ערעור על החלטתו של בית-משפט השלום בנצרת (השופט שכיב סרחאן - סגן נשיא) שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 4736/05.
1. המשיב הינו יו"ר ועד אגודת כפר זיתים, מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ. המערער מכהן בהתנדבות כרכז בטחון שוטף ביישוב. לצורך פעילות קהילתית ביישוב בחג הפורים, ביקש המשיב מהמערער לשאול את מערכת הכריזה של היישוב אשר הופקדה בידיו. עם סיום הפעילות, ביום 4.5.05, התקשר המערער למשיב ודרש ממנו להחזיר את מערכת הכריזה. במהלך אותו יום התקיימו עוד שתי שיחות טלפון עם המשיב: האחת של מפקד חבל גליל תחתון במג"ב האחראי על המערער (להלן: הקצין), והשנייה של מר אריה ג'ובאני, יו"ר הועד המקומי של היישוב (להלן: ג'ובאני). לטענת המערער, בשיחות הטלפון הנ"ל התבטא המשיב בעניין המערער באופן העולה לכדי פרסום לשון הרע, כהגדרתה בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: החוק), וזאת משום שבשיחה עם ג'ובאני אמר כי למערער יש תיק פלילי בשל איום בנשק, ובשיחתו עם הקצין הוסיף ואמר כי המערער איים כביכול בנשק על אחיו. כתוצאה מכך, טען, הוא נפגע ונגרמו לו נזקים רבים. על רקע זה הגיש המערער לבית משפט השלום בנצרת תביעת לשון הרע בה נתבקש סעד של פיצויים.
2. בפסק דינו מיום 20.12.06 דחה בית-משפט השלום את תביעת המערער בקובעו, כי המערער לא הוכיח את התשתית העובדתית שביסוד עילת התביעה, ואף לא הוכחו יסודות העוולה של לשון הרע, כהגדרתה בסעיף 7 לחוק. כן נקבע כי לא הוכח, במאזן ההסתברות, כי המשיב פרסם לשון הרע על המערער. עוד נקבע, כי עדויותיהם של ג'ובאני והמערער, בעיקר בעניין העובדות שביסוד עילת התביעה, עומדות בסתירה מוחלטת לעדות המשיב שנמצאה קבילה ויש ליתן לה את מלוא המשקל הראיתי. לבסוף, קבע בית-המשפט כי המערער ניהל את עניינו שלא כדין, וזאת מששני עדים מטעמו, ובכלל זה הקצין, לא הגישו תצהירים על עדויותיהם, ובכך יש משום חיזוק לגרסת המשיב ולראיות ההגנה. בשולי הדברים, הוסיף בית-המשפט, כי גם אם היה מוכח בפניו כי המשיב אמר במהלך שיחותיו הטלפוניות עם הקצין ועם ג'ובאני, את האמירות הנטענות נשוא התביעה, וגם אם ההנחה היא כי באמירות הנ"ל יש משום "פרסום" ו"לשון הרע", כהגדרתם בחוק, הרי שבמקרה זה, אין המערער זכאי לסעד לפי החוק.
3. המערער הגיש ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום לבית-המשפט המחוזי בנצרת, ובמהלך הדיון בערעור, הגיעו הצדדים, בהמלצת בית-המשפט, להסדר דיוני לפיו פסק הדין של בית-משפט השלום יבוטל, למעט לעניין דחיית תביעתו של המערער כנגד המשיב בנוגע לשיחה שהתנהלה בין ג'ובאני למשיב. בעניין זה הוחזר התיק לבית משפט השלום לשם שמיעת עדותו של הקצין והכרעה בעילת התביעה בנוגע לאותה שיחה. בפתח הדיון שנקבע בבית משפט השלום, העלה המערער טענת פסלות שופט. על-פי הטענה, קיים חשש ממשי למשוא פנים לגבי המשך הדיון בתובענה, מן הטעם שבית המשפט הביע דעה ברורה בנוגע למהימנות הצדדים ומהימנותו של ג'ובאני. לפיכך, נטען, לא יוכל לדון בעדותו של הקצין כשהוא משוחרר מדעה קדומה. המשיב התנגד לבקשה וטען כי העברת הדיון לשופט אחר עלולה לאפשר למערער להרחיב את היריעה מעבר למה שהוסכם עליו במסגרת הערעור.
