פס"ד חלקי בשאלת החבות בתביעה לפיצוי בגין נזקי גוף לתובע שיצא מרכב ונפגע ע"י רכב חולף

בשאלת החבות

רקע

1.         פלוני, יליד XX.XX.1981, תושב הכפר ג'לג'וליה (להלן-" התובע"), נפגע ביום 25.12.2005 בסמוך לשעה 22:45, ע"י אוטובוס זעיר ציבורי (להלן-" הרכב הפוגע") שהיה נהוג בידי שלמה קפון ז"ל, באיזור צומת הירקון (להלן-" התאונה"). התובע נחבל בתאונה חבלה רב מערכתית הכוללת חבלת ראש, בית חזה ואגן וממקום התאונה הובהל לבית החולים בילינסון מחוסר הכרה (GCS-3) ומונשם. זוהי תביעתו לפיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן-" החוק").

2.         התובע היה הבעלים והמחזיק ברכב הסובארו (להלן - "רכב הסובארו") שבו נסע עובר לתאונה, כאשר הנתבע אלמוני, בן דודו של התובע (להלן-  " הנתבע"), הוא זה שנהג ברכב. בנוסף לתובע ולנתבע, ישבו ברכב, במהלך הנסיעה, עדלי אסביתאן וסאמר לוטפי. השימוש ברכב הסובארו היה בזמן הרלוונטי לתאונה מבוטח על ידי כלל חברה לביטוח בע"מ ( נ/1) (להלן-" כלל"). אלא שהנתבע, שנהג ברכב הסובארו, לא החזיק ברישיון נהיגה בר תוקף בזמן הרלוונטי לתאונה; על פי תעודת עובד ציבור מטעם ראש ענף נהיגה ברשות הרישוי של משרד התחבורה מיום 28.10.07 ( נ/6), רישיון הנהיגה של הנתבע נשלל מתאריך 1.12.05 לתקופה של חודשיים, והופקד במזכירות בית המשפט לתעבורה בת"א-יפו ביום 1.12.05 (נ/4).

3.         תחילה הוגשה התביעה כנגד נהג הרכב הפוגע, שלמה קפון ז"ל ונגד כלל, בהיותה  המבטחת כדין גם את השימוש ברכב הפוגע בזמנים הרלוונטיים לכתב התביעה.

4.         כתב תביעה מתוקן הוגש, בו צורפו, כנתבעים נוספים, הנתבע וקרנית- קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן-" קרנית"). בכתב התביעה המתוקן נטען כי בעת התאונה, התובע ירד מהרכב שהיה נהוג בידי הנתבע  בשל תקלה שאירעה בו וכי אז התובע נפגע על ידי הרכב הפוגע שהיה נהוג כאמור בידי שלמה קפון.

5.         בהמשך תוקן כתב התביעה פעם נוספת על ידי החלפת הנהג של הרכב הפוגע, שלמה קפון ז"ל,  בעזבונו (להלן-" הנתבע 2") לאחר שהוברר כי הוא נפטר (ללא קשר לתאונה).  כמו כן, הוסיף התובע טענה חילופית שלפיה, במידה וייקבע כי התאונה אינה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק, יהא על  הנתבעים לפצות אותו בגין נזקיו לפי פקודת הנזיקין (נוסח משולב) ו/או מכוח דיני הביטוח ודיני ביטוח רכב מנועי.

6.         קרנית שלחה לנתבע "הודעת צד שלישי" וטענה כי במידה והיא תחוייב לפצות את התובע בגין נזקיו מהתאונה, על אף טענותיה להעדר עילת תביעה כנגדה,  היא זכאית לחזור לנתבע ולתבוע ממנו לשפותה כדי מלוא סכום הנזקים אותו תחוייב לשלם לתובע, למוסד לביטוח לאומי ו/או לכל מיטיב ו/או גורם אחר בגין התאונה.

7.         פסק דין חלקי זה עוסק בשאלה על מי מהנתבעים מוטלת האחריות לפי החוק לאירוע התאונה.

אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע נפגע ב"תאונת דרכים", כהגדרתה בחוק, ואולם, השאלה היא תאונת דרכים מבחינת איזה רכב: הרכב הפוגע או רכב הסובארו או שמא מדובר בתאונה מעורבת לפי סעיף 3(ב) לחוק. המחלוקת העיקרית בין הצדדים הנה עובדתית, על הסיבה שבעטיה נמצא התובע על הכביש מחוץ לרכב הסובארו בעת התרחשות התאונה.

8.         הכרעה במחלוקת עובדתית זו דרושה כדי ליתן תשובה לשאלה אם התובע נפגע על ידי הרכב הפוגע כמי שעשה "שימוש" ברכב הסובארו (שבו נסע וממנו יצא עובר לפגיעה) ולכן נותר בגדרו של "נוסע" ברכב הסובארו, או נפגע כ"הולך רגל", והאם נפגע בתאונה מעורבת. מחלוקת נוספת בין הצדדים, בשאלת תקפות הכיסוי הביטוחי שהוציאה כלל לרכב הסובארו וזכותו של התובע לפיצויים מכוח החוק, בהעדר רישיון נהיגה תקף בידי הנתבע, מי שנהג ברכב הסובארו בזמן הרלוונטי לתאונה. 

דיון והכרעה

9.         סעיף 3(א) לחוק קובע בזו הלשון:

"בתאונת דרכים שבה היו מעורבים מספר כלי רכב, תחול על כל נוהג האחריות לנזקי הגוף של מי שנסע בכלי הרכב שלו".

