פסק דין בבקשה לביטול צו ירושה הכולל תצהירי הסתלקות

המחלוקת הטעונה הכרעה בהליך שבפניי היא האם יש להורות על ביטול צו ירושה הכולל תצהירי הסתלקות שנחתמו על ידי התובעות לטובת הנתבע בסמוך לאחר פטירת המנוחה.

1. התובעות הן בנותיה של המנוחה ר' מ' ש' ז"ל (להלן: "המנוחה").
2. הנתבע היה בן זוגה של המנוחה. לשניהם אלו היו נישואים שניים ולכל אחד מהם שני ילדים מנישואים קודמים.
3. בני הזוג חיו יחד במשך 30 שנים, נישאו זל"ז ורכשו יחד בית מגורים צמוד קרקע ב****.
4. המנוחה נפטרה בתאריך 10.04.18, ולא הותירה אחריה צוואה.
5. בתאריך 01.05.18 חתמו התובעות על תצהירי הסתלקות מחלקן בעיזבון המנוחה לטובת הנתבע. תצהירי ההסתלקות נערכו ואומתו על ידי עו"ד בשם ש' מ', ובהם הצהירה כל אחת מהתובעות כדלקמן:

"1. אני מגישה בזאת לרשם הנכבד כתב הסתלקות מעיזבון המנוח ר' מ'-ש', ת.ז. [...] אשר כתובתו האחרונה הייתה [...] וזאת בהתאם לאמור בסעיף 6 לחוק הירושה [...] ולתקנה 16 לתקנות הירושה [...]

2. שעור הסתלקותי מהעיזבון הוא מכל העיזבון באופן מלא.
3. הסתלקותי מהעיזבון היא לטובת מ' מ' ת.ז [...] שהוא [...] בן זוג של המנוח[ה].
4. הסתלקותי זו הינה סופית, מוחלטת, מלאה ובלתי חוזרת."

(להלן: "תצהירי ההסתלקות").

6. בתאריך 19.06.18 ניתן צו ירושה בעניין עזבון המנוחה, במסגרתו נקבע כי התובעות מסתלקות מחלקן בעזבונה של אימן המנוחה לטובת בן זוגה, ולפיכך היורש בשלמות הוא בן הזוג- הנתבע (להלן: "צו הירושה").
7. לאחר שניתן צו הירושה, בתאריך 27.03.19 הגישו התובעות לרשם לענייני ירושה בקשה לביטול צו הירושה ולביטול תצהירי ויתור והסתלקות, וכן בקשה לעיכוב ביצוע צו ירושה. בשל השיהוי בהגשת הבקשה ובהתאם לסעיפים 72 סיפא, 67א(א)(8) לחוק הירושה, התשכ"ה- 1965 (להלן: "חוק הירושה") ההליך הועבר לבית משפט זה.

תמצית טענות התובעות

8. התובעת 1 היא אם לבת בגיל 13 והתובעת 2 רווקה, חולה במחלת אגרופוביה ובעלת אחוזי נכות.
9. לאחר פטירת האם המנוחה ולאור יחסי הקרבה בין התובעת 1 לבין הנתבע, בהתאם להבטחותיו והתחייבויותיו של הנתבע כלפי התובעות, נעתרו התובעות וחתמו על תצהירי ההסתלקות, בנוכחות עו"ד של הנתבע, כאשר התובעות אינן מיוצגות כלל ואינן מבינות על מה חתמו, בהם ויתרו על חלקן בעיזבון אימן לטובת הנתבע.
10. המנוחה לא השאירה צוואה אך ביקשה מהנתבע שידאג לבנותיה, ובהתאם לרצונה, הנתבע הבטיח לתובעת 1 כי ידאג לה ולביתה לקורת גג וכי ישלם חלק מדמי השכירות לתובעת 2 עד לערוב ימיה. הנתבע שכנע את התובעות וגרם לכך שיוותרו על חלקן בירושת אימן, בכסף רב וחלקים בבית צמוד הקרקע שבבעלות האם המנוחה.
11. התובעות סמכו על ההתחייבות שהנתבע נתן להן, כי הוא ידאג להן כמו בנותיו במשך ימי חייו ולאחר שיגיע למאה ועשרים, הן תקבלנה את חלקה של אמן המנוחה, קרי: מחצית מהבית שהיה ביתם המשותף באופן שכל אחת תקבל זכויות בשיעור 25%, וכי הן יירשו גם את עזבונו לאחר מותו ביחד עם שני ילדיו בחלקים שווים בין כולם- כל אחד 1/4.
12. אלא שלאחר שחתמו התובעות על תצהירי ההסתלקות ובחלוף תקופה קצרה בה הנתבע עמד בהבטחתו, ולאחר שהזכויות בבית המגורים נרשמו על שמו בלבד, חדל הוא מלסייע לתובעות, התנער מכל הבטחה ומצג שהציג להן, ואף ניתק מהן קשר תוך יצירת ריב מדומה, השכיר את בית המגורים לצד ג' ועבר להתגורר בעיר אחרת, רחוק ממגוריהן.
13. התובעות עומדות על זכותן לביטול תצהירי ההסתלקות עליהן חתמו, תוך מצג שווא שהוצג להן ע"י הנתבע והבטחות ממוניות רבות אשר התחייב לגביהן גם בחייו וגם לאחר מותו. לטענתן, הנתבע הטעה והוליך אותן שולל במתק שפתיים, עשק וניצל לרעה את מעמדו, תוך ניצול מצבן המשפחתי, הנפשי והבריאותי בו היו שרויות התובעות לאחר מות אימן. הנתבע זרע חול בעיני התובעות, גרם להן בתחבולה לחתום על תצהירי ההסתלקות בעיזבון אימן, ופעל ע"פ תכנית זדונית שנחשפה לאחר שהצליח לגזול מהן את ירושת אימן שמגיעה להן ע"פ דין.
14. הנתבע התחייב לדאוג לתובעות כלכלית לאחר מותה של המנוחה, לפצות את התובעות כספית וזאת כנגד וכתנאי כי הן יוותרו על חלקן בעיזבון של אימן המנוחה בנכס, כיורשות ע"פ דין. התובעות הסתמכו באופן עיוור על הבטחותיו ומצגיו של הנתבע, והאמינו לו עקב יחסי המשפחה הקרובים. הנתבע הפר את התחייבויותיו כלפי התובעות, הונה ושיקר להן, לקח מכספן וחלקן בירושת אימן ופגע בהן קניינית, אין כל משקל או מעמד לתצהירי ההסתלקות ויש להורות על ביטולם. משכך עותרות התובעות להורות על תיקון צו הירושה וביטול תצהירי ההסתלקות.

