פסיקת הוצאות לבעל דין שהסעד שביקש נענה ללא צורך בהכרעת בית המשפט

רקע עובדתי וההליכים שהתקיימו

1.         ביום 6.10.1991 נחתם חוזה פיתוח בין התובע לבין הנתבעים (להלן: "חוזה הפיתוח"), לפיו העמיד התובע לרשות הנתבעים מקרקעין המצויים בשכונת "מלחה" בירושלים. על פי חוזה הפיתוח התחייבו הנתבעים לפתח המקרקעין ולבנות בהם יחידות דיור למגורים.

2.         על פי סעיף 5(ח) לחוזה הפיתוח התחייבו הנתבעים " להכין ולסיים בתוך תקופת הפיתוח את כל הפעולות הדרושות לשם רישום המבנים כבית משותף (או בתים משותפים) לפי חוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 ולבצע לשם כך על חשבונו כל פעולה שתידרש ... וזאת - אם ידרוש המינהל מהיוזם לרשום את המבנים כבית משותף, כאמור".

"תקופת הפיתוח", כפי שהוגדרה במבוא לחוזה הפיתוח הינה "36 חודשים, החל מיום אישור העיסקה וכלה ביום 01.08.1994".

3.         ביום 5.7.2004 הגיש התובע תובענה זו לצו עשה כנגד הנתבעים, במסגרתה עתר לאכיפת חוזה הפיתוח, ולהורות לנתבעים לרשום את המבנים במקרקעין כבית משותף בהתאם להוראת סעיף ח(5) לחוזה הפיתוח.

בסעיף 4 לכתב התביעה טען התובע, כי ביום 2.7.02 נשלח מכתב מטעם התובע אל הנתבעים, ובו נכללה דרישה לביצוע כל ההליכים הנדרשים לצורך רישום המבנים כבית משותף ולהמצאת כל המסמכים לתובע (נספח ב' 1 לכתב התביעה). בימים 5.9.02 ו-1.4.04 שלח התובע מכתבים נוספים לנתבעים ובהם דרישה לרישום המבנים כאמור (נספחים ב'2 ו-ב'3 לכתב התביעה), אך על אף פניות התובע לא מילאו הנתבעים אחר הדרישה ורישום הבית המשותף לא בוצע עד ליום הגשת התובענה.

4.         בכתב ההגנה שהגיש נתבע 3 (להלן: "עצמון") נטען, בין השאר, כי מסר בזמנו את הטיפול בידי הצד השלישי ולידי עו"ד אריה אברמזון, שלהם מלוא הסמכות לבצע הרישום הנדרש.

5.         בכתב הגנה שהגישו הנתבעים 1 ו-2 (להלן: "לוי") הכחישו הנתבעים קבלת המכתבים הנזכרים מאת התובע. עוד טענו, כי התביעה התיישנה, וכי יצאו מהפרוייקט בשנת 1992 ומי שהחליפם הוא עו"ד יוסף תוסיה-כהן, שקנה קוטג' בפרוייקט וקיבל על עצמו את כל ההתחייבות שלהם, לרבות ההתחייבות לרישום בית משותף.

            לוי שלחו הודעת צד שלישי לעו"ד יוסף תוסיה-כהן (להלן: "הצד השלישי").

בכתב ההגנה שהגיש הצד השלישי, נטען כי אכן רכש בית בפרוייקט, אולם הוא לא התחייב לרישום הבית כבית משותף. לטענתו במהלך העבודה לא הצליחו הנתבעים לשלם לקבלן המבצע את התמורה המוסכמת והיתה סכנה לקריסת הפרוייקט ואובדן השקעת הרוכשים, והוסכם כי יתרת התמורה המגיעה מרוכשי הדירות תועבר לקבלן באמצעותו כנאמן, עד לסיום הבנייה על ידי הקבלן. הוא לא התחייב לרשום הבית כבית משותף ולא קיבל שכ"ט בגין כך.