כדי שנוהג או נוסע ברכב שיצא מהרכב עד כדי ניתוק מגע פיסי ונפגע על ידי רכב אחר, ייחשב עדיין כ"נוהג" או "נוסע" ברכב שממנו יצא, נדרש כי הימצאותו מחוץ לרכב "קשורה בטבורה לשימוש בו". במילים אחרות, על מנת להטיל את האחריות לפיצוי הנפגע בגין נזקיו מהתאונה על נהג ומבטח הרכב שבו נסע או על מבטח הרכב שבו נהג עובר לתאונה, יש להוכיח כי בעת הימצאותו מחוץ לאותו רכב בזמן הפגיעה, עשה בו " שימוש" ל" מטרות תחבורה" במובן מונחים אלה בסעיף 1 לחוק. בכך, תישלל האפשרות לחייב את נהגו ומבטחו של הרכב הפוגע. קו הגבול במקרים מסוג זה עשוי להיות דק ומטושטש (ראו: ע"א 1675/06 אררט חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, ניתן ביום 31.10.07, טרם פורסם; ע"א  554/89 מדינת ישראל נ' אלראהב, פ"ד מה(2), 338).

10.       המחלוקת העובדתית העיקרית בין הצדדים נסובה כאמור על הסיבה שבעטיה נמצא התובע על הכביש מחוץ לרכב הסובארו בעת הפגיעה. כלל, הנתבעת 3, מאמצת את גרסתם של הנתבע ואסביתאן, שעל פרטיה אעמוד להלן, לפיה התובע ירד מרכב הסובארו עובר לתאונה בעקבות התקלה שאירעה בו וכדי להניח את משולש האזהרה מאחוריו. בהתבססה על גרסה זו בלבד, טוענת כלל כי התובע נפגע בתאונה כמי שביצע פעולה הקשורה לטיפול דרך או תיקון-דרך ברכב הסובארו, פעולה הנכנסת לטענתה בגדר המונח " שימוש ברכב מנועי" בסעיף 1 לחוק. כבר עכשיו ירשם שגרסתם זו של הנתבע ואסביתאן, עליה בלבד מבססת כלל את טיעוניה, הופרכה.

11.       במועד מתן הודעתו של התובע במשטרה שנגבתה ביום 9.2.06 ( נ/2) בנוכחות דודתו, הוא לא יכל היה לדבר, אך לדברי דודתו הבין את השאלות שהפנה אליו החוקר; לשאלת החוקר אם הוא זוכר מה היה בתאונה ומה קרה לפני שנפגע, הניד התובע את ראשו לשלילה ולשאלה אם היה "על הכביש" כאשר נפגע, התובע הניד את ראשו לחיוב.

בעדותו בבית המשפט (בעמ' 1-11 לפרוט') אמר התובע כי בעקבות הפגיעה בתאונה איבד את ההכרה למספר חודשים (לדבריו עד מרץ 2006) והוא לא זוכר את נסיבות התאונה והסיבה שיצא מהרכב עובר לפגיעתו. התובע זוכר אך כי הוא היה בדרכו חזרה מיפו לכפר ג'לג'וליה. לגרסתו, נסע יחד עם ארבעת חבריו ברכב הסובארו, מג'לג'וליה ליפו, שם ביקר את חברתו והשאיר את הסובארו לשימוש חבריו. לאחר מכן, חבריו אספו אותו מבית חברתו כדי לנסוע חזרה לג'לג'וליה. הנתבע נהג ברכב הסובארו, עדלי אסביתאן ישב ליד הנהג, התובע ישב מאחורי אסביתאן ולידו בחור נוסף בשם סאמר. התובע מסר כי הוא לא זוכר מה קרה בדרך חזרה, פרט לזה שישב ברכב והנתבע נהג ברכב. התובע מסר כי שתה בקבוק בירה. התובע לא זוכר שהיתה תקלה ברכב ושהוא ירד מהרכב כדי להניח את משולש האזהרה מאחוריו. לגרסתו, כל מה שנכתב בידי עורך דינו ונאמר על ידו בבית המשפט, גבי התקלה שאירעה ברכב, יציאתו מהרכב כדי להניח משולש, הגעת הרכב לעצירה על אי התנועה והמקום שבו נפגע על ידי הרכב הפוגע, סופר לו על ידי חבריו כי הוא עצמו לא זוכר פרטים אלה.

13.       הנתבע, אלמוני, בהודעתו במשטרה מיום 3.1.06 ( נ/7), מסר כי בדרך חזרה מיפו לג'לג'וליה התובע הוא זה שנהג ברכב הסובארו בתחילת הדרך ובהמשך אמר: " שלושתם היו שיכורים אני ראיתי אותו מתנדנד מצד לצד ואחרי שפנינו ימינה מאילון החלפתי את (עוסאם) בנהיגה. הרכב התקלקל באמצע הנסיעה לפני ירקון ואני עצרתי במשולש הלבן המצוייר, (עוסאם) ירד כדי להוציא משולש ולשים מאחורי האוטו הוא שם את המשולש מאחורי הרכב ובא לשבת מצד ימין של הרכב ואז הגיע רכב ו(עוסאם) נפגע מהרכב....". לדבריו, הוא היחיד שלא היה שיכור. לשאלת החוקר מדוע התובע, שהיה לדבריו שיכור ו"מתנדנד" מצד לצד, הוא זה שירד מהרכב להניח משולש אזהרה השיב הנתבע: " אני אמרתי לו שהוא ירד כי היה קר ואני לא יודע איך לפתוח את תא המטען כי הרכב שלו". הנתבע סיפר כי רכב הסובארו היה תקין בתחילת הנסיעה ורק יותר מאוחר "לא הניע". הנתבע הכחיש כי עובר לתאונה פרץ ויכוח בינו לבין התובע וכי אז התובע רץ לכיוון הכביש ונפגע.