טענת הנתבע

15. הסתלקות התובעות מעיזבון אימן נעשתה ללא תנאי, ללא פגם, מרצון טוב וחופשי, באופן סופי, מוחלט, מלא ובלתי חוזר, כשם שילדים נוהגים עם ההורה שנותר בחיים.
16. התובעות ראו בנתבע אב לכל דבר והציעו באופן טבעי להסתלק מחלקן בעיזבון אימן לטובתו. הנתבע ביקש מהן לשקול זאת היטב והן חזרו והבהירו כי בוחרות לעשות כן מרצונן הטוב והחופשי, ללא כל תנאי, הבטחה או התחייבות מצד הנתבע. או אז, התובעות חתמו על תצהיר הסתלקות מעיזבון בנוכחות עורך דין.
17. כל התשלומים ששילם לתובעות לאחר פטירת המנוחה, היו לפנים משורת הדין ומתוך רצון טוב, ללא קשר להסתלקות. כך למשל, ביום 22.08.18 הנתבע נתן לתובעות שיק על סך של 300,000 ₪ כמתנה, וכן אפשר להן לקחת חפצים, בגדים ונעליים של המנוחה שאוכסנו בבית. בנוסף הנתבע הפקיד עבור הבת א' סך של 2,000 ₪ לחודש במהלך מספר חודשים.
18. העומס הנפשי והגופני שהיה כרוך בטיפול במנוחה, גרמו לנתבע לדיכאון למצב נפשי קשה, שהתגבר עם פטירתה של המנוחה, ולכך התווספו כאב ובדידות עצומים. לפיכך החליט הנתבע לעבור להתגורר ב***** ולהדק את הקשר עם משפחתו. כאשר הדבר התברר לתובעת 1, היא הפכה את עורה כלפי הנתבע, וכעבור כשמונה חודשים ממתן צו הירושה, נקטו התובעות בהליכים לניסיון לבטל את צו הירושה.
19. התובעות אינן זכאיות לדבר מעיזבון אימן. במסגרת חלוקת העיזבון התובעות קיבלו כספים שהגיעו להן והסתלקו לטובת הנתבע. כל הסכומים שהנתבע שילם לתובעות לאחר פטירת המנוחה נעשו כאמור לפנים משורת הדין, כאב לבנותיו, וכאשר הן החלו להתנכר לו- הוא חדל לעשות כן, באופן טבעי.
20. מכל מקום לטענתו, הוא מעולם לא התחייב לתת לתובעות דבר מה בתמורה להסתלקותן מעיזבון אימן. ההסתלקות הייתה סופית, מוחלטת, מלאה ובלתי חוזרת, ללא כל תנאי ומתוך רצון חופשי. כל מה שהנתבע נתן לתובעות לאחר פטירת המנוחה, נעשה במתנה וללא קשר להסתלקות.

דיון והכרעה

21. אין מחלוקת כי צו הירושה, לרבות תצהירי ההסתלקות העיזבון, נעשו בהסכמה.
22. אלא שלאחר כשמונה חודשים חזרו בהן התובעות מהסתלקותן.
23. לטענת התובעות כאמור, הן הסתלקו מעיזבון אימן המנוחה לטובת בן זוגה, הנתבע, בתמורה להתחייבות הנתבע לדאוג להן כלכלית. לאחר מתן צו הירושה הפר לטענתן הנתבע את התחייבותו ולפיכך התובעות עתרו להשבת חלקן בעיזבון.

מסגרת נורמטיבית

24. סעיף 72 לחוק הירושה קובע כדלקמן:

"נתן רשם לענייני ירושה או בית משפט צו ירושה או צו קיום, רשאי כל אחד מהם, לגבי צווים שנתן, לפי בקשת מעוניין בדבר, לתקנם או לבטלם על סמך עובדות או טענות שלא היו בפניו בזמן מתן הצו; ואולם ראה רשם לענייני ירושה שלא להיזקק לעובדה או לטענה שהמבקש יכול היה להביאה לפני מתן הצו, או שיכול היה להביאה לאחר מכן ולא עשה כן בהזדמנות הסבירה הראשונה, יעביר את הבקשה לבית המשפט".

25. יכולתו של יורש להסתלק ממנתו בעיזבון הוסדרה בסעיף 6 לחוק הירושה, כדלקמן:

"הסתלקות היורש מזכותו בעיזבון

6. (א)  לאחר מות המוריש וכל עוד לא חולק העיזבון רשאי יורש, בהודעה בכתב לרשם לענייני ירושה, או לבית המשפט כאשר הענין הועבר אליו לפי סעיף 67א, להסתלק מחלקו בעיזבון, כולו או מקצתו או ממנה שהוא זכאי לה על פי צוואה, כולה או מקצתה.

(ב) מי שהסתלק מחלקו בעיזבון, רואים אותו במידה שהסתלק כאילו לא היה יורש מלכתחילה; אין הסתלקות לטובת אדם אחר, אלא לטובת בן-זוגו, ילדו או אחיו של המוריש.

[...]".

26. תקנה 16(א) לתקנות הירושה, התשנ"ח-1998 (להלן - "תקנות הירושה") קובעת, כי על הודעת ההסתלקות להיעשות באמצעות תצהיר:

"16(א) המסתלק מחלקו בעיזבון יגיש הודעת הסתלקות לרשם לענייני ירושה או לבית המשפט כשהעניין הועבר אליו לפי סעיף 67א לחוק.

(ב)  בהודעת הסתלקות יפורטו פרטי זהותו של המסתלק, שיעור ההסתלקות, ואם הסתלק לטובת בן-זוגו של המוריש, ילדו או אחיו, יציין במפורש לטובת מי הסתלק; הודעת ההסתלקות תהיה בתצהיר.

[...]".

27. הנה כי כן, תנאיו של סעיף 6(א) לחוק הירושה  מתקיימים, שכן התובעות חתמו על תצהירי הסתלקות.
28. הסתלקות מעיזבון היא פעולה חד צדדית, וכל שהיא דורשת היא הודעת המסתלק בתצהיר לבית המשפט על הסתלקותו (ראו ע"א סיטין נ' סיטין, פ"ד מט (2) 127 – להלן: "הלכת סיטין").
29. למרות שהסתלקות מעיזבון אינה חוזה, חלות עליה הוראות חוק החוזים, חלק כללי, התשל"ג-1973, וזאת מכוח סעיף 61(ב) הקובע כדלקמן: "הוראות חוק זה יחולו, ככל שהדבר מתאים לעניין, בשינויים המחויבים, גם על פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה ועל חיובים שאינם נובעים מחוזה".
30. ראו לעניין זה תע (חי') 7018-10-16 עזבון המנוחה ל.ר. ז"ל נ' ח.ט. [פורסם בנבו], (10.4.19):

"כפועל יוצא, פגמים ברצון המסתלק מעיזבון, אם לאו, יבחנו על פי הוראות חוק החוזים, חלק כללי, התשל"ג-1973, וזאת מבלי לגרוע מתחולת האפשרות לבחון את תוקף ההסתלקות, לפי הדין המהותי. ראו ע"א 4372/91 סיטין נ' סיטין, פד"י מט(2) 120, 130, אשר אוזכר בהסכמה ברע"א 5103/95 טובה דשת נ' שלום אליהו ואח', פד"י נג (3) 97,  108".

31. לכאורה, קבלת תמורה בגין הסתלקות מהווה "הסתלקות על תנאי", אשר בטלה על פי סעיף 6(ד) לחוק הירושה, אולם העמדה הרווחות בספרות ובפסיקה היא כי עצם קבלת תמורה עבור ההסתלקות אינה מונעת סיווג הפעולה כהסתלקות. ראו לעניין זה ספרם של שוחט פינברג ופלומין דיני ירושה ועזבון, מהדורה שביעת בעמ' 50:

"הסתלקות בעבור תמורה הנה הסתלקות ולא העבירה (צ.ל העברה .א) (כך עולה לכאורה מד"נ 43/74 מוניץ נ' דקלו פ"ד ל(1) 242; וראו גם ש' שילה פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה- 1965 כרך א' עמ' 81; ראה אמרת אגב בע"א 4372/91 סיטין נ' סיטין פ"ד מט(2) 120)".

אפשרות החזרה מתצהירי ההסתלקות

האם ומתי ניתן לחזור מהסתלקות?

32. ההלכה המשפטית קבעה כי ההסתלקות מחלק בירושה הינה אקט חד צדדי ללא אפשרות חזרה. המלומד פרופ' שילה בספרו "פירוש לחוק הירושה תשכ"ה 1965" (בהוצאות "נבו") כרך 1 עמוד 87 לאמור:

"6. חזרה מהסתלקות-

האם אפשר לו לאדם לחזור בו מהסתלקותו? לדעתנו, אין אדם יכול לחזור בו מהסתלקותו. עם הסתלקותו הוא חדל להיות בעל מעמד לעניין אותו עיזבון, ואין לטעון שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. זה לדעתנו, המצב המשפטי לנוכח חוק הירושה, שאיננו מזכיר את אפשרות החזרה מן החזרה. דברים אלה, נכתבים למרות פסיקתו של ביהמ"ש העליון לפני כניסת החוק לתוקפו, שאדם יכול לחזור בו מהסתלקותו, כשזו נעשתה ללא תמורה...".