6.         לאחר מספר קדמי-משפט הודיעו הנתבעים, כי הגיעו להסכם ולפיו יבצע עו"ד אברמזון רישום כנדרש, במימונם.

7.         ביום 6.8.2006 הודיע ב"כ התובע, כי קיבל לידיו העתק מצו רישום בית משותף בפקסימיליה ונותרה שאלת ההוצאות ושכ"ט עו"ד. לטענתו הנעת גלגלי רישום הבית המשותף בצורה אינטנסיבית החלה רק לאחר הגשת התביעה ולא לפני כן, ולפיכך הינו זכאי לשכ"ט עו"ד כמקובל בכל הליך משפטי. ב"כ התובע הדגיש, כי משרדו הינו משרד חיצוני המעניק שירותים משפטיים לתובע על פי מכרז חיצוני.

            עוד נטען, כי התביעה הוגשה לאחר שמכתבים שנשלחו על ידי התובע לנתבעים לא נענו, וכי אי תשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד על ידי הנתבעים תגרום לתובע לשלם מכספי הציבור ההוצאות האמורות, דבר שיגרע כספים מהקופה הציבורית עקב התנהגות הנתבעים.

8.         בתגובתם של לוי לבקשה זו, שהוגשה באמצעות עו"ד, נטען, בין השאר, כי התובע לא הביע עמדתו, כי לאחר יישום ההסכמה בין הצדדים ימשיך וידרוש הוצאות לטובתו, ומכל מקום לא ניתנה הכרעה לטובת התובע בתובענה, שכן זו לא נתבררה באורח מלא או חלקי.

            עוד נטען, כי הנתבעים נאותו ליטול על עצמם רישום הבית המשותף מבלי להיכנס לשאלה אם חובתם לעשות כן מלכתחילה, או זכותם כלפי צדדים שלישיים. עוד נטען, כי הגעתם של הצדדים להסכמה מוקדמת בתובענה, יש בה, בדרך כלל, למנוע פסיקת הוצאות על ידי בית המשפט, שכן אינטרס חשוב הוא לעודד מתדיינים להגיע להסכמות ביניהם.

9.         בתגובתו של עצמון לבקשה נאמר, כי על לוי היה לרשום את הבית המשותף, על יסוד מסמכים שהגישו לבית המשפט, והם אלה אשר במחדליהם גרמו לשיהוי הרישום בשעה שהוא עצמו עשה כל שביכולתו לקידום הנושא.

            עוד נטען, כי התובע לא פנה במהלך כל תקופת הפיתוח אליו ולא יידע אותו על העדר הרישום, וביקש שלא לחייבו בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד עקב מחדליו של התובע ועקב כך שנגרמו לו הפסדים כספיים מפרוייקט הבניה.

10.       בתגובתו לטענות הנתבעים שב ב"כ התובע על טיעוניו הקודמים בהרחבת מה, מבלי שהתייחס כלל לטענת הנתבעים על השיהוי הרב שבפניית התובע אל הנתבעים בדרישה לרישום הבית המשותף.

דיון

11.       בת.א. 6276/04 מינהל מקרקעי ישראל נ' אזורים בניין (1965) בע"מ (תק-מח    2006(2) 4626 - החלטה מיום 16.5.2006) נדרשתי לשאלת פסיקת הוצאות ושכ"ט עו"ד בתובענה דומה. אף שם, לאחר שמכתבי דרישה לרישום בית משותף לא נענו על ידי הנתבעת הוגשה תובענה והרישום על ידי הנתבעת בוצע לאחר קיומם של מספר קדמי משפט. באותה החלטה פירטתי השיקולים להם נדרש בית המשפט משבוחן הוא את השאלה האם לפסוק הוצאות לבעל דין שהסעד שביקש נענה ללא צורך בהכרעתו של בית המשפט לגופו של עניין. וכך נאמר שם:

                        "סוגיית הוצאות המשפט ושכר-טרחת עורך-דין (להלן: "הוצאות") מוסדרת בפרק ל"ד לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סד"א") וכן בהלכה הפסוקה.