בהודעה שנייה מאותו יום (הודעת נהג תחת אזהרה - נ/5) חזר ומסר: " כולם ברכב היו שיכורים והנהג (עוסאמה) שנהג בהתחלה ברכב היה מסטול ואני לא רציתי שיהיה תאונה בגלל זה החלפתי אותו ונסעתי רק  100 מטר ונתקע האוטו".

בעדותו בבית המשפט חזר הנתבע על הדברים ומסר כי משהתקלקל הרכב ועמד על אי התנועה באמצע הכביש, המתינו כ-5 עד 10 דקות בתוך הרכב עד שהתובע יצא מהרכב כדי להתקשר להזמין שירותי גרר ולהניח את משולש האזהרה (עמ' 43 לפרוט'). לדברי הנתבע, התובע הוא היחיד מביניהם שיצא מהרכב וכי אף אחד מהם, לרבות התובע, לא ידע לטפל בתקלה שאירעה לרכב. לאחר שהתובע יצא מהרכב, ביקש ממנו לפתוח את תא המטען כדי להוציא את המשולש. לדבריו, הוא פתח את תא המטען באמצעות מנגנון המותקן בתוך הרכב, לאחר שהתובע הנחה אותו כיצד לעשות זאת, ולא הסתכל לראות אם התובע  אכן הוציא את המשולש מתוך תא המטען.

בהמשך אישר הנתבע כי הוא פתח לתובע את תא המטען, התובע סגר אותו ולאחר מכן ארעה התאונה (שורות 18-21 בעמ' 57 לפרוט').

14.       עדלי אסביתאן מסר הודעה במשטרה ביום 26.12.05 (יום למחרת התאונה)- נ/3. בהודעה זו, נרשם כי בדרך חזרה מיפו לג'לג'וליה ישב ברכב ליד הנהג-הנתבע ומאחוריו ישבו התובע ובחור נוסף בשם סאמר. במהלך הנסיעה על הכביש הראשי, הרכב "נתקע" ולכן הנהג עצר "על הקטע הלבן שבאמצע הכביש" והדליק 4 וינקרים. התובע ירד מהרכב כדי להניח משולש אזהרה ואז שמע אסביתאן חבטה, יצא מהרכב וראה את התובע שוכב על הכביש, כחצי מטר מהרכב (בנתיב השמאלי של הכביש). לשאלות החוקר, אסביתאן מסר כי אף אחד מהם לא שתה והשתכר בטרם הנסיעה ולא פרץ ביניהם ויכוח כלשהו שבעקבותיו התובע רץ לכיוון הכביש עובר לפגיעתו. בחקירתו בבית המשפט מסר אסביתאן כי הנתבע היה זה שנהג ברכב בדרך חזרה מיפו לג'לג'וליה מתחילת הנסיעה ועד שהרכב נכבה. לדבריו, בשל התקלה שאירעה ברכב שבגינה הרכב "נתקע" באמצע הכביש, בלם הנתבע שתי בלימות, עצר את הרכב על אי התנועה ולאחר שעצר, ניסה להתניע את הרכב מספר פעמים ולא הצליח. אסביתאן הוסיף כי התובע החליט להזמין גרר וירד לבדו, כ-5 דקות לאחר העצירה, כדי להניח משולש אזהרה. לדבריו, שמע את התובע אומר שהוא רוצה להזמין גרר וראה אותו יוצא מהרכב כדי להניח את משולש האזהרה. לשאלה מדוע המתינו ברכב 5 דקות עד שיצא התובע להניח משולש אזהרה , השיב אסביתאן: " היה קר בחוץ ולכן ישבנו באוטו. הוא הזמין גרר. הוא אמר לכולנו שאם האוטו לא יעבוד, אני אקרא לגרר ואני יוצא לשים משולש". אסביתאן אישר שברשותו וברשות הבחורים שישבו ברכב, כולל התובע, היה מכשיר טלפון נייד אך לא יודע אם התובע התקשר בסופו של דבר להזמין שירותי גרר: " הוא אמר שהוא רוצה להזמין גרר. הוא ניסה להניע כמה פעמים. הנהג אלמוני ניסה להניע". אסביתאן העיד כי אינו יודע אם התובע הספיק להוציא ולהניח את משולש האזהרה מאחורי הרכב לפני שנפגע על ידי הרכב הפוגע. לדבריו, ישב ברכב במושב הקדמי שליד הנהג והתובע ישב מאחוריו, במושב האחורי בצד ימין והתובע לא פתח את הדלת הימנית הקדמית של הרכב שליד המושב שבו הוא ישב (אסביתאן) לאחר שיצא מהרכב להניח את המשולש (שורות 15-30 בעמ' 37 לפרוט'). אסביתאן מסר בעדותו כי "סאמר", הבחור השלישי שנסע איתם ברכב, היה שיכור בעת התאונה ואילו הוא לא היה שיכור (שורות 14-30 בעמ' 38 לפרוט').    