הכוונה בדברים אחרונים אלה (התייחסות לפסיקת העליון לפני חוק הירושה) היא לפסק הדין בעניין ע"א 177/62 תומא נ' מעלוף פ"ד ע"ז 2237.

כך גם ראו ספרם של שוחט, פינברג ופלומין "דיני ירושה ועיזבון " בעמודים 48-49:

" מועד השתכללות ההסתלקות הוא מועד הגשתה לרשם לענייני ירושה או לבית המשפט.. לפי כך משחתם המסתלק על תצהיר הסתלקות, יכול הוא לחזור בו כל עוד לא הוגש התצהיר לרשם לענייני ירושה או לבית המשפט... משהגיש היורש הודעה הסתלקות כדין, שוב אינו יורש עוד ורואים אותו כאילו לא היה יורש מלכתחילה, לענין זה אין נפקא מינה אם ניתן צו ירושה או אם בית המשפט לא אישר את ההסתלקות...יורש שהסתלק אינו יכול להיות בעל ענין בהגשת בקשה לצו ירושה .. כמו כן אין הוא יכול להיות בעל ענין בביטול צו ירושה שניתן, כדי לחזור להיות במעמד של יורש, עליו לפעול לביטול הסתלקותו בהליך נפרד וחיצוני לחוק הירושה, בהתבסס על דיני החוזים ...) (עמוד 49). ראו גם ע"א 639/69 שלכטר נגד חרש [פורסם בנבו].

33. פרשנות זו התקבלה בחלק מהפסיקה אשר סברה כי אכן המדובר בפעולה משפטית בלתי הדירה החל מן השעה בה שוכללה. ראו לדוגמה: ת"ע (ת"א) 110640/08 נ.א. נ. מ.ז. [פורסם בנבו], 3.5.10 מפי כב' השופטת גליק).
34. אמנם קיימת גם פסיקה סותרת, הגורסת שניתן לבטל תצהירי הסתלקות מעיזבון וראו בעניין זה ת"א (חי) 586/01 הנייה אסעד לבינאווי נ' עבד לטיף אסעד ליבנאו ואח'מפי כב' השופט מ' נאמן מיום 02.01.03 (פורסם במאגר "נבו"), שם חולק כב' השופט נאמן מבית המשפט המחוזי בחיפה על פרשנותו של פרופ' שילה בספרו דלעיל, וסובר כי רק אם שינה מי מהיורשים את מצבו לרעה על יסוד הסתלקות או שכבר חולק העזבון – לא תהא אפשרות של חזרה מהסתלקות.
35. כך גם נקבע בתמ"ש (ת"א) 82221/96 זעפרני נ. שלאב [פורסם בנבו], 28.3.2000, מפי כב' השופט גייפמן אשר קבע:

"חוק הירושה אינו מזכיר במפורש את האפשרות של חזרה מן ההסתלקות, אין מדובר בלאקונה אלא בהסדר שלילי. לעניין זה מבהיר המחוקק בהצעת החוק מתשי"ב בעמוד 46:"בהצעתנו אין גם הוראה השוללת את האפשרות לחזור מן הויתור... בחוק המוצע אין קשר כזה, ואין מקום להניח שאדם יוכל לחזור בו מהודעה בכתב שמסר לביהמ"ש ושאינה יכולה להיות תלויה בתנאי. לפיכך, לא ראינו צורך בהוראה מיוחדת לשלילת זכות החזרה...".

ובהמשך:

" על פי סעיף 6(ב) לחוק הירושה, המסתלק איבד מעמדו כיורש ורואים אותו כאילו לא היה יורש מלכתחילה...

..הסתלקות על פי דיני הירושה אינה בגדר העברה,.. ממילא לא ניתן לפנות לחוק המתנה שדן בהעברה ללא תמורה.התפחסה בחוק הירושה היא שעם עשיית ההסתלקות נעק היורש מן הירושה, ולפיכך קיימת הבחנה בחוק הירושה בין הוראת סעיף 6 (הסתלקות מזכות בעיזבון) לבין ההוראה בסעיף 7 לחוק הירושה (העברת חלק בעיזבון).מסתלק מרגע הסתלקותו חדל להיות יורש, לעוממו, יורש המעביר את זכותו נשאר במעמד יורש...

חוק המתנה אינו מתאים ליישום גם מהסיבה שפעולת ההסתלקות משתכללת עם הגשת הודעה ההסתלקות..... משהשתכללה פעולת ההסתלקות, לא ניתן עוד להחזיר את הגלגל אחורנית ולאפשר חזרה מן ההסתלקות כדוגמת ההסדר של התחייבות לתת מתנה הקבוע בחוק המתנה. חזקה על פעולה משפטית שהיא בלתי הדירה החל מן השעה בה ושוכללה הפעולה.

אמנם נפסק בע"א 177/62 תומא נ' מעלוף פ"ד ט"ז 2327 שניתן לחזור מהסתלקות, אולם פסק דין זה ניתן לפני חקיקת חוק הירושה. לפני כניסת חוק הירושה לתוקפו הכירו בתי המשפט באפשרות יורש להסתלק מחלקו בעיזבון למרות שלא נמצא לכך הסדר מפורש בחוק. לפיכך יכול היה ביהמ"ש של ירושה לפתח הלכה זו, שנקבעה ללא הוראת חוק ולקבוע שגם המסתלק יכול לחזור בו מההסתלקות. כן ראה מאמרו של א' וולף "הסתלקות יורש מחלקו בעיזבון מורישו" משפטים ה' 466".

מן הדין לנדון:

טענת אפסות - "לא נעשה דבר", העדר ידע והבנה משפטית, אי מתן אזהרה

36. לטענת התובעות, הן חסרות השכלה והבנה משפטית, אינן עוסקות בתחום והן סמכו על הנתבע כמעין אביהן. הן חתמו על תצהירי ההסתלקות כשהן אינן מיוצגות, מבלי שהנתבע נתן להם הסבר מדויק על מה הן חותמות ומה המשמעות המשפטית לכך. לפיכך לטענתן, חתימתן על תצהירי ההסתלקות בטלה מעיקרה.
37. כלל ידוע שנקבע בפסיקה הוא שמשנחתם מסמך על ידי אדם בוגר ובר דעת שניתנה לו שהות לבחון את המסמך ולהיוועץ טרם חתימתו עליו, ואין כל סימן להפעלת לחץ על החותם, לא בנקל תישמע טענתו כי לא קרא את המסמך עליו חתם או לא הבין את תכנו, ואם חתם מבלי להבין עליו לשאת בתוצאות מעשיו.
38. כפי שנקבע בפסק הדין ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ. זהבה לופו ואח' (פ"ד נ"ד (2) 559):

"הנטל להוכחת טענת "לא נעשה דבר" הוא כבד מן הנטל הנדרש להוכחת טענות אחרות במשפטים אזרחיים. שכן, בדרך כלל דין הוא, שאדם החותם על מסמך בלא לדעת את תוכנו, לא יישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא. על המעלים טענת אפסות לסתור חזקה זו ולהוכיח את גירסתם בראיות פוזיטיבות כאפשרות קרובה" (שם בעמ' 570).

וכן:

"הילכת האפסות נקלטה בישראל לפני חקיקת חוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג- 1973 (להלן: "חוק החוזים"). ברם טענות לאפסות התחייבות נדחו ככלל... פסק הדין היחיד שבו קיבל בית המשפט העליון טענה זו... התייחס לתקופה שקדמה לחוק החוזים" (שם ע. 573).

