פס"ד בערעור על קיום צוואה

השופט שאול שוחט :

ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב, מיום 3.2.05 (כב' השופט יהושע גייפמן), בת"ע 15230/99, בו התקבלה התנגדות המשיבה לתביעת המערער לקיום צוואת המנוחה א.ל. ז"ל - אמם של הצדדים (להלן: "המנוחה/האם"), צוואה בפני רשות מיום 15.6.94 (להלן: " הצוואה").

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

1.         המנוחה נפטרה ביום 10.9.98, בהיותה כבת 58 שנים והותירה אחריה את הצדדים, שני ילדיה מבעלה שנפטר לפניה. ביום 15.6.94, בהיותה כבת 54 שנים, ערכה המנוחה את הצוואה בה זיכתה את המערער בכל עזבונה. לצוואה קדמה צוואה בפני עדים אותה ערכה המנוחה במשרדו של עו"ד שטראוס, ביום 24.03.94, שאף בה זיכתה את המערער בכל עזבונה.

הצוואה - הוגשה וסומנה ת/1.

2.                   הצוואה קויימה לבקשת המערער, על ידי הרשם לענייני ירושה, אך בעקבות פניית המשיבה, ביטל הרשם לענייני ירושה את צו הקיום והיפנה את הצדדים לבית המשפט לענייני משפחה.

3.                   בישיבת יום 23.05.00, בבית משפט קמא, הסכימו הצדדים, כי נימוקי הבקשה לביטול צו קיום הצוואה, שהוגשה על ידי המשיבה לרשם לענייני ירושה, יהוו את נימוקי ההתנגדות:

א. חשד סביר שהמסמך שאושר על ידי הרשות אינו אותו מסמך שקויים כצוואה (סעיף 3.5

           לבקשה). בהקשר לטענה זו הבהיר ב"כ המשיבה בישיבת יום 15.1.01, את הבסיס לה:

"אנחנו טוענים שהאם רצתה לשנות את הצוואה הראשונה, בה הורישה את הרכוש לבן, ולערוך צוואה בפני רשות בה העזבון יועבר גם לבן גם לבת. אנחנו טוענים שהיתה החלפה של הצוואה בין השלב שבית המשפט אישר את הצוואה לבין השלב שהצוואה הופקדה במזכירות בית המשפט. אנחנו טוענים שבשלב שהמנוחה ירדה מלשכת השופטת, לאחר אישור הצוואה, למזכירות בית המשפט, כדי להפקיד את הצוואה, הצוואה הוחלפה".

ב. הצוואה פגומה בפגם צורני (סעיף 3.4 לבקשה);

ג. השפעה בלתי הוגנת (סעיף 4 לבקשה);

ד. מעורבות פסולה בצוואה (סעיף 7 לבקשה).

      בישיבת יום 4.5.03 תחם ב"כ המשיבה את טענות ההתנגדות: השפעה בלתי הוגנת; החלפת הדף של הצוואה במהלך הזמן בין אישור הרשות לבין ההפקדה במזכירות; מעורבות של המערער בעריכת הצוואה; קיומו של פגם צורני בצוואה משום שהרשות לא חתמה על פני הצוואה; צלילות דעת - כך בסדר המופיע בפרוטוקול הדיון.

4.         ביום 3.2.05 נתן בית המשפט את פסק דינו - קיבל את ההתנגדות והורה על בטלות הצוואה.

מכאן הערעור.

פסק הדין בבית המשפט קמא

5.         את הטעם לקבלת ההתנגדות מצא ביהמ"ש בקיומה של השפעה בלתי הוגנת, שהוכחה בפניו, וכלשונו: "...הוכח בראיות מהימנות מספיקות שיש לפסול את הצוואה עקב השפעה בלתי הוגנת מצד הבן (המערער ש'ש') על האם..." (עמ' 40 לפסק הדין) "... בתקופה ממרץ 94 ועד יולי 94" (עמ' 32 לפסק הדין פיסקה 3).

את מסקנתו סומך בימ"ש קמא על הממצאים הבאים:

א.      תלונותיה של המנוחה, הנלמדות מדברי המערער עצמו באנמנזה רפואית של המכון האונקולוגי מ- 8.8.93 בה נאמר, מפיו, כי המנוחה אינה מודעת למצבה והינה אשה תלותית מאוד, המסוגלת לנהל את הבית מבחינת הנקיון והבישול, אך זקוקה להדרכה ולייעוץ בשאר תחומי החיים (מוצג נ/5 בבימ"ש קמא); מדו"ח המכון האונקולוגי מ- 30.1.94 בו נאמר, כי מדובר באשה "חלשה באופיה, מתרגשת, לא מודעת למצבה..." (מוצג נ/10 בבימ"ש קמא); מעדות המשיבה שבשנת 94 המנוחה גרה לבד והיו דברים שלא ידעה להחליט בין עיקר לטפל ושבשנת 90 פיזרה המנוחה שיקים לאיזשהו נוכל והיא הלכה וביטלה אותם.

בהקשר זה מציין ביהמ"ש את שהותה של המנוחה, בין המועדים 2.2.94 - 5.4.94 במעון צ'רלס קלור - מעון לאנשים הסובלים מבעיות אונקולוגיות - בשל מצבה הרגשי הקשה, כשהיא מטופלת בתרופה מסוג קסנקס, המוכרת כתרופה אנטי חרדתית, במינון של 3 כדורים ליום ואת העובדה שקיבלה טיפול כימותרפי עם הקרנות שהסתיים ב- 5.4.94.

כן מפנה ביהמ"ש למסקנות חוות-הדעת הרפואית של ד"ר אילן קוץ (מיום 17/12/01), מטעם המשיבה לפיה, בהסתמך על המסמכים שהונחו בפניו, מדובר באשה בעלת אישיות תלותית הניתנת להשפעה והנמצאת, בד בבד, במצב בריאותי קשה בשל מחלת סרטן, מקבלת גם כימותרפיה וגם הקרנות ומטופלת בתרופות אנטי חרדתיות במימון די גבוה - "כל זה בימים... סמוכים למועד כתיבת הצוואה... זה מצב שהוא מזוהה ומוכר וזה מצב שבו אנשים ניתנים להשפעת יתר על ידי חלק מהמטפלים שלהם" ובלשון ברורה יותר "המצב הריגושי שנובע מאופיה, ואולי מתעצם ממצבה הרפואי והוא עלול לגרום להשפעות בלתי הוגנות".

·        ראה לכל אלה סעיפים 3 (א) - (ד) לפסק הדין;

ב.      עדות בעלה של המשיבה לפיה המנוחה היתה באה לבקר אותם במשק, בין השנים 1993-1995, כשהמערער צמוד אליה, "יושב לה על הזנב" ולא נותן לה מרווח מחיה, כשכל הזמן היא אומרת להם שהיא פוחדת ממנו ומי ששמרה עליה היתה אמה, הסבתא (סעיף 3 (ה) לפסק הדין);

ג.        האירוע של חתימת שתי הצוואות בהפרש של 3 חודשים, לטובת המערער, כאשר בצוואה השניה, זו בענייננו, מתלווה למנוחה עובד של משרד עו"ד שטראוס - שערך למנוחה את הצוואה בעדים שקדמה לה - מעורר תהיות ותמיהות שלא הובהרו עד תום (סעיף 3 (ו) לפסק הדין);