15.       בוחן התנועה, שמשון מדקר, שהגיע למקום התאונה כחצי שעה לאחר שאירעה, רשם דו"ח המתעד את ממצאי חקירתו ( ת/1). בדו"ח נרשם כי רכב הסובארו נמצא בעמידה על אי תנועה המפריד בין ארבעת נתיבי הנסיעה בכביש, וכי עצירת הרכב לוותה בבלימת חירום באורך של 17.5 מטר. עוד נרשם כי בבדיקת רכב הסובארו, נמצאה בעיה ב"מערכת ההצתה של הרכב". הנזקים שנגרמו לשני הרכבים בתאונה תוארו בדו"ח כך: ברכב הפוגע: " מעיכות לאורך כול דופן צד שמאל, זכוכיות של החלונות בצד שמאל נשברו, מראת צד שמאל נשברה. דופן שמאל אחורי בגובה של כ- 1.70 מעיכה עם כתמים החשודים כדם". אשר לנזקים שנגרמו לרכב הסובארו נרשם: " מעיכות בדלת אחורית צד ימין של הנוסע, שמשה של הנוסע בצד שמאל מאחור נשברה". הבוחן רשם כי במקום התאונה נכח נהג הרכב הפוגע, שלמה קפון ז"ל, שהצביע על כיוון נסיעתו עובר לתאונה. לדברי קפון, הוא נסע בנתיב השמאלי לכביש 5 מכיוון מערב למזרח ורכב הסובארו עמד במקום על אי התנועה מצד שמאל לכיוון נסיעת קפון. הבוחן רשם עוד כי הנתבע מסר לו כי הרכב התקלקל תוך כדי נהיגה, דבר שגרם לו לבלום את הרכב. בהמשך רשם הבוחן כי מחומר החקירה בתיק עולה שברכב הסובארו ישבו 4 אנשים, כולל הנהג, וכי עובר לתאונה הנפגע ירד מהרכב " כדי לשים משולש" בחלקו האחורי של הרכב ו" תוך כדי התפרץ לכביש משמאל לימין כיוון הגעת רכב האוויס כאשר המרחק ביניהם קטן ולא עומד על מטר ונפגע מדופן שמאל של רכב האוויס. וזאת על פי הממצאים ברכב". בהמשך נרשם כי מ"עדויות המעורבים בתיק" עולה כי " המעורבים אשר היו ברכב היו תחת השפעת אלכוהול כבדה" לרבות הנפגע.

16.       בחקירתו בביהמ"ש הבהיר הבוחן כי הדו"ח שצורף כמוצג ת/1 הנו הדו"ח הסופי והמסכם שערך בקשר לתאונה, וכי קדמו לדו"ח זה שני דו"חות לא סופיים ( ת/1א' ו- ת/1ב'). בדו"ח הלא סופי ( ת/1ב') רשם הבוחן בפרק "המסקנות" (ס' 14): " ...עפ"י צורת הנזקים בכלי הרכב ומיקומם בכלי הרכב ניתן לקבוע כי נגרמו מפגיעת גוף רך ומתאים למצב של הולך רגל שנמצא במצב עמידה בין דופן שמאל של הטרנזיט לדופן ימין של הסובארו בצורת גלגול. לא מצאתי סימנים למגע ישיר בין הטרנזיט לבין הסובארו". הבוחן לא כתב דברים אלה בדו"ח הסופי- ת/1. בחקירתו, אישר הבוחן את תוכן הדברים על אף שלא נכתבו בדו"ח הסופי ת/1. לדבריו, הנזק ברכב הפוגע וברכב הסובארו הינו תוצאה של "גלגול של גוף רך" בין שני הרכבים האלה שהמרחק ביניהם בעת הפגיעה בתובע לא עלה על מטר. הבוחן העיד כי על פי הבדיקות שערך, לא היה מגע בין הרכב הפוגע לבין רכב הסובארו וכי כל הנזקים שנגרמו לשני רכבים אלה, לרבות המעיכות והשבירה של השמשה, נגרמו מגופו של התובע שלדבריו "נמחץ" בין האוויס לבין הסבוארו (שורות 8-27 בעמ' 14 ושורות 14-18 בעמ' 18 לפרוט'). ואולם, בהמשך, משהציג בא כוח קרנית לעיונו צילום מס' 7 בלוח הצילומים שצורף לדו"ח ת/1 ושלידו רשם הבוחן כי הצבע של הרכב הפוגע "נמצא" על רכב הסובאר וסימן את הצבע בעיגול על גבי הצילום, ציין הבוחן כי לפי הרישום ועל אף שלא ניתן להבחין בכך בצבעים של הצילום, " שאולי היה ביניהם מגע קל. אני לא יודע " (שורה 27 בעמ' 25 לפרוט').

17.       אני מוכנה להניח כי אירעה ברכב תקלה שבגינה, ככל הנראה, עצר הנתבע את רכב הסובארו על אי התנועה. גרסה זו נתמכה בממצאי בוחן התנועה אשר מצא בעיה במערכת ההצתה של רכב הסובארו.  אולם, בדו"ח ( ת/1) המפרט את ממצאי הבוחן בזירת התאונה בבדיקה שערך כחצי שעה לאחר התרחשותה, אין זכר להימצאותו של משולש אזהרה בזירה. הבוחן אישר בעדותו כי העדר התייחסות לכך בדו"ח משמעו שלא ראה את המשולש בזירת התאונה וכי אילו מצא אותו היה רושם זאת. הבוחן גם שלל אפשרות כי המשולש הועף למרחקים במהלך התאונה. הדברים נרשמו כי הנוסעים ברכב הסובארו הם אלה שסיפרו לו כי התובע ירד מהרכב כדי להניח משולש אזהרה מאחורי הרכב והוא רשם זאת בדו"ח על סמך גרסתם בלבד. (שורות 3-20 בעמ' 22 ושורות 18-19 בעמ' 24 לפרוט').