39. ההנחה היא שמי שחתם על מסמך נושא באחריות לחתימתו, ואם לא קרא את המסמך טרם החתימה או בחר להסתמך באופן עיוור על ייעוץ של אחר, הוא מנוע מלטעון טענה מסוג "לא נעשה דבר" (ראו: ע"א 1333/14 סעדה גואנה מיטרי נ' עו"ד עלס דוברונסקי[פורסם בנבו]; והאסמכתאות שם).
40. על הטוען את טענת האפסות, מוטל נטל כבד ביותר של הבאת ראיות, נטל כבר יותר מן הנטל הרגיל במשפט אזרחי, וכפי שנקבע בהלכה הפסוקה בע"א 7370/06 דניאל שני נ' אנדריי ברדיצבסקי (28/01/09) (פורסם במאגר "נבו"):

"... על מנת להוכיח את הטענה יש להראות באמצעות ראיות חזקות וברורות, עדות חד משמעית ופוזיטיבית ו"הוכחות חותכות" שנים: ראשית, כי קיים שוני מהותי בין המסמך עליו חתם הטוען לבין זה שסבר כי חתם עליו, ובמקרה של כפיה, כי זו עלתה כדי "כפיה קיצונית" ששללה את רצונו החופשי. שנית, כי הצד החותם לא לקה בכישלונות בחתימתו על החוזה" (עניין הדר פסקאות 30 – 31).

ראו גם: דנ"א 7595/07 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית (01/04/08) (פורסם במאגר "נבו") וכן ע"א 8163/05 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית (06/08/07) (פורסם במאגר "נבו") ; ע"א 9136/02 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' רייז פ"ד נ"ח(3) 934; ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור פ"ד י"ט(2) 113)

41. בעניינו, לא הובאה על ידי התובעות כל ראיה פוזיטיבית להוכחת טענה זו.
42. ראשית, במקרה הנדון, אין לפניי כל ראיה לפיה הוגבלה כשרותן המשפטית של מי מהתובעות כקבוע בסעיף 2 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב-1962, עובר לחתימתן על תצהירי ההסתלקות, ולפיכך מתקיימת החזקה לפיה:"כל אדם כשר לפעולות משפטיות, זולת אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או בפסק דין של בית משפט".
43. בנוסף, התובעות לא הבהירו בפרוטרוט מה היה, לשיטתן, המסמך הספציפי שעליו סברו שהן חותמות. כל שטענו היה כי הן הוטעו על ידי הנתבע לסבור שאם יחתמו על תצהירי ההסתלקות, הנתבע ידאג להן כלכלית. ספק אם יש בכך די כדי לעמוד בדרישותיה היסודיות של הוכחת הטענה לפיה לא נעשה דבר.
44. ההפך הוא הנכון, שכן התובעות עצמן מאשרות ש"ידעו והיו מודעות למעשה ומשמעות חתימת תצהירי ההסתלקות מטעמן" (ראו סעיף 78 ל"בקשה דחופה לביטול צו ירושה ותיקון צו ירושה" מיום 27.03.19, עמ' 396 לכתב הבקשה העיקרי).
45. בסעיף 20 לתצהירי עדות ראשית של כל אחת מהתובעות, הצהירו הן על נסיבות חתימתן על תצהיר ההסתלקות כדלקמן:

התובעת 1: "אני וא' נפגשנו עם מ' לצורך חתימת כתב הוויתור, אשר כאמור נעשתה ביוזמתו של המשיב. אני חתמתי על התצהיר בדירה לעיל ב****, ובאותו היום א' חתמה על תצהיר הויתור בביתה (השכור) במושב ****, נוכח מגבלתה הרפואית המונעת ממנה לצאת מביתה. את כתב הוויתור ניסח בא כוחו של המשיב אשר התלווה למעמד החתימה. במעמד חתימת המסמך אמר המשיב לי ולא' (בכל פעם בנפרד) ספק בצחוק ספק ברצינות "במקומך לא הייתי חותם על מסמך זה" בצירוף חיוך. החתימה על תצהירי הוויתור הייתה ביום 01.05.18".

התובעת 2: "אני וט' נפגשנו עם מ' לצורך חתימת כתב הוויתור, אשר כאמור נעשתה ביוזמתו של המשיב. אני חתמתי על התצהיר בביתי (השכור) במושב ****, נוכח מגבלתי הרפואית המונעת ממני לצאת מהבית. את כתב הוויתור ניסח בא כוחו של המשיב אשר התלווה למעמד החתימה. במעמד חתימת המסמך אמר המשיב לי ולט' (בכל פעם בנפרד) ספק בצחוק ספק ברצינות "במקומך לא הייתי חותם על מסמך זה" בצירוף חיוך. החתימה על תצהירי הוויתור הייתה ביום 01.05.18".

1. חרף הצהרותיהן של התובעות ביחס לנסיבות חתימת תצהירי ההסתלקות, התובעות לא ביקשו להעיד את עורך הדין שערך את תצהירי ההסתלקות. הימנעות זו של התובעות מלזמן אותו לחקירה עומדת לחובתן, שכן כידוע, הימנעות צד מלזמן לעדות עד רלוונטי, מקימה חזקה לפיה הבאתו הייתה פועלת לחובת בעל הדין הנמנע.
2. אף הצהרת התובעות כי הנתבע אמר להן שבמקומן הוא לא היה חותם על המסמך, לא מנעה מהן לחתום על תצהירי ההסתלקות, על אף שאמרה זו לכאורה אמורה הייתה להדליק להן נורת אזהרה לגבי הזהירות הנדרשת בטרם חתימתן על תצהירי ההסתלקות.

48. לכך יש להוסיף את עדות התובעת 2:

"ש. תאמרי לי בבקשה, את חתמת על תצהיר בביתך?

ת. כן.

ש. איך התצהיר נשלח אלייך?

ת. באימייל.

ש. גמור, באימייל?

ת. נשלח אליי לקריאה ואפשרות להגיד אם אני מסכימה או לא.

ש. היו לך הערות לגביו?

ת. לא ממש. היו שגיאות כתיב בעברית, אבל לא ממש היו לי. לא חושבת."

(ראו פרוטוקול הדיון מיום 05.10.21 עמ' 11 שורות 18-11).

49. לטענת התובעות, הן חתמו על תצהיר ההסתלקות עקב הבטחות הנתבע ויחסי המשפחה הקרובים בין הצדדים לאורך שנים. אלא שכאמור באלה לא די כדי לסתור את החזקה ואת הדין, לפיו אדם החותם על מסמך בלא לדעת את תוכנו, לא יישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב (ראו ע"א 413/79 אדלר חברה לבניין בע"מ נ. מנצור פ"ד ל"ד (4) 29,38).
50. בנוסף, מדובר בעדות יחידה של בעל דין, שאינה נתמכת בכל ראייה נוספת. לכך יש להוסיף את העובדה, שאין חולק כי התובעות לא לקו בכל ליקוי קוגנטיבי, במועד בו חתמו על תצהירי ההסתלקות.
51. עסקינן בנשים בוגרות, שכשרותן המשפטית לא הוגבלה בכל דרך, ואף התרשמתי מחקירותיהן הנגדיות כי עסקינן בנשים ענייניות, אשר ידעו להסביר היטב את עצמן ביחס להליך שלפני. בנסיבות אלה, לא עלה בידי התובעות לסתור את החזקה ולפיה אדם מודע למשמעות חתימתו על מסמך [בהקשר זה השוו: ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור פ"ד יט 113 ; ע"א 6645/00 עו"ד ערד נ' אבן פ"ד נו (5) 365 ; ראו גם: ע"א 8510/09 בנק הפועלים בע"מ נ' נויברג(פורסם במאגרים המשפטיים [פורסם בנבו]; 24.11.11)].
52. טענת התובעות כי הן האמינו בנתבע וסמכו על דבריו, סותרת את טענתן כי הן לא ידעו על מה ויתרו, או לא התכוונו לוותר על חלקן בעיזבון המנוחה ללא כל תמורה.
53. זאת ועוד, לא הוכח כי התובעות לא יכלו לקרוא ולהבין את משמעות תצהירי ההסתלקות עליהם חתמו טרם חתימתן עליהם, או כי הן לא יכלו להיוועץ טרם חתימה. יש לומר כי בית המשפט התרשם כי התובעות יכלו להתייעץ ולהיעזר בעורכי דין מטעמן, טרם חתימתן על תצהירי ההסתלקות, כפי שעשו חודשים לאחר מכן.
54. כלל האמור לעיל מובילני למסקנה, שלא עלה בידי התובעות לשכנע כי נפל פגם של ממש בחתימתן על תצהירי ההסתלקות. התובעות לא הרימו את הנטל המושת עליהן לצורך הוכחת טענת האפסות, ולפיכך טענה זו נדחית.

