פס"ד לביטול התחייבות כספית אשר ניתנה במסגרת הסכם גירושין

התובענה

עניינו של פסק דין זה בהכרעה בתביעה כספית במסגרתה עותר התובע לביטול התחייבות כספית אשר ניתנה על ידו במסגרת הסכם גירושין בינו לנתבעת, אשתו לשעבר, התחייבות למתן סכום של 18,000 דולר לכל אחד משלושת ילדיהם או למקסימום 20% מכלל הפיצויים שיקבל מחברת הביטוח.

עובדות

1.         התובע והנתבעת 1 (להלן - "ההורים") נישאו ביום 20/07/1975 מנישואין אילו נולדו להם  שלושה ילדים , הנתבעים 2 - 4 (להלן - "הילדים").

2.         שלושת הילדים בגירים כיום.

3.         ביום 25/12/03 חתמו ההורים על הסכם גירושין שקיבל תוקף פס"ד ביום 29/12/03 ע"י כבוד השופט שוהם (להלן  - "ההסכם").

4.         סעיף 28 להסכם קובע התחייבות התובע  כדלקמן:

"הבעל מתחייב לסייע לכל אחד מהילדים עבור צורכיהם באופן שמתוך כספי הפיצויים שיקבל בגין תאונת הדרכים ישלם עבור כל אחד מהילדים, ישירות לספקים, עפ"י הוראות הילדים סך של 18,000 דולר ארה"ב לפי שער הדולר היציג בעת התשלום בפועל ובלבד שהתשלום לשלושת הילדים לא יעלה על 20% מכלל הפיצויים שיקבל הבעל מחברת הביטוח."

5.         ביום 20/09/06 הוגשה תביעת על ידי התובע  לביטול התחייבותו שלעיל.

6.         הצדדים חלוקים באשר לפרשנות סעיף 28 להסכם הגירושין; האם מדובר בהתחייבות קשיחה במסגרת האיזון הרכושי הכולל בין הצדדים, כטענת הנתבעת, או שמדובר במתנה על תנאי שניתן לבטלה, כטענת התובע.

7.         הצדדים הגישו עדויות ראשיות בתצהירים ונחקרו על תצהיריהם.

טענות התובע

8.         לטענת התובע  הנתבעת מס' 1 קיבלה כבר למעלה מ- 20% מהסכום שהתקבל מחברת הביטוח כאשר קיבלה לידיה תשלום תכוף בסכום של 54,000 ש"ח ולכן מההיבט המשפטי ההתחייבות אינה קיימת עוד.

9.         כן צרף התובע ראייה לסיכומיו לפיו קיבלה הנתבעת את חלקה בפוליסות הביטוח מחברת מנורה .

10.       לטענת התובע במושג "חברת ביטוח" בסעיף 28 הכוונה היא לחברת הפול בלבד. לא לביטוח הלאומי ולא לביטוח הפרטי, כיוונו הצדדים בהסכם. הכספים אותם קיבל התובע מחברת מנורה ומהמלל אינם בגדר פיצויים אלא דמי מחייה חודשיים. הכספים שהוא מקבל אף אינם מספיקים לצרכיו הרפואיים היום-יומיים.

11.       מטעמי זהירות טוען התובע כי  יש לבטל את סעיף 28 מהסכם הגירושין שכן מדובר בהתחייבות לתת מתנה על פי סעיף 5 לחוק המתנה.

12.        התובע טוען כי המדובר במתנה על תנאי. התובע סומך טענותיו על חוק המתנה, תשכ"ח 1968 (להלן: "חוק המתנה"). לדבריו, המדובר בהתחייבות לתת מתנה כספית לילדיו והמתנה לא הושלמה והזכויות טרם הוקנו לילדיו (הכספים עדיין לא הועברו לילדים). לפיכך, בהתאם לסעיף 5 (ג) לחוק המתנה יש ביכולתו של התובע לחזור בו מהמתנה בשל התנהגותם המחפירה של ילדיו. התנהגות אשר כללה  איומים גידופים וחוסר קשר מזה תקופה.  לטענתו התנהגות מחפירה יש לפרש במובן הרחב. על-כן לטענתו על בימ"ש לבטל את המתנה על תנאי.

13.       לטענת התובע שניים מילדיו שהינם בגירים לא הגישו תצהירים באשר לטענותיו כלפי יחסם המשפיל כלפיו ועובדה זו פועלת לרעתם באשר לא הביאו את מיטב הראיות שבשליטתם.

14.       התובע מבקש לפטרו משכר טירחה והוצאות בגין תביעתו להפחתת מזונות קטינים, תביעה אשר הגיש  ובחר למחוק.