18.       בנוסף לאי הימצאותו של משולש האזהרה בזירת התאונה, בעדויותיהם של הנתבע ואסביתאן נתגלו סתירות רבות. אינני נותנת אמון בדבריהם ואין בידי לקבל גרסתם גבי סיבת ירידת  התובע מרכב הסובארו עובר לתאונה;

כך למשל, הנתבע סיפר כי התובע הוא זה שנהג ברכב בהתחלת הנסיעה מיפו והוא החליף אותו בנהיגה במהלך הנסיעה כשראה שהוא שיכור "ומתנדנד" מצד לצד. לעומתו, אסביתאן העיד כי הנתבע היה זה שנהג ברכב מתחילת הדרך ביפו עד המקום שבו אירעה התאונה.

הנתבע מסר במשטרה כי התובע ירד מהרכב כדי להוציא את משולש האזהרה מתא המטען ולהניחו בכביש מאחורי הרכב. לשאלת החוקר מדוע התובע, שהיה לדבריו שיכור והתנדנד בנהיגה מצד לצד, הוא זה שירד מהרכב כדי להניח את משולש האזהרה, השיב הנתבע: " אני אמרתי לו שהוא ירד כי היה קר ואני לא יודע איך לפתוח את תא המטען כי הרכב שלו". בעדותו בבית המשפט, סיפר הנתבע כי הוא זה שפתח את תא המטען לאחר שהתובע ירד מהרכב והנחה אותו כיצד להשתמש במנגנון מיוחד המותקן בתוך הרכב ליד המושב של הנהג. לעומת זאת התובע, שהוא הבעלים והמחזיק ברכב הסובארו, העיד כי לא ניתן היה לפתוח את תא המטען ברכב מבפנים (שורות 25-29 בעמ' 10 לפרוט').

בשתי הודעותיו במשטרה (נ/5 ו- נ/7), סיפר הנתבע כי שלושת חבריו של התובע, אסביתאן וסאמר היו שיכורים, התובע התנדנד מצד לצד עת נהג ברכב בתחילת הדרך מיפו לג'לג'וליה ומסיבה זו, לגירסתו, החליף את התובע בנהיגה עד המקום שבו אירעה התאונה. במהלך עדותו בבית המשפט, נחקר הנתבע על דבריו אלה וניסה לחזור בו מהם ולהתחמק ממתן תשובות ענייניות, כל אלו כדי להסוות את נושא אי החזקתו ברשיון נהיגה תקף.

19.       על פי תעודת עובד ציבור מטעם ראש ענף נהיגה ברשות הרישוי של משרד התחבורה מיום 28.10.07 ( נ/6), רישיון הנהיגה של הנתבע נשלל מתאריך 1.12.05 לתקופה של חודשיים, והנתבע הפקיד את הרישיון במזכירות בית המשפט לתעבורה בת"א-יפו ביום 1.12.05 (נ/4). על אף האמור בהודעתו הראשונה במשטרה מיום 3.1.06 ( נ/7) שנגבתה במסגרת חקירת אירוע התאונה, מסר הנתבע לחוקר: "יש לי רישיון נהיגה בתוקף ואני יביא לך אותו או מחר או מחרתיים". באותו יום, נחקר הנתבע בשנית והפעם תחת אזהרה בגין חשד לנהיגה בפסילה ביום התאונה ( נ/5). בהודעתו השנייה אישר כי ביום התאונה ידע שהיה פסול נהיגה, כי הוא הפקיד את רישיון הנהיגה עובר לתאונה וכי נכח במשפט הרלוונטי לפסילת רישיונו. הנתבע הוסיף כי על אף שידע כי הוא פסול נהיגה, החליט לנהוג ברכב הסובארו ביום התאונה לאחר שראה כי הבחורים שנסעו איתו ברכב היו שיכורים. בחקירתו בבית המשפט התכחש לחתימותיו על גבי ההודעות במשטרה, תוך העלאת גרסאות חדשות ותמוהות. כך למשל, טען הנתבע, בניגוד למה שמסר בהודעתו השנייה במשטרה ( נ/5), כי בזמן התאונה לא ידע כי רישיונו נשלל ונודע לו על כך רק לאחר שנחקר במשטרה. בהמשך, אישר הנתבע כי הוא נכח במשפט שבסופו נשלל רישיונו וידע אז כי רישיונו נשלל ("הלכתי וקיבלתי חודש שלילה") והוסיף את הגרסה הבאה: " אני אגיד לך איך, הלכתי וקיבלתי חודש שלילה. הלכתי למשרד רישוי אמרתי אולי יתנו לי עוד רישיון, סתם ככה, הלכתי והוצאתי רישיון. נתנו לי." בהמשך אמר: " עד עכשיו אני אומר שהייתי בשלילה חודש, הלכתי למשרד רישוי והוצאתי רישיון נייר נתנו לי, נתנו לי את זה בטעות ונהגתי רגיל". הנתבע מסר כי הוא לא מחזיק "ברישיון" שניתן לו "בטעות" ממשרד הרישוי והעלה גרסה מוזרה יותר: " בתאונה קרעתי אותו. למה מה אני צריך את זה אח"כ שאני רואה את הבן דוד שלי מת, הלך. מי שאין לו רישיון..." .