4. בהחלטה מיום 16.10.07, דחה בית-המשפט את בקשת הפסילה הן מטעמים פרוצדורליים והן מטעמים מהותיים. בית-המשפט קבע כי טענת הפסלות לא נטענה בזמן בו נודעה למערער עילת הפסלות, שכן החלטת בית-המשפט המחוזי ניתנה ביום 25.6.07 ורק במועד אשר נקבע לשמיעת עדות הקצין הוגשה בקשת הפסלות ללא כל הסבר סביר ומהימן. כמו-כן, קבע בית-המשפט, כי ההחלטות שניתנו באשר למהימנות העדים ובכלל זה באשר לשיחה עם ג'ובאני, אין בהן כדי להשפיע על יכולתו של בית-המשפט להכריע באופן ראוי וצודק, לאחר שמיעת עדותו של הקצין, באשר לטענות הצדדים בנוגע לשיחה זו. עוד נקבע כי המערער זכה, זוכה ויזכה למשפט הוגן, מתחילת ההליך ועד סופו. בית-המשפט הוסיף וקבע כי הוא מקפיד לנהל את ההליך באובייקטיביות, במקצועיות, בהגינות וביושרה, ללא משוא פנים ובגדרי הדין.
5. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. לטענת המערער, בית-משפט השלום קבע ממצא ברור וחד משמעי בנוגע למהימנות המשיב, ולפיכך לא יוכל לדון בפתיחות וללא דעה קדומה ביחס למהימנות הקצין, בנוגע לשיחה שנתקיימה בינו לבין המשיב. עוד טוען המערער כי על אף שהקצין לא העיד, קבע בית-המשפט בפסק דינו כי עדות המשיב הייתה אמינה ויש לתת לה את מלוא המשקל הראייתי. בנסיבות אלו, טוען המערער, קיים חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים, וישנה אפשרות שהשופט לא יוכל להעריך את עדותו של הקצין, בפתיחות ובאובייקטיביות הנדרשים. המערער מוסיף וטוען כי אף מן הטעם של מראית פני הצדק, יש לקבל את טענת הפסלות.
6. לאחר שעיינתי בחומר שבפניי, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל. אכן, הלכה היא כי אין די בכך שבית המשפט דן והכריע בהליך מסוים כדי לפסול אותו מלשוב ולדון באותו עניין אם הובא שנית בפניו עקב התערבות ערכאת הערעור (ע"א 4199/99 חברת נרגו בע"מ נ' ד.ב. שרותי תיירות בע"מ (לא פורסם, 26.8.1999); ע"א 5660/05 ישיבת הפקדתי שומרים ירושלים נ' שליט (לא פורסם, 25.1.2006); ע"פ 9091/05 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.1.2006); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 272, 273, 279-280 (2006)). כמו-כן, כבר נפסק כי החזרת התיק לאותו שופט שדן בו בסיבוב הראשון מקובלת ואינה פוסלת את השופט כל עוד לא קבעה ערכאת הערעור אחרת (ע"פ 139/87 אלחמידי נ' הועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז דרום, פ"ד מא(1) 660 (1987)). עם זאת, השאלה שיש לשאול היא האם נתקיים חשש ממשי למשוא פנים במובן זה שדעתו של בית המשפט "ננעלה", כך שניתן לראות בהליך כולו כ"משחק מכור" (בג"ץ 2148/94 גלברט נ' כבוד נשיא בית המשפט העליון, פ"ד מח(3) 573 (1994)). לשם בחינת השאלה האם גיבש לעצמו השופט עמדה סופית בעניין נושא הדיון, באופן המייתר המשך המשפט בפניו, נקבע בפסיקה כי יש להתחשב במספר גורמים, ביניהם, האופן בו הובעה עמדת בית-המשפט והמסגרת הדיונית בה הובעה, השאלה האם הייתה זו התבטאות כוללנית או פרטנית, והשאלה האם מדובר בהתבטאות מסוייגת בהליך ביניים המבוססת על הנחות עובדתיות, או התבטאות נחרצת בסיום הליך המבוססת על ממצאים עובדתיים ומשפטיים (ע"א 1016/97 פייקוב נ' פייקוב (לא פורסם, 1.6.1997)). עוד נקבע, כי אין די בכך שהמסגרת בה הובעה הדעה היא מסגרת של פסק-דין וכי בבחינת הסוגיה יש להתחשב, בין היתר, בתוכנו של פסק הדין (ע"פ 6462/02 מדינת ישראל נ' מחמד (לא פורסם, 27.8.2002)).