טענה הטעייה, טעות, מצג שווא והפרת התחייבות:

55. לטענת התובעות, מתקיימות בענייננו טענות חוזיות של הטעיה, טעות, לפי סעיפים 12, 14(א) ו-15 לחוק החוזים. לשיטתן, בין הצדדים נערך סיכום בעל פה וזה החוזה ביניהם. הנתבע פעל בחוסר תום לב, תוך ניצול מצבן הקשה של התובעות עקב פטירת אימן, וניצול יחסי הקרבה והאמון המשפחתיים, ובכך שכנע אותן לחתום על תצהירי ההסתלקות ביודעו שכוונותיו שונות. מנגד, התובעות ביצעו טעות וחתמו על תצהירי ההסתלקות, ולאחר שהבינו את הטעות, זכותן לדרוש את ביטול תצהירי ההסתלקות.
56. סעיף 14(א)  לחוק החוזים קובע כי "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך, רשאי לבטל את החוזה".
57. סעיף 15 לחוק החוזים קובע לאמור כי "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, "הטעיה" – לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן".
58. אלא שבמקרה דנן, מלבד העלאת הגרסה ע"י התובעות, לא מצאתי תימוכין אובייקטיבי לטענתן להטעיה, והן לא הוכיחו יסודות עילה זו. כאן יש להזכיר כי טענות מסוג של הטעייה ומרמה, בעלות אופי חמור-דורשות ראיות כבדות משקל (ע"א 400/86‏ עיזבון המנוח בין ציון קריגר ז"ל נ' ד"ר סבינה שטנה קריגר, פ''ד מב(4) 500; ע"א 260/82‏ שמעון סלומון‎‎נ' ששון אמונה, פ''ד לח(4) 253).
59. טענת התובעות, כי הסתלקותן היא תוצאה של התנהגות הנתבע בחוסר תום לב, אין לה יסוד, ואינה נתמכת בתשתית ראייתית ולו המינימלית ביותר.
60. אף אין בידי לקבל את טענת התובעות כי יש לבטל תצהירי ההסתלקות מחמת טעות שכן טענה זו לפיה אם התובעות היו יודעות מלכתחילה כי זה יהיה המצב- הן לא היו מסכימות וחותמות על תצהירי ההסתלקות, דומה ל"טעות בכדאיות העסקה" וכמוה אין הטענה יכולה להתקבל ודינה להידחות. בכל מקרה, התרשמתי כי עד לעת בה התובעת 1 שינתה דעתה בנוגע להסתלקות, הנתבע דווקא כן דאג לה ואף לתובעת 2.
61. לאור האמור אני דוחה את טענת התובעות בדבר טעות, הטעייה, חוסר תום לב, או פגם ברצון התובעות בעת חתימתן על תצהיר ההסתלקות.

טענת התובעות לוויתור בניגוד לחוסר היגיון כלכלי והשכל הישר

62. לטענת התובעות, הדעת הסבירה, ההיגיון הטבעי והשכל הישר מורים כי בהעדר הבטחה כלשהי, אדם לא יוותר "ככה סתם" על חלקו בעיזבון השווה מאות אלפי שקלים, ללא תנאי, סיבה או תמורה, ובמיוחד לטובת זוכה שהוא צד משפחתי לא ביולוגי, וזאת כאשר המוותר נמצא בקושי כלכלי רב (כגון התובעת 1 שהיא אם חד הורית גרה בשכירות ומגדלת את בתה לבד) וכן מצב רפואי קשה (כגון התובעת 2 אשר סובלת ממחלה ובעלת אחוזי נכות גבוהים).
63. לטענתן, ההיגיון והשכל הישר מורים כי הן ויתרו לנתבע על חלקם בעיזבון רק בגלל שני טעמים: האחד- יחסי הקרבה והאמון כלפיו, והשני- הסיכום וההסכם בין הצדדים כי הנתבע ידאג להן כלכלית.
64. אמנם, השכל הישר מלמד כי שעה שקיימים יחסים טובים בין בני משפחה, ניתן להסתפק בהסכמות בעל פה, ללא הקפדה על העלאת התחייבויות על כתב, אך לא כך הוא במקרה שלפניי.
65. במקרה הנדון, ביחסים בין בנותיה של המנוחה ובן זוגה של האחרונה, שאינו אביהן הביולוגי, היה על התובעות להעלות על הכתב את ההסכמות אליהן הגיעו עם הנתבע, בקשר עם התחייבויותיו בתמורה לחתימתן על תצהירי ההסתלקות, שכן הכיצד תוכלנה התובעות אחרת לממש את ההתחייבות הנטענת. העדר כל ראיה פוזיטיבית בנוגע להסכמות הנטענות, והעדר מענה ענייני לכך, מהווים טעם נוסף לתוקפם של תצהירי ההסתלקות ללא תנאי.
66. גם אם על פניו אין הגיון כלכלי בחתימת התובעות על תצהירי ההסתלקות, הרי שכמפורט לעיל הן חתמו על תצהירי ההסתלקות לאחר שקראו אותם והבינו את האמור בהם בעניין וויתורן על חלקן בעיזבון אימן. ההיגיון והשכל הישר דווקא מחייבים, כי אדם פועל בשקידה ראויה וסבירה למיצוי זכויותיו. לפיכך חתימתן של התובעות על תצהירי ההסתלקות ללא כל זכר להתחייבויות הנתבע כלפיהן, מתיישבת יותר עם מסקנה כי הן ויתרו במודע ומתוך הבנה.

טענה לעושק

67. אשר לטענת התובעות כי במקרה דנן התקיימו כל יסודות העושק לפי סעיף 18 לחוק החוזים, כי תצהירי ההסתלקות נחתמו תוך ניצול מצוקתן של התובעות עקב פטירת אימן, וכן ניצול מצבה הבריאותי של התובעת 2, ובכך "תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל", אין בידי לקבל את טענה זו וזאת מכמה טעמים:
68. ראשית לא הוכח כלל ועיקר כי תצהירי ההסתלקות נחתמו תוך ניצול מצוקת התובעות או שהתובעות בכלל היו נתונות במצוקה, וזאת מבלי להתעלם מהקשיים של התובעות בפטירת אימן.
69. אמת נכון שמצבה הבריאותי של התובעת 2 ירוד, אולם כאמור התובעות לא לקו בכל ליקוי קוגנטיבי במועד בו חתמו על תצהירי ההסתלקות, והוכח כי הן חתמו מתוך ידיעה והבנה על מה הן חותמות.
70. לא הוכח גם היסוד השני של עילת העושק היינו כי "תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל". אין זה בלתי סביר כי לאחר שראו התובעות את הנתבע מטפל באמן במסירות בתקופת מחלתה, למדו כי מדובר באדם מסור ואחראי, אשר אף לטענתן, היה להן כאב.
71. בנסיבות אלה, ומשלא הוכחו יסודות העושק, אין לקבל הטענה.
72. אוסיף ואומר כי הפסיקה קבעה באשר ליסודות עילת בטלות חוזה בטענת עושק כ :

"... מצב העשוק, מצוקתו חולשתו השכלית או הגופנית וחוסר ניסינו, צריך להיות חמור וקיצוני כדי לקיים יסוד זה של עילת העושק"

(ראו ע"א 403/80 סאסי נ' קיקאון פ"ד ל"ו(1) 762 ; ע"א 11/84 רבינוביץ' נ' שלב פ"ד מ(4) 533).

