פסק דין בשאלת גובה הנזק בו תחוב עיריית נתניה בגין הוצאת לשון הרע אודות התובעים

בהתאם לפסק הדין שניתן ביום 2.5.12, נדחתה התביעה נגד הנתבעת 2, ונקבע כי הנתבעת 1 (להלן - "העיריה או הנתבעת") הוציאה לשון הרע אודות התובעות בפרסומים שבוצעו על ידה בחודש מאי 2001, לאחר אסון ורסאי.

נותר להכריע בשאלת גובה הנזק.

1.   להזכיר - ביום 24.5.01 התמוטטה ריצפת "אולמי ורסאי" במהלך חתונה. רבים נהרגו ורבים עוד יותר נפצעו. במסגרת ההיסטריה הכללית שפשטה לאחר האסון ברשויות המקומיות, נעשו ע"י הנתבעת בחודש מאי 2001 מספר פרסומים בהם דרשה מהתובעות להפסיק מיידית את עריכת האירועים באולם/ות שבבעלותה בשל בעיות ביציבות המבנה, באחד מהם אף ציינה כי בכוונתה להוציא לאולם צו סגירה. מחמת פרסומים אלו נקבע כי העירייה הוציאה לשון הרע אודות התובעות.

כתב התביעה

2. בכתב התביעה שהוגש ע"י התובעות ביום 14.5.08, ימים ספורים לפני תום תקופת ההתיישנות, נטען כי הלשון הרעה שפורסמה אודותיהן גרמה להם לנזק המוערך על ידן במיליוני שקלים ואשר מטעמי אגרה הועמד על סך של 8,000,000 ש"ח בלבד. התובעות ייחסו לעירייה 75% מסך הנזקים שנגרמו להן, ו- 25% הנותרים יוחסו לנתבעת 2 כשהתביעה נגדה נדחתה כאמור.

3. את הנזק שנגרם להן ממקדות התובעות בכתב התביעה בשלושה ראשי נזק: האחד - אובדן רווח גולמי בסך 6,634,486 ש"ח, השני - הוצאות מימון חריגות בסך 1,280,208 ש"ח, והשלישי - הוצאות שונות (חוות דעת מומחים, הוצאות משפט ופרסום) בסך 150,000 ש"ח.

כתב התביעה נסמך על חוות דעת חשבונאית מיום 13.5.08, שנערכה ע"י החשבונאי דוד בכר, ולפיה חושב הרווח הגולמי של שתי התובעות גם יחד לשנת 2000, בהשוואה לרווח הגולמי לשנים 2001-2005, באופן שההפרש ביטא לטעמו את ראש הנזק של אובדן הרווח הגולמי. להפרש זה הוסיף המומחה את ההפסד שנגרם לטעמו בגין בלימת מגמת העלייה, והגיע למסקנה כי אובדן הרווח הגולמי הכולל מסתכם בסך של 6,634,486 ש"ח. לסכום זה הוסיף המומחה בחוות דעתו הוצאות מימון עודפות המתבטאות בריביות ובעמלות בנקים, לשנים 2001-2002, בסך של 1,280,208 ש"ח, וכן הוצאות.

בשורה התחתונה כומת הנזק הנומינלי ב- 7,914,694 ש"ח.

חוות דעת גולניק

4.   בשלב הבאת הראיות תמכו התובעות את תביעתן בחוות דעת נוספת שנערכה ע"י ד"ר זאב גולניק (להלן - " גולניק") בחודש ספטמבר 2012, וחוות דעתו של דוד בכר נזנחה.

גולניק חילק את חוות דעתו לשתי תקופות: האחת - חודש יוני 2001, חודש בו התקיימה לדעתו הפגיעה החמורה ביותר, והשנייה - חמש השנים הראשונות שלאחר הפרסומים, החל מיום 1.7.01 ועד ליום 30.6.06. בשנים אלו התבטאה לדעתו השפעת הפרסומים " בירידה תלולה בהיקף ההזמנות" וכתוצאה מכך בהיקף הרווחים. מאפיין נוסף של חוות הדעת הינו אי הסתמכות על שנה קלנדרית, אלא על תקופות של 12 חודשים, עת התקופה הראשונה מתחילה ביום 1.7.01 ומסתיימת ביום 30.6.02, וכן הלאה.

