פסיקת ריבית והצמדה לפיצויים בגין ירידת ערך מקרקעין

רקע עובדתי וטענות הצדדים:

התובע הגיש לנתבעת תביעה לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן - חוק התו"ב), בגין ירידת ערך המקרקעין הידועים כחלקות 45, 47 ו-89 בגוש 6358, שהוא בעל זכות החכירה בהם. התביעה הוגשה בעקבות ייעוד המקרקעין לדרך בתכנית מתאר פת/2005א (להלן - התכנית), אשר קיבלה תוקף.

בהעדר החלטה של הנתבעת הגיש התובע ערר לוועדת הערר המחוזית בתיק ערר 693/04. ועדת הערר בהחלטתה מיום 11.11.04 החליטה למנות את השמאי ארז כהן (להלן - השמאי) כשמאי מכריע, אשר יבדוק אם נגרמה למקרקעין פגיעה, ואם כן, מהו שיעור הפגיעה.

השמאי העריך את הפגיעה בשווי המקרקעין כתוצאה מהתכנית בסך 386,016$, כאשר סכום זה עמד, נכון ליום 12.10.95, המועד בו ניתן תוקף לתכנית, על סך 1,158,048 ש"ח.

הנתבעת הגישה ערר על קביעת השמאי לועדת הערר המחוזית בתיק ערר 303/05. הערר נדחה בהחלטת ועדת הערר מיום 13.9.05, אשר חייבה את הנתבעת בתשלום הוצאות התובע ושכר טרחת עורך דינו בסך 10% מהסכום שנקבע על ידי השמאי בצירוף מע"מ, וזאת בנוסף לסכום שנקבע על ידי השמאי.

הנתבעת ערערה על החלטה זו בפני בית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב בעמ"נ 248/05. בפסק דינו מיום 10.10.06 דחה בית המשפט את הערעור, וחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 ש"ח בצירוף ריבית והצמדה כדין.

ביום 12.2.07 שילמה הנתבעת לתובע סך של 2,985,739 ש"ח.

טענות הצדדים, המוסכמות והפלוגתאות:

לטענת התובע נותרה יתרת חוב בלתי מסולקת, הנובעת מהפרשי הצמדה וריבית. לטענת הנתבעת סולק החוב במלואו.

בדיון קדם משפט, שהתקיים בפני ביום 20.12.07 הצהירו ב"כ הצדדים, כי אין ביניהם מחלוקת עובדתית. ב"כ הצדדים הסכימו, כי קיימות ביניהם שתי פלוגתאות. האחת, נוגעת לפירוש שיש לתת להחלטת ועדת הערר המחוזית מיום 13.9.05, ככל שהדברים נוגעים לשערוך שיש לעשות לשכ"ט עו"ד שנפסק על ידי וועדת הערר ולסכום שפסק השמאי המכריע. השניה, נובעת מתוך הפלוגתא הראשונה, האם הסכום שנפסק בהחלטת וועדת הערר מהווה חוב פסוק לענין חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 (להלן - חוק פסיקת ריבית והצמדה).

ב"כ הצדדים הסכימו, כי לאחר שיסכמו טענותיהם בכתב, יינתן פסק דין.

דיון:

אדון תחילה דווקא בפלוגתא השניה, האם הסכום שנפסק על ידי וועדת הערר מהווה חוב פסוק לעניין החוק.

בסעיף 1 לחוק פסיקת ריבית והצמדה נאמר:

"'רשות שיפוטית' - בית משפט, בית דין או רשות אחרת המוסמכת על פי דין לפסוק תשלום לבעל דין, או לקבוע סכום המשתלם לבעל דין, לרבות בורר וכן ראש ההוצאה לפועל כשהוא מוסמך על פי דין לפסוק או לקבוע סכום כסף".

בסעיף 5(ב) לחוק פסיקת ריבית והצמדה נאמר:

"סכום כסף שפסקה רשות שיפוטית לבעל דין ולא שולם על ידי החייב במועד הפירעון, ייווספו עליו, ממועד הפירעון עד מועד התשלום בפועל -הפרשי הצמדה וריבית, בצירוף ריבית צמודה, בשיעור ובדרך חישוב שקבע שר האוצר, בהתייעצות עם שר המשפטים ועם נגיד בנק ישראל ובאישור ועדת הכספים של הכנסת".

לשיטתו של התובע, ועדת הערר היא רשות שיפוטית כהגדרתה בסעיף 1 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, ועל כן יש להחיל על הסכום שפסקה את הוראות סעיף 5(ב) לחוק הנ"ל, ולצרף לסכום החוב שנפסק על ידי וועדת הערר המחוזית הפרשי הצמדה וריבית.