73. כדי להבהיר, הפסיקה פירשה את המצוקה של העשוק כ"מצב של צרה ודחק שאליו נקלע המתקשר. מצוקה איננה מצב של עוני ומחסור או אי נוחות הנגרמת עקב הצורך להתמודד עם קשיים כלכליים, אלא שינוי פתאומי המביא ללחץ כלכלי או פסיכולוגי חמור מכיוון שהמועד הקובע לעניין מצבו של העשוק הוא מועד ההתקשרות, אין צורך שהמצוקה תהיה מחמיצה ומתמשכת... אחד המבחנים לקיומה של מצוקה הוא היעדר אלטרנטיבה ממשית סבירה להתקשרות בחוזה הנדון"

ראו ספרה של פרופ' גבריאלה שלו "דיני חוזים" "דין, הוצאה לאור" בעמוד 265.

74. בענייננו, אף אחד מהרכיבים הנמנים לעיל לא התקיים, ואין תמיכה בתשתית הראייתית שהונחה בפני למצב של "דחק חמור קיצוני" אף אין מדובר במצב של "חוסר אלטרנטיבות" או "שינוי פתאומי" וכיו"ב. נראה כי אחת לאחת נמנו העילות לביטול הסכם בספר החוקים בלא קשר למציאות העובדתית מושא התיק שהתנהל בפני.
75. לא נעלמו מעיניי טענות התובעות כי הן חתמו על תצהירי ההסתלקות מתוך אמונה בנתבע ובעיקר בגלל שהלכו שבי אחר תחזיות אופטימיות ותכניות למערכת יחסים משפחתית כה קרובה כמו של אב ובנותיו הביולוגיות (על אף שיש לומר כי גם בין אב ביולוגי לבנותיו הביולוגיות ייתכנו משברים וסכסוכים), כך שלתצהירי ההסתלקות לא היו משמעות כלכלית מבחינתן. כפי שהעידה בפניי התובעת 1:

" ת. לא. אני חתמתי על צו ירושה בתוך "דיל" מסודר, במסגרת משפחתית אוהבת ועקבית לאורך שנים. ברגע שסולקתי הבנתי שמשהו פה התהפך לחלוטין ומישהו עושה עליי עוקץ, סיבוב, רמאות. לכן אנחנו פה. אם הכל היה ממשיך רגיל, מי היה זוכר את החתימה המינורית על המסמך הזה? היינו מנהלים חיים טובים על סמך התכניות שלנו, חיי משפחה נורמליים של אבא שדואג לילדים והילדים דואגים לאבא. זה מה שהיה בינינו ולכן היה לי אמון מלא בו, החתימה הייתה פסיק בתוך עניין כולל ומאוד ברור. מאוד מאוד ברור ומוסכם. אני לא בן אדם בעל הכנסות ורכוש. לא הייתי מוותרת.. באיזה היגיון?

ש. [...] את קיבלת את הכסף ואז הפכת את עורך. את הפכת את עורך. ועובדה, את תראי שבתחילת חודש ספטמבר, מהוואטסאפים שאת עצמך מצרפת..

ת. הוואטסאפים התחילו כשהוא הפך את עורו.

ש. [...] תתבונני על הוואטסאפ של 8.9, 9.9, ותראי שהמערכת ביניהם תקינה [...]

ת. את רק מחזקת את זה שאני אומרת שמערכת היחסים בינינו הייתה סופר תקינה, לכן האמון המלא היה שם.

ש. אז לא נכון שאמרת שאחרי שקיבל את הצו והנכס נרשם על שמו, הוא הפך את עורו.

ת. תראי, בחכמת הבדיעבד אתה מבין..

ש. אני לא רוצה את חכמת הבדיעבד.

ת. לשאלת בית המשפט, אני לא אומרת שזה קרה ביום שניתן הצו, אני מדברת על פרק זמן הגיוני. אני לא יכולה להגיד תאריך, אבל זה היה תהליך שבו מהר מאוד מהרגע שכנראה ניתן, זה ההסבר שאני יכולה לתת לעצמי מבחינת ההיגיון.."

(ראו פרוטוקול הדיון מיום 05.10.21 עמ' 8 שורות 26-6).

76. בית המשפט התרשם כי המארג המשפחתי ששרר בין הצדדים היה ארוג היטב בחוטים של אמון, אהבה ומסירות, לאחר טיפול ממושך באם שנפטרה, והראה צפי של אופטימיות, על כן, התובעות הסתלקו מעיזבון אימן. התובעות התחרטו לאחר שסברו כי התחזית האופטימית לא תתממש. עם זאת, לא עלה בידי התובעות להוכיח כי הנתבע הטעה אותן בעניין מהותי בקשר למערכת היחסים המשפחתית בין הצדדים, הטעייה אשר היא שגרמה להן לחתום על תצהירי ההסתלקות. למעשה מן הראיות עלה, כי התובעות חתמו על תצהירי ההסתלקות בעיקר בגלל שהלכו שבי אחרי תחזיות ותכניות משפחתיות, שלא מן הנמנע כי הנתבע אף הוא האמין בהן ואף היה מלא כוונות לממשן.
77. כאשר נשאלה התובעת 1 על ההתחייבויות של הנתבע כלפי התובעות, לא ידעה לתאר בפרוטרוט באילו התחייבויות מדובר וכיצד הן עוגנו, למעט "בדיבור":

"ש. תנאים חוזיים, התחייבויות חוזיות, אני חוזרת להתחלה. את זוכרת את אחת השאלות הראשונות? אמרת שהתחייבות אחת זו ההתחייבות של מ' שכשהוא ילך לעולמו, את ואחותך תקבלו כל אחד רבע מהדירה. נכון?

ת. נכון. בבית.

ש. עכשיו, תגידי לי בבקשה, מה היו שאר ההתחייבויות שלו? אם בכלל.

ת. היו התחייבויות בתוך הסיכומים שלו ושל אמא שלי..

ש. לא לא. כלפייך, בהמשך להסתלקות.

ת. אבל כל ההתחייבויות היו בעניין ההסכמות שלו עם אמא שלי..

[...]

ת. לשאלת בית המשפט אילו התחייבויות יש בנוגע להסתלקות, ההתחייבויות בנוגע לעזרה.. לשאלת בית המשפט איך ניתנו ההתחייבויות, בדיבור. הוא בנוסף הראה לי מסמך שנחשב כצוואה, כל הילדים רשומים ואחותי שהיא הבוגרת בגיל רשומה ראשונה. זו צוואה שלו אחרי שאמא שלי נפטרה. לשאלת בית המשפט אם אני מתכוונת בהתחייבויות לאותו מסמך, אני מדברת על המסמך והתחייבויות שסוכמו בעל פה. לשאלת בית המשפט, אין לי משהו ביד בכתב, גם את המסמך הוא לא נתן לי אלא רק הראה לי.

ש. זאת הייתה ההתחייבות היחידה?

ת. למעט הדברים בעל פה. נאמרו הרבה דברים. לאורך זמן, בעקביות, עם הרבה רצון.

[...]

ת. אלה אותן התחייבויות. לא נאמר משהו חוץ מזה. זה היה ה"דיל" בתוכו נחתמה ההסתלקות. אנחנו לא נוותר על חלקנו בירושה, זה לא הגיוני. אין היגיון שבן אדם פשוט נותן את חלקו, ועוד אחותי שהיא נתמכת ביטוח לאומי. באיזה היגיון תלך מבלי שהובטח לה?