20.       אני דוחה את התיאור של הנתבע ואסביתאן כי התובע יצא לבדו מהרכב כדי להניח את משולש האזהרה מאחורי הרכב ולהזמין שירותי גרר, ואילו הם, יחד עם סאמר לוטפי, הבחור הרביעי שנסע איתם ברכב, נשארו ישובים בתוך הרכב להמתין לתובע. גרסה זו עומדת בסתירה לעדותו של עד ראיה לתאונה, דרעי שמעון; קרנית הגישה מטעמה "מזכר" ( קרנית/1) המתעד את הודעתו של עד ראייה זה, שנגבתה בזירת התאונה ובסמוך לאחריה, על ידי השוטר יואב דוד. על פי המזכר, העד מסר כי בהגיעו למקום התאונה, בטרם אירעה " נכחו 4 אנשים מחוץ לרכב הסוברו שחנה על אי תנועה שממוקם במרכז הכביש...כנראה התנהל ויכוח ביניהם. כשאחד מהם רצה להיכנס לרכב פתח את הדלת לכיוון הכביש ועמד כמטר מהרכב...בו זמנית הגיע טרנזיט...ועבר בין הרכב שלי לבין הסוברו ופגע באדם שעמד באמצע הכביש...".

21.       אני נותנת לעדותו של דרעי שמעון משקל נכבד, בהיותו עד ניטרלי שאין לו עניין כלשהו בתאונה ובתוצאותיה.

בעדותו בביהמ"ש סיפר דרעי כי נסע ברכבו בדרך לפתח תקווה, וכשהתקרב למחלף פתח תקווה לכיוון הירידה ימינה עצר גי'פ ב.מ.וו. שנסע לפניו "בגלל שראה רכב סובארו עומד בצד שמאל על אי תנועה" והוא החליט לעצור מאחוריו. בזמן שעצר ראה בצד שמאל של הכביש את רכב הסובארו עומד על אי התנועה ומחוצה לו אנשים. העד המשיך: " שתי שניות לאחר מזה הגיח טרנזיט של אוויס, רכב די גדול, פגע באחד האנשים שהיו שם, שהוא בא מהצד של הנהג של הרכב להיכנס לרכב, הוא נפגע מהטרנזיט החולף...הטרנזיט עצר אחרי כ- 100 מטר". (שורות 11-22 בעמ' 27 לפרוט').

דרעי הבהיר כי הנפגע בא מכיוון החלק הקדמי של רכב הסובארו כדי להיכנס לרכב דרך דלת  הנהג (ש' 17-20 בעמ' 31 לפרוט'). לדבריו, עובר לפגיעה הוא ראה את הנפגע אוחז בדלת שלצד הנהג ברכב הסובארו ואז נפגע על ידי הטרנזיט (ש' 19-25 בעמ' 32 לפרוט'). הדלת היתה פתוחה, לפני שרכב הטרנזיט חלף ופגע בתובע (ש' 9-10 בעמ' 33 לפרוט'). לשאלה מדוע עצר יחד עם נהג הג'יפ שנסע לפניו להסתכל השיב העד: " כנראה שהתנהל משהו, כנראה ויכוח, היו 3 חברה מחוץ לאוטו. הוא עצר ואני נאלצתי לעצור גם כן". (ש' 25-26 בעמ' 27 לפרוט'). בהתייחסו למספר האנשים שעמדו מחוץ לרכב, אמר כי כשעצר את רכבו עמדו שלושה אנשים מחוץ לרכב הסובארו, כולל הנפגע, ואילו כשירד מרכבו כדי לעזור לנפגע, היו כבר ארבעה אנשים מחוץ לרכב הסובארו (ש' 21-27 בעמ' 28 לפרוט'). דרעי ראה את הרביעי יוצא מרכב הסובארו לאחר שאירעה התאונה  (ש' 8 בעמ' 32 לפרוט'). לשאלת בא כוח קרנית, מה גרם לו לחשוב כי התנהל ויכוח בין האנשים שעמדו מחוץ לרכב הסובארו, השיב העד " הם דיברו בקול רם". העד אישר כי מהמקום שבו עצר היה לו שדה ראייה חופשי לכיוון רכב הסובארו, מרחק של כ-5-6 מטר, ושירטט את מיקומם של שלושת הרכבים בזמן שעצר להסתכל: רכב הסובארו, הרכב שבו נהג העד והג'יפ שעצר לפניו ( קרנית/2).

22.       עדותו של דרעי נתמכת גם בעדותו של נהג הרכב הפוגע, שלמה קפון ז"ל, במשטרה. הודעותיו של קפון במשטרה הוגשו כראיות בתיק דנן ( ת/3); בהודעתו מיום 26.12.05, מסר קפון כי במהלך נסיעתו בנתיב השמאלי לכיוון צומת הירקון הבחין במשולש ההפרדה שבאמצע הכביש " במספר כלי רכב ואנשים שעומדים מחוץ לרכבים" בצד של הנתיב שנסע בו, כאשר גם בשוליים הימניים עמדו כלי רכב בצד הכביש. לדבריו, בעודו נוסע בירידה לצומת ירקון, האנשים שעמדו בצד שמאל לכיוון נסיעתו, על אי התנועה, החלו להתקדם לכיוון " מרכז הכביש" ולפחות אחד מהם " הגיע לכיוון מרכז הכביש".

23.       המסקנה היא כי מספר דקות לאחר שהנתבע עצר את הרכב על אי התנועה, בגין התקלה שאירעה בו במהלך הנסיעה, ירד התובע מהרכב, יחד עם שנים נוספים, מסיבה כלשהי, שאינה קשורה לרכב, לשימוש בו, לתקלה שאירעה בו או לטיפול בה.

השלושה עמדו בקידמת רכב הסובארו ושם ככל הנראה התנהל ביניהם ויכוח כלשהו. בשלב מסויים, הגיע התובע מקדמת הרכב לכיוון הדלת הקדמית בצד הנהג ואז נפגע על ידי הרכב הפוגע.

