פס"ד בעניין הסדר הפנסיה של עובדי הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטת ת"א

1.         הסוגיה המרכזית בה נדרשנו להכריע בפסק דין זה, נוגעת לאופן בו תוסדר הפנסיה של עובדי הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטת תל אביב.

2.         התובעים הגישו בעניין זה הן תביעה למתן סעדים זמניים והן תביעה למתן סעדים קבועים, ובהחלטת בית הדין - אוחד הדיון בשתי הבקשות.

            להלן, נפרט את העובדות הרלוונטיות לתביעה, ואת טענות הצדדים.

3.         עובדי הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטת תל אביב (להלן: "התובעים"), זכאים לפנסיה תקציבית במועד פרישתם מעבודתם.

ההסדר הפנסיוני החל על התובעים מעוגן בתקנון קופת התגמולים לעובדים האקדמיים של אוניברסיטת תל-אביב (1965) (להלן: "הנתבעת 1"): בתקנון זה קבוע הסדר ייחודי, המשלב בין התחייבות האוניברסיטה לבטח את חברי הסגל האקדמי הבכיר בפנסיה תקציבית, ובין הפרשת הכספים לתגמולים ע"י העובדים וע"י האוניברסיטה.

4.         הנתבעת 1 היא קופת תגמולים, ופעילותה מוסדרת באמצעות חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), תשס"ה-2005 (להלן: "חוק קופות הגמל"), אשר נחקק בעקבות "רפורמת בכר".

האישור לפעילותה של הנתבעת 1 כקופת גמל מתחדש מעת לעת ע"י הממונה על אגף שוק ההון, ביטוח וחסכון במשרד האוצר, על פי סמכותו לפי סעיף 13 לחוק קופות הגמל.

5.         בשנת 2006, בעקבות חקיקת חוק קופות הגמל, היתנה הממונה על אגף שוק ההון את חידוש האישור לנתבעת 1 לפעול כקופת גמל, בשינוי תקנונה, כך שנושא הפנסיה התקציבית של התובעים יוצא מהתקנון.

עמדתה של המדינה היתה, ועודנה, כי הסדר הפנסיה של התובעים אינו צריך להיות מעוגן בתקנון הנתבעת 1, וכי אם יוותר מעוגן בה - לא תזכה הנתבעת 1 לאישור לפעול כקופת גמל, שכן לא תעמוד בדרישות החוק המגדירות מהי "קופת גמל לתגמולים".

המדינה לא נקטה עמדה לגבי האופן החלופי בו יסדירו התובעים והאוניברסיטה את סוגיית הפנסיה התקציבית, ולטענת המדינה, כפי שהושמעה בהליך שהתנהל בבית הדין - היא כלל אינה צד לסוגיה זו, העומדת בבסיס יחסי העבודה בין הצדדים, והיא גם אינה אמורה להיות מעורבת או לפקח על הסדרי הפנסיה התקציבית של התובעים. לטענת המדינה, היא לא פיקחה ולא היתה מעורבת בזכאות התובעים לפנסיה תקציבית גם בעבר.

6.         על רקע התניית מתן האישור לנתבעת 1 בשינוי תקנונה, יזמו התובעים את ההליכים בבית הדין.

במסגרת הליכים אלה, הוארך מעת לעת תוקפו של האישור שניתן לנתבעת 1 לפעול כקופת גמל, בהסכמת המדינה ומכוח החלטות בית הדין, עד אשר ניתנה החלטתנו הסופית בעניין זה, ביום 7.12.08, לפיה תוקף האישור של הנתבעת 1 יוארך עד למועד של 90 יום לאחר מתן פסק דינו של בית הדין.

7.         טענות התובעים:

בתביעה שהגישו לבית הדין טענו התובעים כי במסגרת תקנון הנתבעת 1 מעוגנת באופן מלא התחייבותה של האוניברסיטה לשלם לעובדים שיפרשו פנסיה תקציבית.

לטענת התובעים, הוצאת הסדר זה אל מחוץ לתקנון הנתבעת 1, והסדרתו בהסכם חיצוני בין התובעים לאוניברסיטה, מבלי שהמדינה תפקח על הסכם כזה, יסכן את זכויות הפנסיה של התובעים, בייחוד על רקע הקשיים הכלכליים בהם נתונה האוניברסיטה, ועל רקע סירובה לגבות את התחייבותה לתשלום פנסיה תקציבית בעתודה כלכלית המכסה את ההתחייבות האקטוארית כפי שהיא מעת לעת. 

            התובעים טענו עוד כי הוצאת נושא הפנסיה התקציבית מתקנון הנתבעת 1 כלל אינו מתחייב מהוראות חוק קופות הגמל, ואף עומד בניגוד להוראותיו ולתכליתו, כמו גם להוראות תקנון הנתבעת 1. 

            על כן, תבעו התובעים מבית הדין את הסעדים הבאים:

א.        מתן צו הצהרתי שיקבע כי יש להותיר את הסדר הפנסיה התקציבית, ובכלל זה את התחייבותה של האוניברסיטה לתשלום הפנסיה התקציבית, בתקנון הנתבעת 1, וכי עיגון זה הוא חוקי ותקין.

ב.         לחלופין, להורות לאוניברסיטה להסדיר התחייבותה לשלם לתובעים פנסיה תקציבית באופן שיבטיח זכאותם של התובעים לפנסיה תקציבית במועד פרישתם.