ת. לא ויתרנו. זה היה בתקופה סופר מתוחה, כל מה שעניין אותי זה לשמור על המשפחה שלי. היה חשוב לי לתת לו הרגשה שהוא חשוב ועטוף במשפחה, בעיקר אני והבת שלי. זה היה פסיק בדרך לתכנית לאורך זמן. אם הכל היה ממשיך כרגע לא היינו פה עכשיו, לא היה יורד לי האסימון שמשהו לא תקין.

ש. אז יש לי הצעה –התביעה תידחה, ותנרמלו את היחסים ביניכם.

ת. ניסיתי. הוא לא רוצה.

ש. לא בסיסמאות. את אומרת עכשיו לבית המשפט מה שלא אמרת בתצהיר, שאם המערכת ביניכם הייתה אחרת, לא היית מגישה תביעה. אז אני אומרת שהתביעה תידחה או תימחק, ואנחנו נלך לגישור..

ת. הוא בהינף אצבע מסדר את זה. לא אני גורמת לזה.

[...]

ת. לכאורה. קודם כל זו הייתה בקשה מאוד מובהקת שלו, בתקופה סופר רגישה שכל מה שמעניין זה מה שיהיה לו טוב. האמירה הזאת הייתה אחרי שקיבל עצה מצוינת מעוה"ד שלו, שראה שאפילו לא קראתי את המסמך מרוב שהאמנתי בו. עוה"ד אמר באמירה חצי בצחוק.."

(ראו פרוטוקול הדיון מיום 05.10.21 עמ' 9 שורה 11 עד עמ' 10 שורה 22).

ראו בעניין זה גם עדות התובעת 2:

"ש. אם לא עמד בהתחייבויות שלו ואלו היו ההתחייבויות שלו, למה לא הגשת תביעה לאכיפת ההתחייבות? למה צריך להטריח את רשם הירושה, את בית המשפט לענייני משפחה, לבטל תצהירי הסתלקות, במקום להגיש תביעה לאכיפה, לחייב אותו לשלם 2,000 ש"ח לחודש, לעמוד פה ולשכנע את בית המשפט שזו הייתה ההתחייבות?

ת. כיון שזה לא הדבר היחיד שלא עשה.

ש. אילו עוד דברים לא עשה?

ת. הוא לא אמר לנו..

ש. אילו עוד דברים שהתחייב לעשות, ויש שלושה לשיטתך, לא ביצע? את לא יודעת אם ט' קיבלה כסף או לא, אז לא יודעת אם קיים את ההתחייבות שלו לשיטתך, והוא בחיים אז את לא יודעת מה יקרה כשילך לעולמו. הדבר היחיד שאת יודעת שלשיטתך הוא לא מילא, זה את נושא התשלום של 2,000 ש"ח.

ת. 2,000 ש"ח מדובר רק בי, הוא לא עמד בהתחייבויות שלו לט'..

ש. אבל את לא יודעת.

ת. ונקט בצעדים שהראו ש.. הכוונה שלו לא לעמוד בהתחייבויות שלו בכלל.

ש. באילו צעדים נקט?

ת. הוא העביר את הדירה על שמו בלבד, השכיר אותה..

ש. אבל הסתלקתן..

ת. עצם זה שהחתים אותנו על כתב ויתור, זה לא.. הוא לא אמר לנו מה זה אומר, הוא ידע שאנחנו לא נפקפק בו..

[...]

ש. היו שלוש התחייבויות, כך את אומרת?

ת. כן.

ש. את אומרת שלא עמד בהתחייבויות האלה, נכון?

ת. נכון.

ש. יופי. אני עוברת איתך התחייבות התחייבות. אחת, זה 2,000 ש"ח לחודש עבורך, את אומרת שעמד בזה באופן חלקי והפסיק, ואת לא יכולה לומר מתי, נכון?

ת. תאריך מדויק לא.

ש. יפה. לגבי ההתחייבות השנייה, התשלום לט', את לא יודעת אם עמד בה או לא, נכון?

ת. אני יודעת ממה שאמרו לי.

ש. ממה שט' אמרה, אבל לא מידיעה אישית. ולגבי נושא ה-25%, זה צריך להיות רק כאשר הוא ילך לעולמו, נכון?

ת. נכון.

ש. אז ממילא הוא לא הפר את ההתחייבות, כי הוא בחיים.

ת. סליחה, אז בשביל מה החתים אותנו על כתב ויתור? אם הייתה לו כוונה לעמוד בהתחייבויות, למה החתים אותנו על כתב ויתור?""

(ראו פרוטוקול הדיון מיום 05.10.21 עמ' 13 שורה 12 עד עמ' 14 שורה 13).

78. לעומת זאת, גרסתו של הנתבע עמדה על תילה, ונשמעה אמינה גם לאחר החקירה הנגדית: הוא הבטיח לתובעות כי יסייע להן מבחינה כלכלית, אך הבטחה זו לא עלתה על כתב כתנאי להסתלקותן מעיזבון אימן. כפי שעלה מעדותו:

"ת. נתחיל מזה שנאמר לשתי הבנות שזו הפרוצדורה המתבקשת להסדיר את הדברים בהיעדר צוואה, שילכו לבדוק את המשמעויות ויעשו את מה שרואות לנכון. אחת מהאפשרויות הייתה שהבנות יחתמו על כתב ויתור לטובת האבא. זאת אפשרות שעלתה, אבל לא היחידה. ניתנה להן אפשרות לבדוק כל אפשרות. לשאלת בית המשפט מי נתן להן את האפשרויות, אני. עוה"ד שלי, לא שכרתי עו"ד, פניתי לאב בית הכנסת, שהוא דיין ועו"ד..

ש. הן הכירו את עוה"ד?

ת. בוודאי, הוא התפלל איתי.

ש. א' מכירה אותו?

ת. א' לא. ט' מכירה, הוא התפלל איתנו בשבעה. אני רכשתי ב-2,500 ש"ח שירותים טכניים, לא ייעוץ משפטי, איך עושים את הדברים. [...] שאלתי מה הפרוצדורה, הפרוצדורה שנאמרה לי זה שיסתלקו. אני לא כפיתי שום דבר, זה היה בצורה הוגנת וישרה, אחרי שעוה"ד הסביר להן מה משמעות החתימה, על מה הן מוותרות.. לשאלת בית המשפט מה המשמעות שהסביר, שברגע שהן חותמות לי אין להן חלק בירושה.

[...]

ת. מטה לחמה לא נפגע. זה על אבא שלה. לשאלת בית המשפט למה הפסקתי לשלם 2,000 ש"ח, כי ראיתי שהבנות שלי משמיצות אותי. בגלל התביעה, כן.

[...]

ש. אני אומר לך שהפסקת לשלם לא' לפני שהוגשה התביעה.

ת. שקר.

ש. אני אומר לך שאת הכספים שניסית לספר לט' שהעברת לה, לא העברת לה אלא היא הייתה מוטבת שלהם בחברת הביטוח בקופות הגמל, כן או לא?

ת. הייתה מוטבת בקופה שנקראת "קופת גמל תיקון 190", אני דאגתי שתהיה מוטבת ב-50%, אמא שלה יכלה לתת לה 100%, הייתה בחיים, אני דרשתי שתהיה מוטבת 50 ואני 50..

ש. כלומר שאת הכסף שאתה אומר שהעברת, לפחות חלקו לא קשור אליך אלא לקופת גמל. כמה כסף הגיע לט' מקופת הגמל שבה היא מוטבת?

[...]

ש. מפנה אותך לתצהיר, סעיף מספר 18, בוא נקרא (מקריא בקול). אז אתה "נתת" 600,000 ש"ח? אתה מנסה להציג מצג שהיא קיבלה 600,000 ש"ח. כלומר ממה שאתה אומר היא לא קיבלה שום חלק בירושת אמה.

