מבוא
1. זוהי תביעה, בגין רשלנות רפואית בעילה של "הולדה בעוולה", בגין הולדתו של מר מ' א' (להלן: "התובע 1") ביום 03/08/99, אשר הוגשה על ידי התובעים, שהינם בני דודים מדרגה ראשונה, ביום 03/08/09.
התביעה כוללת גם את תביעת הוריו של התובע 1, הגב' מ' א' (להלן: "התובעת 2") ומר ה' א' (להלן: "התובע 3"), כמיטיבי נזקיו של התובע 1.
כן פורטה בכתב התביעה גם עילת התביעה של התובעים 2 ו-3, כהורי התובע 1, הנובעת מאותה מסכת עובדתית והמבוססת אף היא על הולדה בעוולה, בגין הנזק שנגרם לתובעים 2 ו-3 עקב לידת התובע 1 במומיו.
שירותי בריאות כללית (להלן: "הנתבעת") הגישה הודעת צד ג' כנגד ההסתדרות המדיצינית הדסה (להלן: "הצד השלישי").
בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 1326/07,
ליאור המר נ' פרופ' עמי עמית (פרסום נבו), 28/05/12 (להלן: "
פסק דין המר"), שניתן לאחר הגשת התביעה דנא, נקבע, כי אין להכיר עוד בעילת התביעה של היילוד בגין "חיים בעוולה", וניתנו הוראות מעבר, באשר לתביעות תלויות ועומדות, בהן הוגשה רק תביעת היילוד בגין עילת "חיים בעוולה".
לאחרונה נקבע בפסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 9444/12,
ד"ר דן זאבי נ' פלוני (פרסום נבו), 28/04/13 (להלן: "
פסק דין זאבי"), כי במקרים מעורבים, בהם הוגשה תביעת ההורים לאחר שחלף מועד ההתיישנות יחד עם תביעת היילוד, שטרם התיישנה, תחול הוראת המעבר שנקבעה ב
פסק דין המר. משמעות הדבר הינה, כי תביעתו של התובע 1 קיימת ותקפה ותידון לפי פסק הדין בע"א 518/82,
ד"ר רינה זייצוב נ' שאול כץ, פ"ד מ(2), 85 (להלן: "
פסק דין זייצוב"), ואילו תביעתם של התובעים 2 ו-3 דינה להידחות, מחמת התיישנות.
2. בישיבות ההוכחות, שהתקיימו ביום 04/04/12, ביום 24/06/12, ביום 26/06/12 וביום 08/07/12, נשמעו עדויותיהם של ד"ר פרט, התובע 3, התובעת 2, ד"ר הילברון, ד"ר זילברמן, ד"ר ברזנר, ד"ר נאמן, ד"ר לנגר, ד"ר נאשף, פרופ' שטיינברג, ד"ר בן נריה, ד"ר אבישי, ד"ר ענבתאוי, ד"ר חיימוב-קוכמן, ד"ר לביא, ד"ר פרחאת ופרופ' בליקשטיין.
3. ביום 29/08/12 הוגשה הודעה מטעם ב"כ התובעים והצד השלישי, לפיה מתבקש בית המשפט שלא לדון בפסק דינו בפלוגתאות הנובעות מההודעה לצד השלישי שהוגשה על ידי הנתבעת. הצדדים הבהירו, כי ככל שיהיה צורך בכך, תוכרע המחלוקת בהליך גישור. פועל יוצא מן האמור, כי הצד השלישי לא הגיש, לבקשתו, סיכומים ופסק הדין ידון אך בפלוגתאות שבין התובעים והנתבעת.
4. בשל מחלוקת בשאלת המשך ייצוגם של התובעים, הוגשו סיכומי התובעים באיחור ניכר, ועל כן גם העיכוב במתן פסק הדין.
התשתית העובדתית
5. במועד ההריון נשוא התביעה הייתה התובעת 2 בת 34. אין מחלוקת, כי התובעים 2 ו-3 הינם בני דודים מדרגה ראשונה. בעברה המיילדותי של התובעת 2 חמש לידות רגילות, בהן נולדו ילדים בריאים.
6. ההריון נשוא התביעה הינו הריונה השישי של התובעת 2. מעקב ההריון בוצע במסגרת המרכז לבריאות האישה של הנתבעת, במרפאת שיח' ג'ראח.
7. התובעת 2 נבדקה לראשונה במסגרת מרפאת הנתבעת ביום 17/01/99 על ידי רופאת נשים, ד"ר חיימוב-קוכמן. התובעת 2 מסרה תאריך ווסת אחרון מיום 24/10/98 (לכאורה שבוע 12+ להריון).
בבדיקת אולטראסאונד, שבוצעה לתובעת 2, נצפה עובר אחד תואם ל-10+2 שבועות ותאריך ווסת אחרון תוקן בהתאם. בבדיקת האולטראסאונד הודגם דופק עוברי תקין וכן כמות מי שפיר תקינה.
במהלך ביקורה של התובעת 2 נפתח כרטיס מעקב הריון, התובעת 2 הופנתה לביצוע בדיקות שגרה בהריון והומלץ על נטילת תכשירי ברזל. יצוין, כי אין בתיעוד אזכור בדבר קרבת המשפחה של התובעים 2 ו-3.
8. ביום 14/02/99, בהיותה בשבוע 14 להריון, נבדקה התובעת 2 על ידי ד"ר פרחאת. בתיעוד הרפואי צוין, כי בדיקות מעבדה שגרתיות היו תקינות והתובעת 2 הופנתה לביצוע תבחין משולש. כן קיבלה התובעת 2 הסבר, אודות בדיקת אדמת ולגבי תוצאות בדיקות מעבדה, שהיו בפני ד"ר פרחאת. גם בתיעוד רפואי זה אין אזכור להיות התובעים 2 ו-3 קרובי משפחה.
9. ביום 04/03/99 בוצעה לתובעת 2 בדיקת תבחין משולש בבית חולים הדסה. בתשובות הבדיקה צוין כדלקמן:
"תוצאות שלוש בדיקות אלו מחושבות ותקינות לשבוע 16 של ההריון. הסיכון לעובר עם תסמונת דאון בגילך הוא 1:376. הסיכון לעובר עם תסמונת דאון לפי תוצאות הבדיקה וגילך הוא 1:1342".