7. במקרה שבפניי נראה כי אכן מתעורר חשש ממשי למשוא פנים. בית-המשפט הביע דעתו לעניין מהימנות העדים במסגרת פסק-דינו, וזאת לאחר שנשמעו בפניו עד התביעה ואף עד ההגנה. בפסק הדין קבע בית-המשפט, בין היתר:
"אכן, עדות הנתבע, אינה עדות מושלמת. בעדות זו מצאתי סתירות, אומנם לא בעניינים הקרדינליים. ברם, התרשמתי מהנתבע כעד אמין. עדותו הייתה עקבית, סבירה, רצופה ושלמה. במקרה דנא, יש ליתן את מלוא המשקל הראייתי לעדות הנתבע. למיותר לציין, כי עדויותיהם של עדי התביעה, ג'ובאני והתובע- בעיקר בעניין העובדות שביסוד עילת התביעה- עומדות בסתירה מוחלטת וקוטבית לעדות הנתבע שהיא כאמור קבילה ובעלת מלוא המשקל הראייתי".
ובהמשך:
"...רואה אני לנכון, להוסיף בשולי הדברים, דברים שאינם כלל שוליים: גם אם היה מוכח בפניי כדבעי, כי הנתבע אמר, במהלך שיחותיו הטלפוניות עם הקצין ועם ג'ובאני, בין השאר כי לתובע 'יש תיק פלילי בשל איום בנשק' ולקצין הוא הוסיף ואמר כי התובע 'איים בנשק על אחיו אבנר כהן', וגם אם אניח לטובתו של התובע, אם כי הדברים אינם נקיים מספק, כי באמירות הנ"ל יש משום 'פרסום' ו'לשון הרע' - כהגדרתם בחוק, הרי, במקרה הספציפי שלפנינו, אין כל ישועה לתובע, ואין הוא זכאי לסעד לפי החוק".
לעניין אמירותיו של המשיב, קבע בית-המשפט:
"בעניננו אומר, כי על-פי פירושן המילולי, הקשר אמירתן, השכל הישר וכללי ההיגיון, מושא הביטוי ונושאו והמדיניות המשפטית הראויה, יש לסווג את האמירות המיוחסות לנתבע הנ"ל, כ'הבעת דעה' ולא כ'עובדה', העומדת בתנאי ההגנה שבסעיף 15(4) לחוק".
8. זאת ועוד, בית-המשפט קבע, בהחלטתו, כאמור, כי בפסק הדין, ככל שהוא עסק בשיחה עם הקצין, נדחו טענותיו של המערער מחמת שלא עלה בידו להוכיחן בהעדר עדותו של הקצין, וכי אין בפסק הדין משום הכרעה פוזיטיבית באשר לאמיתות הטענות דנן. לפיכך החליט שלא לפסול עצמו. אכן, עוצמת החשש למשוא פנים הנדרש מקום שהשופט מחליט לפסול עצמו נמוכה היא מעוצמת החשש למשוא פנים מקום שבו השופט סבור כי אין מקום לפסילתו, ובמקרה האחרון אף נדרש משקל כבד יותר של ראיות (ראו: ע"פ 8724/01 קהלני נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(1) 930, 937 (2001)). ואולם, במקרה דנן, קבע בית-המשפט בהחלטתו בבקשת הפסילה כי באשר לשיחה אשר בין ג'ובאני והמשיב, ניתנה החלטה על סמך חקירתם ומהימנותם באשר לשיחה דנן. במצב דברים זה, בו קבע בית-המשפט קביעות ברורות לגבי מהימנות העדים, מתעורר חשש אובייקטיבי לפיו השופט לא יוכל להשתחרר מרושם קביעותיו החד משמעיות בפסק הדין. יתירה מזו, הדברים שבית-המשפט מצא לנכון להוסיף בשולי הדברים, אינם כלל שוליים, כלשונו. כבר נפסק, כי כאשר מדובר בפסק דין מנומק, הנתמך בבדיקה מקיפה של הראיות והתרשמות מהעדים, אזי נראה לרוב כי השופט, שנתן את פסק הדין בגלגול הקודם, לא יוכל להתנתק מהתרשמויותיו וממסקנותיו במסגרת דיון מחדש בתיק בגלגול נוסף (בג"ץ 4057/00 ישקר בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נה(3) 734, 746-747 (2001)). לאור קביעת בית-המשפט המחוזי לפיה יוחזר התיק לבית-המשפט השלום לצורך שמיעת עדותו של הקצין והכרעה בעילת התביעה בנוגע לאותה שיחה, ולאור האמור לעיל, מוטב כי השופט שדן והכריע בתיק, ימנע מלדון בו בשנית.
בשולי הדברים אעיר, מבלי לנקוט כל עמדה לעניינה של התביעה לגופה, כי דומה שהליך כזה, בשים לב לרקעו, טוב היה אילו היה בא על פתרונו בדרכי שלום תחת ניהולו מחדש ועתה בפני הרכב אחר - אולם, כמובן, הרשות נתונה.
הערעור מתקבל. התיק יתברר לפני שופט אחר. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתן היום, י"ב בניסן התשס"ח (17.4.08).