פסילת צוואה בעדים שנחתמה ברכב

1.      בפני התנגדות לקיום צוואתה בעדים של המנוחה +++ (להלן - "המנוחה"), אשר נעשתה ביום 23.1.09, בפני העדים עוה"ד +++ (להלן - "עוה"ד פלוני") ועוה"ד אלמוני (להלן - "עוה"ד אלמוני") (להלן יחדיו - "עדי הצוואה").

2.      המנוחה הלכה לבית עולמה ביום 10.1.11, כאשר היא ערירית. יורשיה על פי דין הם חמש אחיותיה ואחיה. בצוואתה זיכתה המנוחה את שני אחייניה, +++ (שניהם יחדיו להלן - "המשיבים"), בניה של אחותה, הגב' +++ (להלן - "שרה"), במלוא עיזבונה, בחלקים שווים.

3.      אחיה ואחיותיה של המנוחה, למעט שרה (להלן - "המתנגדים"), מתנגדים לקיום הצוואה. לטענתם, בעת עריכת הצוואה לא הייתה המנוחה כשירה לערוך את הצוואה, מחמת מצבה הרפואי והמנטאלי באותה העת; הצוואה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת, לחץ ואיום שהופעלו על המנוחה ואינה משקפת את רצונה האמיתי. כפי שיובהר להלן, המתנגדים מכוונים את חיציהם אל מר +++ (להלן - "ראובן"), גיס המנוחה, בעלה לשעבר (אך עדיין בן זוגה) של שרה, ואבי המשיבים.

4.      לגרסת המתנגדים, דבר קיום הצוואה נועד להם רק לאחר פטירת המנוחה, מפיו של ראובן, אשר ככל הנראה היה האדם היחיד שידע על קיום הצוואה, למעט עדי הצוואה. כפי שיובהר להלן, הראיות אותן הביאו המתנגדים עוסקות בעיקרן בסוגיית כשרות המנוחה לצוות, ידיעתה של זו על עצם עריכת צוואה, ומערכת היחסים ששררה בין המנוחה לבין קרוביה. נסיבות עריכת הצוואה נלמדות דווקא מראיות המשיבים.

5.      כאשר עסקינן בבקשה לקיום צוואה בעדים, או בהתנגדות לכך, יש להקדים ולהבהיר את סוגיית נטל השכנוע. מקום בו הצוואה תקינה צורנית, קרי - מתקיימים בה התנאים המפורטים בסעיף 20 לחוק הירושה, תשכ"ה - 1965 (להלן - "חוק הירושה"), מוטל על המתנגדים לקיומה הנטל לשכנע שאינה משקפת את רצון המוריש. מאידך, כאשר נפל בצוואה פגם צורני, מוטל על מבקשי קיום הצוואה הנטל לשכנע, כי זו משקפת את רצונו החופשי האמיתי של המנוח. ראו: ש' שילה, פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה - 1965, הוצאת נבו (1992), כרך א', בעמ' 232 (להלן - "שילה"). כפי שיובהר להלן, בצוואה קא עסקינן נפל פגם צורני.

6.      בהתאם להוראת סעיף 20 לחוק הירושה: "צוואה בעדים תהיה בכתב, תצויין בתאריך ותיחתם ביד המצווה בפני שני עדים לאחר שהצהיר בפניהם שזו צוואתו; העדים יאשרו באותו מעמד בחתימת ידם על פני הצוואה שהמצווה הצהיר וחתם כאמור". הפגמים הצורניים שנפלו בצוואה הם שניים: האחד, נוסח אישור העדים, המופיע בתחתית הצוואה (המכילה עמוד אחד בלבד); האחר, נסיבות חתימת המנוחה על הצוואה בפני עדי הצוואה.

7.      נוסח אישור עדי הצוואה הינו כדלקמן: "בפנינו עדים הח"מ 1. עוה"ד פלוני ... 2. עוה"ד אלמוני .. חתמה ... המנוחה ... מרח' ... על שטר צוואה זה בהיותה בדעה צלולה ומיושבת עליה וללא כל לחץ וכפיה איזו שהיא וכן התחייבה בהתחייבות הנ"ל לזוכים על פי שטר צוואה זה ולראיה באנו על החתום היום 23.1.09" לאחר מכן חתמו שני עדי הצוואה.

8.      על פי לשון סעיף 20 לחוק הירושה, על העדים לצוואה לאשר, בכתב, כי המנוחה הצהירה בפניהם שזו צוואתה. ראו: עמ"ש (מחוזי ת"א) 38138-09-11 א. נ. ש. נ' א. מ. ק. (14.4.13) בפסקה 9 לפסק הדין; ש' שוחט, פגמים בצוואות, מהדורה שניה בעמ' 111 ובעמ' 120-121 (להלן - "שוחט"). אישור עדי הצוואה דנן, אינו כולל אישור, כי המנוחה הצהירה בפניהם כאמור. ברם, המתנגדים העלו טענתם בעניין נוסח הצהרת העדים, רק בסיכומיהם (סעיף 30(ג) לסיכומי המתנגדים) ואילולא הפגם הצורני הנוסף, אותו אסקור להלן, ספק אם היה מקום לדון בטענתם ובנפקותה.

9.      הפגם הצורני האחר התגלה רק מעדויות המשיבים, ובפרט מעדויות עדי הצוואה. מעדויות אלה עלה, כי המנוחה חתמה על הצוואה ברכבו של ראובן, אשר הביאה אל הרחוב בו שוכן משרדו של עוה"ד פלוני. כך תיאר עוה"ד פלוני את נסיבות חתימת המנוחה על הצוואה, בעדותו בבית המשפט (עמ' 31-35 לפרוטוקול הדיון מיום 12.3.12):

"ת. אני ראיתי את האשה, היא נכה, אמרתי לה לא לעלות אליי למשרד אני ארד.

ש. באותו מעמד ...

ת. היה טלפונית

ש. מה ידעת באותו רגע עליה.

ת. לא ידעתי כלום, אדם מדבר איתי בטלפון, אין מורכבות, אמרתי להם לבוא ביום שישי, הבנתי שהיא נכה, אמרתי לה לא לרדת מאוטו אני ארד אליה.

ש. מתי הבנת שהיא נכה.

ת. באותו יום כבר ידעתי. זה היה יום שישי, לא היה לי עד איתי, ראיתי את עו " ד אלמוני וביקשתי ממנו לבוא איתי .

שאלת ביהמ " ש

ש. תאר לי את טכס חתימת הצוואה.

ת. אני עובד ליד בית קפה +++ בעיר. ביקשתי שיבואו ליד (בית קפה) +++. ראובן והמנוחה  היו באוטו, הגעתי למקום, ביקשתי מראובן להתרחק, אמרתי לו שילך רחוק אני רוצה לדבר איתה. שאלתי אותה, זה רצונך ?  מישהו מאיים עלייך ?  אמרה לא. זה רצוני. היא התעקשה לשלם, הוציאה 200 ש " ח כדי שיהיה לזה תוקף, נתתי לה גם קבלה.