24.       אוסיף כי אף אם עד הראייה, שמעון דרעי, ראה את התובע, בעת הפגיעה, אוחז בדלת הימנית הקדמית הפתוחה של רכב הסובארו כדי להיכנס לתוכו, עדיין אין לראות בתובע כמי שנפגע במהלך "כניסה" לרכב שהיא בגדר "שימוש" לפי סעיף 1 לחוק; לאור קביעתי כי התובע ירד מהרכב לא על מנת להניח את משולש האזהרה או לבצע פעולה כלשהי הקשורה ל"שימוש" ברכב הסובארו, לא ניתן לראות בכניסתו חזרה לרכב, ככניסה "למטרות תחבורה".

25.       אין, איפוא, לראות בתובע, בזמן התאונה, כ"נוסע" ברכב הסובארו -לאמור, כמי שעשה שימוש ברכב הסובארו שבו הוסע קודם לכן, במובן סעיף 1 לחוק- מכאן, אין החבות מוטלת על כלל, בהיותה המבטחת של רכב הסובארו, מכוח סעיף 3(א) לחוק.

התובע נפגע על ידי הרכב הפוגע כ"הולך רגל", שיצא מהרכב שבו הוסע עובר לכך, עד כדי ניתוק מגע פיסי. נשללה הטענה בדבר קשר כלשהו בין הימצאותו מחוץ לאותו רכב לבין "השימוש" בו.

וכפי שנפסק לאחרונה ברע"א 9112/06, ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 6/11/07, (טרם פורסם):

"הנפגע יצא מן הרכב, התרחק ממנו, ושב לקרבתו. שלב נסיעת ההמשך טרם החל. הנה כי כן, הנפגע לא נפגע במסגרת השימוש של נסיעה או במסגרת שימוש מוכר אחר".

החבות מוטלת על הנתבע 2- עזבונו של מי שנהג ברכב הפוגע בעת התאונה- ועל "כלל", מכוח היותה המבטחת את השימוש ברכב הפוגע באותה עת; 

26.       כפועל יוצא מהאמור לעיל אין גם  "תאונה מעורבת" כמשמעותה בסעיף 3(ב) לחוק;

לגבי הנפגע מחוץ לרכב, קובעת הוראת סעיף 3(ב) לחוק כך:

"(ב) נפגע אדם מחוץ לכלי הרכב בתאונת דרכים שבה היו מעורבים מספר כלי רכב, יהיו הנוהגים חייבים כלפיו יחד ולחוד; בינם לבין עצמם ישאו בנטל החיוב בחלקים שווים. לענין חלוקת החבות בין הנוהגים לפי סעיף קטן זה, רואים כלי רכב כמעורב בתאונת דרכים אם בעת התאונה היה מגע בינו לבין כלי רכב אחר או בינו לבין הנפגע."

אכן, לדברי בוחן התנועה, התובע "נמחץ" בין הרכב הפוגע לבין רכב הסובארו. בכך מתקיימת דרישת המגע בין התובע לבין כל אחד משני כלי הרכב כדרישת סעיף 3(ב) לחוק. כמו כן, לאור הימצאות סימני צבע של הרכב הפוגע בסימני הפגיעה שנמצאו על רכב הסובארו, הבוחן אישר בעדותו כי ייתכן והיה בין שני הרכבים מגע קל בעת שהתובע נמחץ ביניהם. אולם, דרישת המגע בין שני כלי הרכב או הנפגע עם שני כלי הרכב, אינה מספיקה. מלשון החוק ותכליתו עולה כי לא די בהימצאות כלי הרכב בזירת התאונה או במגע בינו לבין הנפגע, על מנת שייחשב "רכב מעורב" בתאונה על פי סעיף 3(ב) לחוק. הוראת סעיף 3(ב) כפופה למבחנים שנקבעו בסעיף 2 לחוק, לפיה בנוסף לדרישת המגע, נדרש כי אותו רכב, לענייננו רכב הסובארו, יקיים את מבחן "המעורבות" בתאונה על פי סעיף 1 לחוק, ורק לאחר מכן נבדקת התקיימות המגע הפיזי עם כלי הרכב האחר או הנפגע.

27.       בעת שהתובע נפגע על ידי הרכב הפוגע, לא נעשה ברכב הסובארו, שעמד על אי התנועה ללא יכולת התנעה, " שימוש"-ע"י התובע או ע"י אחרים. בהקשר זה יש להדגיש כי "השימוש" שנעשה ברכב עד עצירתו על אי התנועה בשל התקלה שאירעה בו, דהיינו "הנהיגה" בידי הנתבע, הופסק עם עצירת הרכב על אי התנועה ואינו רלוונטי עוד לרגע שבו קרתה התאונה. התאונה ארעה מספר דקות לאחר העצירה ולאחר שהתובע יצא מהרכב מסיבות שאינן קשורות ברכב או ב"שימוש" בו במובן סע' 1 לחוק. ניתן לראות ברכב הסובארו ככל חפץ אחר, מעקה או קיר הנמצא בזירת התאונה, אליו, אפשר, נמחץ התובע, כתוצאה מהפגיעה על ידי הרכב הפוגע.

28.       מעבר לנדרש, אתייחס לטענת כלל לפיה אין בנסיבות המקרה תוקף לכיסוי הביטוחי שהוציאה לרכב הסובארו בשל העדר רישיון נהיגה בר תוקף בידי הנתבע בעת התאונה.

