פס"ד בערעור של בעל מלון על הרשעתו בתקיפה ואיומים

1. לאחר שמיעת ראיות הורשע המערער יחד עם נאשם אחר, הוא אחיו (להלן: "האח") ע"י  משפט השלום באילת. האח הורשע בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש ואיומים ואילו המערער בתקיפה סתם ואיומים. בית משפט גזר על המערער מאסר מותנה, ביצוע של"צ, פיצוי בסך 50,000 ש"ח, קנס בסך 25,000 ש"ח והתחייבות. תחילה הוגש ערעור נגד פסק הדין ואולם במהלך הדיון בפנינו חזר בו המערער מהערעור על הכרעת הדין ומיקד את דרישתו בביטול ההרשעה, תוך השארת הקביעה שביצע את המעשים המיוחסים לו על כנה.

2.         בשנים האחרונות ניתנה פסיקה לא מעטה בסוגיית אי הרשעת נאשם. לענייננו, נסתפק בסיכום הדברים באופן הבא. הכלל הוא שיש להרשיע. היוצא מן הכלל מתקיים כאשר לא קיימת מידתיות בין תוצאת ההרשעה לבין נסיבות המקרה. לשם כך יש לבחון היטב את חומרת המעשים, שכן ככל שרף החומרה עולה, כך קטן הסיכוי שבית המשפט יימנע מהכתמת הנאשם בהרשעה. מאחר והרשעת נאשם בגין קביעת אשמה במעשה פלילי הינה תוצאה טבעית, על הטוען לאי הרשעה לשכנע את בית המשפט שההשלכה של קיומו של מצב המשפטי הטבעי של הרשעה עלולה לפגוע בו בצורה קונקרטית וממשית.

3.         דעתנו היא, כי בחינת אמות המידה שצוינו מטה את הכף לטובת עמדת המערער. הלה בעל מלון באזור אילת והמתלוננים בכתב האישום הינם מנהלי המלון והרשת לה שייך המלון. התפתח ריב על רקע מחלוקת כספית בין הצדדים במשרדי הנהלת המלון, האח איים ותקף את שני המתלוננים וגרם להם חבלות של ממש. בהמשך האירוע דחף המערער את אחד מהמתלוננים ואיים עליו. הכרעת הדין מלמדת שחלקו של המערער באירוע אינו רב, והגם שעבר שתי עבירות - רחוקים המה מלהיות ברף העליון של הסקאלה. באשר להשלכה של הרשעת המערער, טען סנגורו שתי טענות. טענה אחת היא שהרשעת מרשו עלולה למנוע ממנו להיות דירקטור בחברה ציבורית וכן קונסול של כבוד במדינת קונגו. הסנגור טרח והציג מסמכים בנושא מינוי קונסול של כבוד במדינה האמורה. התרשמנו כי הרשעת המערער עשויה לפגוע בו ולמנוע ממנו למלא תפקידים שונים. אין אנו קובעים עמדה האם ראוי שהמערער ימלא תפקיד זה או אחר, אך התשתית לקיומה של פגיעה קונקרטית הוצגה.

            נראית לנו עמדת הסנגוריה, שבתמהיל נסיבות העושה והמעשה, תוצאת הרשעת המערער עלולה לתפוס משקל לא מידתי. בהגיענו למסקנה זו, לא התעלמנו מכך שהמערער כבר זכה לתוצאה של אי הרשעה בתיק אחר בו נמצא אשם בעבירת האיומים, אך מנגד אין להתעלם מגילו של המערער, יליד 1958. ב"כ המתלוננים לא חלק על תוצאה זו, אם כי ציין שעמדה זו לא התקבלה עליהם בקלות. בהקשר זה יצוין שהמתלוננים ביקשו שהפיצוי בסך 50,000 ש"ח לטובתם ישולם לאגודת 'אילת - עיר ללא אלימות' על שמם. סכום הפיצוי הועבר בנאמנות לידי הסנגור.

            שיקול נוסף הינו עמדת קצין המבחן, שתמך בתוצאה של אי הרשעה. תנאי לכך הינו ביצוע של"צ בסך 140 שעות במסגרתם יעביר קורס לנוער בנושא יזמות עסקית ומלונאות וישמש כחונך לתלמידי פנימייה.

4.         בשקלול כל הנסיבות, ומבלי להתעלם מהנימוקים מנגד שהובאו לעיל, מסקנתנו היא שיש בתוצאה של אי הרשעת המערער כדי לשקף הן את אינטרס הפרט והן את אינטרס הציבור, בנסיבות המקרה. יודגש כי חלו התפתחויות בדיון בפנינו מאז הדיון בפני בית משפט השלום. המערער הגיש מסמכים שונים בדבר הפגיעה האפשרית שתיגרם כתוצאה מהרשעתו. כמו כן, הודה במיוחס לו.

            הערעור מתקבל באופן שהמערער ימצא אשם עפ"י האמור בהכרעת הדין ללא הרשעה. ההוראה בדבר ביצוע של"צ, חתימה על התחייבות ותשלום פיצוי יעמדו בעינם, כאשר הפיצוי יבוצע בהתאם לאמור לעיל.

ניתן היום י"ב בתמוז, תשס"ח (15 ביולי 2008) במעמד הצדדים.