ת. סלח לי מאוד, מה שכתוב בתצהיר הוא נכון לאמיתה. 300 כמוטבת ו-300 מתנה ממני. לשאלת בית המשפט למה זו מתנה, כי דאגתי לבת שלי. כל הזמן רציתי לדאוג לה, שתהיה לה קורת גג. היא חיה עם בן זוג לא יציב.

ש. אתה אמרת בעדות שהיה לאמא של ט' 600,000 ש"ח בבנק. כלומר בסופו של דבר, כל ה-600,000 ש"ח הן בחשבון של אמא של ט', לטובת ט' ולא קשורים אליך.

[...]

ש. אם נתת מתנה לט' 300,000 ש"ח, למה לא נתת לא'?

ת. התשובה היא פשוטה, השיחות שניהלנו, ט' ואני, היו למטרה אחת, לראות שלשתי הבנות שלי יש יכולת להגיע לקורת גג. הכסף שעבר לט' יועד לרכישת דירת ארבעה חדרים, שבמקרה קיצוני לאחותה תהיה קורת גג אצלה.

ש. הבנתי, שתיהן מסתלקות לטובתך מ-25% ששייך להן בבית פרטי בירושה, כדי שט' תקבל 300,000 ש"ח במתנה וא' תגור אצלה?

[...]

ת. לשאלת בית המשפט אם אני מצפה שנחשוב שזה הגיוני שהמבקשת תסכמנה לכך שט' תקבל 600,000 ש"ח על מנת לקנות דירת ארבעה חדרים ביניהם חדר לא', תמורת 50% מהבית, גברתי הנכבדה, אין קשר בין מה שנאמר בין אבא לבנות לבין הוויתור. לחלוטין. הוויתור נעשה מרצונן. לי זה נראה מאוד מאוד טבעי. [...] התהליך הזה היה נראה לי טבעי לחלוטין. בלי קשר, מאחר והתפנו משאבים בהם יכולתי לעזור לבנות שלי, לא הבטחתי דבר, פשוט התחלתי לראות שהבנות שלי עם המשאבים שהתפנו, יוכל להיות להן בית."

(ראו פרוטוקול הדיון מיום 05.10.21 עמ' 20 שורה 4 עד עמ' 24 שורה 28).

79. אני מקבלת את גרסת הנתבע כי התובעות הסתלקו לטובתו מרצונן החופשי ולא נפל פגם ברצונן אשר מצדיק את ביטולם. בנסיבות אלה, התובעות אינן יכולות להתנער מחתימה בטענה בעלמא ובלתי מבוססת כי הן חתמו תוך טעות או הטעיה וללא שהבינו את המסמך.
80. עיינתי בפסיקה שאליה הפנו התובעות בסיכומיהן, אך לא מצאתי כי בכוחה לשנות ממסקנה זו. מדובר במקרים שאינם רלוונטיים לנסיבות בענייננו. כך למשל באחד המקרים, הטוען כנגד ההסתלקות היה נושה של אותו יורש שטען כי ההסתלקות נעשתה למראית עין. במקרה אחר, הסתלק המשיב מהעזבון לטובת אשת אביו לאחר שזו התחייבה בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין להעביר לו את רכושה לאחר פטירתה. במקרה נוסף לא שינה היורש מצבו על יסוד ההסתלקות.
81. מכל מקום, כל מקרה נבחן לגופו ולנסיבותיו, בגישה התואמת כל מקרה.
82. לסיכום- שוכנעתי כי התובעות חתמו על תצהירי ההסתלקות מיום 01.05.18 מכלל עיזבון אימן לטובת הנתבע, במודע, ומתוך רצון חופשי וכי לא קמה לתובעות כל עילה לבטל את ההסתלקות או לחזור בהן מההסתלקות.
83. מעבר לנדרש, אתייחס לטענת התובעות לפיה הנתבע התחייב כי לאחר שיגיע למאה ועשרים, הן תקבלנה את חלקה של אמן המנוחה, קרי: מחצית מהבית שהיה ביתם המשותף באופן שכל אחת תקבל זכויות בשיעור 25%, וכי הן יירשו גם את עזבונו לאחר מותו ביחד עם שני ילדיו בחלקים שווים בין כולם- כל אחד 1/4.
84. בעניין זה העידה התובעת 1 כדלקמן:

"ש. לפי הדברים שלך, העיזבון של הנתבע אמור להתחלק בבוא העת בין ארבעתכם?

ת. כן.

ש. זו הייתה ההתחייבות שלו?

ת. בנוסף, הייתה התחייבות..

ש. רגע, זו הייתה התחייבות אחת?

ת. כן. לא יודעת למה את קוראת "עיזבון", לא מכירה את המונחים, הכוונה הייתה על הבית.

[...]

ת. העיזבון הוא הבית של אמא שלי. שלהם. הכוונה הייתה שהבית יחולק בין ארבעת הילדים, בגין זה חתמתי..

...

ש. [...] זאת אומרת, שלטענתך, מ' התחייב שבצוואה שלו, או בעת פטירתו, הוא יחלק את עיזבונו באופן שאת תקבלי רבע מהבית, ואחותך תקבל רבע מהבית?

ת. ושני ילדיו יקבלו רבע מהבית כל אחד. מהבית.

ש. עכשיו מדברים על הבית. כן.

ת. כן, בהחלט.

ש. עכשיו הוא בחיים? אז למה הגשת תביעה?

ת. כיון שהיחסים בינינו היו יחסי משפחה מלאים, עמוקים, כנים ואוהבים. באיזשהו שלב, אחרי שכנראה הצו נכנס לתוקף או משהו, התהפכו היוצרות והוא ביקש לנתק קשר. לי אין שום וודאות שאקבל את החלק שלי, ולכן אנחנו פה. אם לא היה קורה דבר כזה, לא היינו פה.

[...]

ש. [...] כשחתמת על מסמך ההסתלקות, הייתה לך וודאות שתקבלי?

ת. ודאי.

ש. איזו? בלב? שכשהוא ימות יוריש לך את זה?

ת. בוודאי. הוא היה אבא שלי לכל דבר ועניין ובחיים לא חשבתי.."

(ראו פרוטוקול הדיון מיום 05.10.21 עמ' 6 שורה 27-2).

85. יצוין כי הנתבע העיד כי זאת היתה כוונתו, ולא מן הנמנע כי כך היה נוהג או ינהג.
86. יחד עם זאת, לא ניתן לקבל את עתירתן של התובעות בנוגע לעיזבון הנתבע ולבית המגורים הרשום על שמו, שכן מדובר בהתחייבות לעשות עסקה עתידית בניגוד לסעיף 8 לחוק הירושה התשכ"ה-1965.
87. קבלת גרסתן של התובעות לפיה הנתבע התחייב כלפיהן כי הן יירשו את עזבונו לאחר מותו ביחד עם ילדיו בחלקים שווים, כולל הזכויות בבית המגורים, משמעותה הכרה דה פקטו בעסקה בירושתו העתידית של הנתבע, ועסקה כזו היא חסרת תוקף הנוגדת את חוק הירושה.
88. לנוכח כל האמור לעיל, דין התובענה להידחות. לא מצאתי כל עילה בדין לביטול או לתיקון צו הירושה שניתן אחר המנוחה ביום 19.06.18.
89. אל נוכח התוצאה אליה הגעתי, בשים לב למצבן הבריאותי והכלכלי של התובעות ולקרבה המשפחתית בין הצדדים, אני מוצאת לחייב את התובעות בהוצאותיו המשפטיות של הנתבע בסך של 5,000 ₪ בלבד.
90. פסק הדין מותר לפרסום ללא פרטים מזהים.
91. משתם ההליך, התיק ייסגר.

ניתן היום,  כ"ט אייר תשפ"ב, 30 מאי 2022, בהעדר הצדדים.