פס"ד הדן באחריות בית חולים לנזק שנגרם בשל תרופה שגרמה לתגובה אלרגית

מבוא

1.                   המנוח, שעזבונו הוא התובע מס' 1 (להלן: " המנוח") נולד בשנת 1933 ונפטר ביום 26.12.2004. התובעת מס' 2 היא היורשת היחידה של המנוח.

2.                   המנוח היה עובר לאירועים נשוא תביעה זו חולה במחלת הסרטן וטופל. החל מחודש מרץ 2004 הוא החל לסבול משיהוקים וגיהוקים וטופל בתרופה מסוג LARGACTIL (להלן: "התרופה" או "לרגקטיל") אשר ניתנה לו דרך הפה משך כשבועיים ללא הטבה וללא הופעת תופעות לוואי.

3.                   ביום 30.3.2004 הוא פנה לחדר המיון במרכז הרפואי ע"י שיבא בתל השומר (להלן: "בית החולים") והתלונן על גיהוקים ושיהוקים. בחדר המיון ניתנה לו התרופה באמצעות עירוי שהותקן באיזור שורש כף ידו הימנית. לאחר מתן העירוי החל לחוש בכאבים חריפים ביד, כף היד התנפחה ובהמשך נוצרו כרישי דם והופיע נמק. בסופו של דבר נאלצו רופאי בית החולים לכרות את אצבעותיו.

4.                   בחלוף מספר חודשים נפטר המנוח ממחלת הסרטן.

5.                   התובעים טוענים כי הפגיעה באצבעותיו של המנוח קשורה לעירוי שניתן לו ונגרמה בשל התרשלותו של בית החולים. בית החולים כופר בכך שהתרשל. שני הצדדים חלוקים אפוא בשאלה האם התרשל בית החולים, האם בנסיבותיו של מקרה זה יש להעביר את הנטל כלפי בית החולים מכוח סעיפים 38 ו- 41 לפקודת הנזיקין, ואם כן, האם בית החולים עמד בנטל להראות שלא התרשל.  עוד חלוקים הצדדים באשר לגובה הנזק.

6.                   כל אחד מהצדדים תמך את טענותיו בחוות דעת רפואית והוגשו תצהירי עדות ראשית. הצדדים הסכימו לוותר על החקירות הנגדיות למומחים ולעדים והגישו את סיכומיהם על סמך המסמכים.

תצהיר התובעים

7.                   מטעם התובעים הוגש תצהירה של עליזה שובלי, בתו של המנוח.

8.                   בתצהיר מתארת הבת כי המנוח החל לסבול מאמצע חודש מרץ 2004 מהתקפים של שיהוקים וגיהוקים ופנה לרופא המטפל שרשם לו את התרופה לבליעה דרך הפה. לאחר שלא הייתה הטבה משך שבועיים, פנה המנוח לבית החולים.

9.                   עם הגיעו של המנוח לחדר המיון נבדק ונשאל ביחס לתלונותיו ואז בנוכחות הבת הוזרקה לידו הימנית תמיסה שהוכנה על ידי האח האחראי. העדה מציינת כי נאמר לה שהתרופה שהוזרקה היא לרגקטיל. עוד נכתב בתצהיר כי מייד לאחר ההזרקה המנוח הגיב בצעקות של כאב אך הרופא המשיך להזריק את התמיסה עד תום. בתוך דקות שינתה היד את צבעה, התנפחה מאוד ואיבדה את צורתה. המנוח המשיך לצעוק מכאבים.

10.               החל מאותו שלב, הוחלט לאשפז את המנוח והוא נותח בידו הימנית ואושפז משך תקופה ממושכת החל מיום 30.3.04 ועד ליום 1.7.04. במהלך התקופה הוא נותח  חמש פעמים בידו הימנית כאשר בכל פעם עבר קטיעות חוזרות.

תצהירי הנתבעת

11.               מטעם הנתבעת הוגשו שני  תצהירי עדות ראשית.

12.               הרופא שהיה בחדר המיון, ד"ר ירון דגן, מסר בתצהירו כי עבד באותה עת כרופא בחדר המיון. הוא מפרט כי המנוח סבל באותה תקופה ממחלה ממארת בלסת ועבר ניתוח להסרת הגידול. הוא מוסיף כי המנוח הופנה על ידי הרופא המטפל שכתב כי מקבל לרגקטיל דרך הפה וביקש להמשיך בלרגקטיל תוך וורידי. לדברי ד"ר דגן האחרות, רופינה יעקובוב, הרכיבה למנוח עירוי לוריד בגב כף היד הימנית כמקובל, לקחה בדיקות דם, ביצעה בדיקת א.ק.ג  ולאחר שהוא עצמו בדק את המנוח ביקש ממנה להכין לרגקטיל.

13.               הרופא מספר כי האחות מסרה לו לאחר מספר דקות מזרק עם לרגקטיל שהכינה ומזרק שטיפה והוא הזריק למנוח את החומר לתוך גב כף היד.

14.               לאחר מספר דקות בודדות, כך מתאר ד"ר דגן, החל המנוח להתלונן על כאבים חזקים והוא הבחין ביד אדומה עד גובה המרפק ופירש את הדבר כתגובה אלרגית מקומית. נוכח מצב המנוח הועבר למחלקת כלי דם ונותח.

15.               הרופא מבהיר בתצהירו כי נהג במקרה זה כפי שנהג במקרים רבים אחרים והנזק ביד הוא 'ככל הנראה סיבוך ו/או תוצאה של רגישות יתר קיצונית לחומר שהוזרק, תופעה אשר לא נתקלתי בה וכן גם עמיתיי למקצוע במשך שנות עבודתי הרבות בחדר המיון וכמו כן לא דווחה בטכניקה הרפואית...'

16.               האחות, גב' רופינה יעקובוב, מסרה תצהיר ובו תיארה כי היא אחות מוסמכת ועבדה בחדר המיון.  היא כותבת כי בעת קבלתו לחדר המיון הרכיבה למנוח עירוי לוריד בגב כף היד ונטלה בדיקות דם.  באשר להמשך האירועים היא מוסיפה: