרובה, מעקב אצל הרופא המטפל וביקורת במרפאה אורולוגית ביום 30.5.2.00.
ביום 18.5.00 פנה התובע לחדר המיון בבית החולים רמב"ם בחיפה והתלונן שוב על קשיים בהטלת שתן עד עצירה מוחלטת וכן תיאר אירועים שבהם איבד שליטה על השתן (בכמות קטנה). בחדר המיון הוכנס קטטר פולי, יצא 500 סמ"ק שתן. בבדיקה הנוירולוגית לא נמצאו סימני צד והומלץ לתובע להשלמת הבירור. התובע הופנה לאשפוז במחלקת אורולוגיה בבית החולים רמב"ם. במהלך האשפוז בוצעו לתובע בדיקות גופניות שנמצאו תקינות. בבדיקת הבטן נמצאה רגישות בחלקה התחתון וכיס השתן נמצא מוגדל. לתובע בוצעה בדיקת EMG של הספינקטרים שפורשה כתקינה ולא נמצא צורך להמשך בירור באמצעות בדיקות C.T. או M.R.I . בבדיקה אורודימית נמצא כי התובע לא מצליח להטיל שתן באופן ספונטני. בבדיקה אורודינמית (C.M.G)
(ת/5) נמצאה הפרעה בכיווץ המוטורי של שלפוחית השתן, לא נמצאה הפרעה תחושתית ותגובה למילוי היתה תקינה עם הפרעה מסויימת בהיענות וכן לא הופיעה התכווצות בלתי רצונית של שלפוחית השתן. התובע למד לבצע CIC ושוחרר לביתו, ביום 24.5.00, עם המלצות להמשיך CIC כל 4 שעות, ביקורת ביחידה נוירו-אורולוגית בעוד שבועיים עם תרבית שתן עדכנית ובדיקות דם, מנוחה לשבועיים והמשך מעקב אצל רופא משפחה
.
ביום 12.6.00 בוצעה לתובע בדיקה אורודינמית נוספת בבית החולים רמב"ם (
ת/5), שכמו הבדיקה הקודמת לא הראתה התכווצות של הדיטרוסור אך הראתה ירידה בתחושה עם שיפור מסויים בהיענות בזמן המילוי. לתובע הומלץ על המשך טיפול בקטטרזציות עצמיות לסרוגין ועל ביקורת בעוד חודשיים.
ביום 8.7.00 פנה התובע לחדר המיון בבית החולים רמב"ם והתלונן על כאבים עזים בזמן ביצוע הקטטריזציה העצמית והפרשה דמית. ממצאי הבדיקה הגופנית שבוצעה לתובע בחדר המיון היו תקינים, פרט להפרשה דמית מועטה מהמיאטוס. בחדר המיון הוכנס קטטר פולי ללא קושי וללא שארית שתן. משלא אובחה אצל התובע בעיה אורולוגית דחופה, שוחרר לביתו עם המלצות לשתיה מרובה, טיפול תרופתי, השארת הקטטר שהוכנס לחמשה ימים ואח"כ לחזור לקטטריזציות העצמיות.