פסיקת מזונות זמניים לילדים

1.         בפני בקשה למזונות זמניים שהגישה האשה בשם שני ילדיה, א', יליד 00.00.01 ונ' ע'00.00.03.

2.         לא יכול להיות ספק בדבר חבותו של האב לזון את ילדיו כדי צרכיהם ההכרחיים, ושל שני ההורים לספק מדין צדקה, את הצרכים שמעבר לכך, ככל שידם משגת.

3.         א.        המשיב מסתמך בהגנתו בפני תביעת המזונות וגם מפני הבקשה

הנוכחית על הסכם שנעשה בין הצדדים, ואושר ע"י נוטריון. הסכם זה נושא את הכותרת "הסכם ממון" ונחתם ביום 00.00.99, לפני שהצדדים נישאו וכמובן, לפני שנולדו הילדים.

ב.         אף על פי כן, כולל ההסכם בסעיף הנושא כותרת "ילדים משותפים

של בני הזוג" ובו התייחסות למזונותיהם של ילדים אשר יוולדו, וגם לעניין החזקה של הילדים והביקורים, למקרה של פרידה או גירושין.

ג.         אין זו הפעם הראשונה שבית משפט זה נתקל באישור נוטריוני

להסכם, אשר לנוטריון אין בכלל סמכות לאשרו, ואין גם נפקות לאישורו.

ד.         הסמכות לאשר הסכם, המופיעה בסעיף 2 (ג 1) לחוק יחסי ממון בין

בני זוג התשל"ג - 1973, מתייחס רק להסכם ממון, אשר מוגדר כהסכם בין בני הזוג, המסדיר את יחסי ממון שביניהם.

ה.        החוק כאמור אינו מתייחס, לא למשמורת של ילדים, לא לביקורים,

לא למזונות, ולא לכל דבר אחר.

ו.         הדברים נאמרים ביתר שאת, כאשר מדובר בילדים שלא היו קיימים

בזמן עשיית ההסכם.

ז.         הסמכות לאשר הסכמים בנוגע לילדים היא לבית המשפט בלבד.  ככל

שמדובר במשמורת וביקורים, מצויה הסמכות בחוק הכשרות המשפטית ואפוטרופסות התשכ"ב - 1962 (סעיף 24 המתייחס להורים שחיים בנפרד), ובענייני מזונות הסמכות ניתנת על פי סעיף 12 (א) חוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) התשי"ט - 1959.

ח.        לכן אין כל נפקות להסכם שנעשה לפני הנישואין בנוגע להליך שבפניי.

ט.        רצוי שציבור הנוטריונים ישימו לב לאמור בהחלטה זו.

4.         א.        האם עזבה את הבית של המשפחה, והיא מעמידה את הצרכים של