פסיקת הוצאות משפט בתביעה ממוחזרת ושלא בפני הפורום הראוי

 הנדון: פסיקת הוצאות משפט בתביעה ממוחזרת ושלא בפני הפורום הראוי

בפנינו תביעה לביטול הסכם.

עיון בכתב התביעה מעלה כי הבקשה העיקרית היא ביטול הסכם הגירושין, תוך אזכור סעיפים שנדרש ביטולם, ובעיקר סעיף מזונות ילדים ואי איזון זכויות כספיות בין הצדדים ותוך ציון ליקויים חמורים, לטענתה, בכריתת ההסכם.

טוען ב"כ התובעת בדיון: הם נישאו בשנת 2006, להם שני ילדים, התגרשו ביום ז' אייר תשע"ד (17.4.13). ההסכם נחתם ביום ט' תמוז תשע"ב (29.6.12) ואושר ביום כ"ב תמוז תשע"ב (12.7.12) על ידי דיין יחיד. ההסכם נערך על ידי עו"ד שהציע הבעל. ביום כ"א אדר תשע"ג (3.3.13) ההסכם נפתח בענין הבית. יש לנו טענות באשר לסעיפי הסכם אחרים.

כבר בדיון שהתקיים, בית הדין הבהיר לב"כ התובעת את האמור בפסק הדין (החלטה) מיום כ"ג אדר א' תשע"ו (3.3.16), בה נאמר בסעיף ה' לאחר שמיעת טענות הצדדים באשר לגוף ההסכם (בתביעה לביטול הסכם שנדונה ביום הנ"ל), כי יתר הוראות ההסכם, שההסכמה שם לא נסובה אודותם, הינן בתוקפן, כך שאם ברצונו לבטל החלטה זו, עליו להגיש ערעור עליה בדרך המקובלת.

מגיב ב"כ הנתבע לטענות ב"כ התובעת: הצדדים כבר קיימו הליך אחד לאישור ההסכם והליך נוסף בבית הדין באשר להסכם. מדוע נותנים אפשרות לתובעת לגרום נזק כספי לנתבע, הרי כבר היה הליך, וגורמים לנתבע הוצאות מיותרות. הוא שילם לי 15,000 ש''ח להליך זה. אני דורש סך זה מהתובעת כתשלום הוצאות משפט.

ומוסיף: בית המשפט אישר הסכם להעברת משמורת לאב, ניתן לכך תוקף של פסק דין, האשה תבעה ביטולו של ההסכם. זה דפוס התנהגות שלה לגרום נזק לנתבע.

מגיב ב"כ התובעת באשר לדרישה לפסיקת הוצאות: נעלה את התביעה בפני בית הדין הגדול. הנתבע מרוויח 11,000 ש''ח נטו. ההליך הוא תקין, הטענות שלנו, כגון איזון זכויות כספיות, לא טופלו. רק הדירה והמזונות טופלו. יש תביעה לכספים שהוחבאו ולא אוזנו.

עד כאן טענות הצדדים ההדדיות.

נזכיר, התובעת דנן כבר תבעה את הנתבע הנ"ל אודות הסכם הגירושין הנ"ל נשוא תביעה זו (תביעה דומה לתביעה זו באשר לפגמים בכריתת ההסכם לטענתה, הכוללת אותם סעיפים שנדרש ביטולן), התקיים דיון ביום כ"א אדר תשע"ג (3.3.13) טרם הגירושין, ובסיומה של החלטת בית הדין מהיום הנ"ל נאמר:

בהסכמת הצדדים, בית הדין ביקש לשוחח בנפרד עם שני הצדדים, וזו ההסכמה שהושגה לבסוף:

א. הצדדים יתגרשו במועד הראשון שנקבע על ידי בית הדין.

ב. הדירה בעיר [...], תימכר לאלתר או בתום תקופת השכירות, כאשר מדמי מכירת הדירה תיפרע יתרת המשכנתא, ויתרת הזכות תחולק בשווה בין הצדדים. הצדדים ימכרו הדירה בכוחות עצמם, ובמידה ולא יצליחו למכור את הדירה בתוך 90 יום, ב"כ הצדדים ימונו ככונסי נכסים למכירת הדירה.

ג. האשה תגיש בקשה לבית המשפט לדחיית התביעה בתיק המזונות.

ד. באשר לדמי המזונות, הבעל מתחייב לשלם סך 3000 ש''ח לחודש למזונות שני הילדים, בצמוד למדד המחירים לצרכן, 1500 ש''ח לכל ילד, סך זה כולל מדור, ובנוסף מחצית מהוצאות חינוך חריגות והוצאות רפואיות חריגות. הסך ישולם בהוראת קבע לחשבון הבנק של האשה. חיוב בסך זה יחל מעת מכירת הדירה.

ה. סעיפים אלו מחליפים את ההוראות התואמות בסעיפים 21, 22, 23, 26, 29, 30, 31. יתר הוראות ההסכם מיום 29.6.12 בתוקפן.

הסכמה זו (סעיפים א-ד) הוקראה לצדדים ובאי כוחם, והם אישרוה לאחר בקשת תיקונים מצידם.    

בית הדין מאשר את ההסכמות שהושגו בתוקף של פסק דין.