5.   בהתאם לחוות הדעת הסתכמו ההכנסות בחודש יוני 2000 בסך של 1,016,996 ש"ח, לעומת 663,811 ש"ח. לאחר ניכוי הוצאות תיאורטיות " כיוון שהגידול בהכנסות חייב היה להיות מלווה בגידול במכלול ההוצאות התפעוליות של החברה", ועל יסוד ההנחה כי על אותן הכנסות שנמנעו מהתובעות עקב ביצוע הפרסומים היו התובעות משיגות רווח גולמי בשיעור של 35%, הגיע המומחה למסקנה כי ההפסד בחודש יוני 2001 התבטא נכון למועד הגשת התביעה בסך של 140,000 ש"ח, וכי אובדן הרווח התפעולי במשך חמש השנים שלאחר מכן, אף זאת נכון למועד הגשת התביעה, מסתכם בסך של 5,972,800 ש"ח.

פרק נוסף בחוו"ד גולניק מתייחס להוצאות הישירות שנגרמו לתובעות בגין גידול בהוצאות הפרסום וכן תשלום לטכניון בגין בדיקות היציבות בסכום כולל של 84,129 ש"ח, ולשכה"ט ששילמו התובעות לבא כוחן עד למועד הגשת התביעה המתבטא ב- 46,400 ש"ח.

חוות דעת מלניק

6. הנתבעת תמכה עמדתה בחוות דעתו של המומחה עודד מלניק מיום 9.12.12 (להלן - " מלניק") לפיה לא נגרם לתובעות כל נזק.

בניגוד לגולניק, מפריד מלניק בין ההכנסות של התובעת 1, שהינה בעלת המבנים, לבין הכנסותיה של התובעת 2, שהינה זו שמפעילה את אולם האירועים, שכן לטעמו הכנסותיה של התובעת 1, המתבטאות בדמי שכירות בלבד, לא היו אמורות להיפגע מהפרסומים, וכי נזקן של התובעות מתבטא רק בהפסדיה של התובעת 2 בגין ביטול / קיטון במספר האירועים. מלניק אף חישב ומצא שגיאה אריתמטית בחוות דעת גולניק עת חישב את הכנסותיהן של התובעות לתקופה 1.7.00 עד 30.6.01 בסך של 13,131,000 ש"ח, עת הסכום הנכון הוא 11,670,000 ש"ח.

7.   מלניק סובר כי בשל עונתיות הענף ראוי לערוך את ההשוואות על בסיס מחצית שנייה של שנה מול מחצית שנייה של שנה קודמת או של השנה הבאה. עוד הוא סובר כי לו אכן נפגע המוניטין של האולם בגין הפרסומים בחודש מאי 2001, ניתן היה לצפות לירידה במספר האירועים במחצית השנייה של שנת 2001, לעומת המחצית השנייה של שנת 2000, עת בדיקתו העלתה כי בעוד שבמחצית השנייה של שנת 2000 נערכו באולם 236 אירועים, נערכו במחצית השנייה של שנת 2001 256 אירועים, וכי בכל שנת 2000 נערכו 498 אירועים, ובכל שנת 2001 נערכו 495 אירועים.

8.   עוד השווה מלניק את ירידת ההכנסות של התובעות ואת הגידול בהוצאותיהן, לעומת הממוצע הארצי, וקבע כי הסיבה לירידה בהכנסות התובעת 2 הינה " חלק ממגמה כלל ארצית", מה גם ש" בשנת 2001 נרשמה ירידה בשיעור כ- 21% בהוצאה המצרפית בישראל על אירועים. באותה שנה הירידה בהכנסות של ס.ד.ר. אירועים הסתכמה רק ב- 12%, בשנת 2001 ההוצאה המצרפית עלתה בכ- 5% ואילו ההכנסה של ס.ד.ר. אירועים עלתה בכ- 12%".

מלניק אף שולל את הנטען בחוו"ד גולניק בכל הנוגע להוצאות המימון החריגות, משאלו מתייחסות לתובעת 1 שאיננה המפעילה של האולם, ונובעות לטעמו רק מחמת השינוי בשער הדולר.