בהנחה (שנשללה על ידי) שהתובע נפגע כמי שעשה ברכב הסובארו "שימוש" בגדר סעיף 1 לחוק, אין רלבנטיות להעדר רישיון נהיגה בר תוקף בידי הנתבע בעת התאונה. הכיסוי הביטוחי שהוציאה כלל לרכב הסובארו תקף; 

אמנם, כפי שציין בא כוח כלל בסיכומיו, לפי סע' 7 בחלק א',  של תעודת ביטוח החובה שהוציאה כלל לרכב הסובארו ( נ/1), עולה שאין כיסוי ביטוחי במקרה של נהיגה בפסילה. אולם, הנתבע נהג ברכב הסובארו עד השלב שבו עצר אותו על אי התנועה בשל התקלה שאירעה במערכת ההצתה שלו, התובע ירד מהרכב רק לאחר שהסתיימה פעולת הנהיגה בידי הנתבע, הרכב היה בעצירה מוחלטת. ה"שימוש" הנטען על ידי כלל- דהיינו, טיפול דרך או תיקון דרך לפי סעיף 1 לחוק- הינו למעשה "שימוש ברכב מנועי" שבנסיבות המקרה אינו כרוך בנהיגה ברכב ועל כן אינו מצריך רישיון נהיגה. מהות "השימוש" שנעשה ברכב הסובארו (שלטענת כלל נעשה ברכב על ידי התובע) בעת התאונה דהיינו, תיקון או טיפול דרך, אינו קשור לנהיגה ברכב, וזאת במובחן משימושים אחרים ברכב המנועי הנכנסים בגדר סעיף 1 לחוק והכרוכים בנהיגה ברכב. בהקשר זה אני מפנה לדבריו של הנשיא השופט מ' גל בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בע"א (ירושלים) 5525/04 בכר מירזקנדוב נ' יוסף חמו ואח', ניתן ביום 20.12.04 (טרם פורסם):

" ...ואכן, לא כל "שימוש ברכב מנועי" כמשמעותו בחוק הפיצויים מחייב רישיון נהיגה על פי דיני התעבורה. הדברים ברורים. טלו, למשל, כניסה ויציאה מרכב ועוד כיוצאים באלו פעולות רבות, שאינן מחייבות רישיון נהיגה, אף אם הן מגיעות לכדי שימוש ברכב מנועי. גם לשם מעמדו של אדם כ"משתמש" ברכב מנועי אין בהכרח חובה לרישיון נהיגה. בעלים של רכב החונה במגרש החניה אינם חייבים להחזיק ברישיון נהיגה, והמבטח יכסה את אחריותם כל אימת שאין מדובר באירוע הנובע מעצם הנהיגה ללא רישיון".  

אוסיף כי בסעיף 7 בחלק א' של הפוליסה (נ/1) נרשם כי התניית הכיסוי הביטוחי ברישיון נהיגה בר תוקף בידי "הנוהג" ברכב, חלה אך על תאונת דרכים שאירעה עקב "נהיגה" ברכב ולא על תאונת דרכים שאירעה עקב "שימוש" אחר מנהיגה שנעשה ברכב, במובן סעיף 1 לחוק. לאור האמור, יש לדחות טענת כלל להרחבת הוראה זו, השוללת את הכיסוי הביטוחי בשל העדר רישיון נהיגה בר תוקף בידי הנהג, והחלתה על כל מקרה שבו נעשה "שימוש" ברכב והעונה על הגדרת "שימוש ברכב מנועי" בסעיף 1 לחוק. זאת, בשל העדר הוראה מפורשת בעניין זה בפוליסה וכן כמתחייב מעקרונות וכללי פרשנות פוליסות ביטוח בכלל ופוליסות ביטוח חובה בפרט כפי שהותוו לאחרונה בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 11081/02 דולב חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' סיגלית קדוש ואח', (טרם פורסם), מיום 25.6.07. פסק דין זה, מכפיף את פרשנותן של תניות מגבילות בפוליסות ביטוח חובה ותחימת היקף הכיסוי הביטוחי הניתן בתעודת הביטוח לתשתית הנורמטיבית של חוק הפיצויים וביטוח החובה לנזקי גוף שהוטל במסגרתה.

הוראת סעיף 7 בחלק א' של הפוליסה, השוללת כיסוי ביטוחי במקרה של נהיגה בפסילה, אינה רלוונטית לענייננו והכיסוי הביטוחי שהוציאה כלל לרכב הסובארו תקף.

29.       התוצאה היא שהחבות בגין התאונה תוטל על הנתבע 2 ועל כלל מכוח היותה המבטחת את השימוש ברכב הפוגע, שבו נהג שלמה קפון ז"ל, בתקופה הרלוונטית לתאונה. התביעה כנגד הנתבע 1 וקרנית וכן הודעת צד ג' ששלחה קרנית לנתבע נדחות, איפוא.

בהתחשב בראיות, הטענות וסיכומים בכתב שנדרשו לצורך מתן פסק-הדין החלקי, אני מחייבת את כלל, הנתבעת 2, לשלם לקרנית את הוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 40,000 ש"ח + מע"מ. לא יהיה צו להוצאות בין קרנית לצד ג' הנתבע. קרנית פטורה מתשלום יתרת האגרה בהליכי צד ג'. לא יהיה צו להוצאות הנתבע 1 בתביעה העיקרית.

התשלום התכוף ששולם ע"י קרנית יכוסה ע"י כלל וישולם לה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום ועד השבתו המלאה בפועל.

המשך קדם משפט בגובה הנזק נקבע ליום 9/7/08 בשעה 09.30.

המזכירות תשלח העתק פסה"ד לב"כ הצדדים.

ניתן היום י"ט בסיון, תשס"ח (22 ביוני 2008) בהעדר.