פס"ד בעניין הטלת עיקול על נכס מקרקעין שאינו בבעלותו של חייב בהוצל"פ

רקע כללי

1.          המבקש נושה חוב במשיב 1 (להלן: " המשיב" או " החייב"). מקורו של החוב הינו בהלוואה בסכום של 100,000 ש"ח, שנתן המבקש למשיב ביום 6.11.05 (ראו ת/1; להלן: " ההלוואה"). מועד פירעונה של ההלוואה היה 6.11.06. ביום 1.12.06 הסכימו המבקש והמשיב להאריך את מועד פירעון ההלוואה עד ליום 1.6.07 (ראו ת/2). המבקש היה זכאי לדרוש את פירעון ההלוואה אף לפני מועד הפירעון המוסכם, בכפוף למסירת הודעה מוקדמת של 30 יום מראש. המבקש מימש זכות זו. הוא דרש את פירעון ההלוואה לפני מועד הפירעון המוסכם (ראו המכתב ת/3 מיום 31.1.07). משלא פרע המשיב את ההלוואה, הציג המבקש לפירעון שיק לביטחון, ע"ס 100,000 ש"ח, שמסר לו המשיב (השיק מהווה חלק מת/2). השיק חולל. על כן הגיש המבקש בקשה לביצועו בלשכת ההוצל"פ (תיק הוצל"פ מס' 01-45249-07-08 להלן גם: "תיק ההוצל"פ"). המשיב הגיש התנגדות לביצוע השיק ובית המשפט התנה את קבלת ההתנגדות בהפקדה כספית. המשיב לא הפקיד את הסכום שנדרש. על כן, נדחתה ההתנגדות (ראו החלטת כב' הרשם - כתארו אז - ארניה, מיום 24.1.08, נ/5). חילול שיק הביטחון הקים את חובו של המשיב כלפי המבקש, שהפך אפוא חלוט (להלן: " החוב"). ניסיונות המבקש להיפרע את החוב בהליכי הוצל"פ העלו חרס. המשיב פתח תיק איחוד בלשכת ההוצל"פ וסיכויי פרעון החוב דנן, הם נמוכים.

2.          המבקש, הוא הזוכה בתיק ההוצל"פ, לא אמר נואש. הוא גילה כי המשיב והמשיבה 2, שהייתה בעת הרלבנטית אשתו (להלן: " המשיבה"), היו רשומים (עד ליום 28.12.06) כבעלים משותפים, בחלקים שווים, של הזכויות בדירה שברחוב הגליל 6 חולון (גוש 7166 חלקה 9/2; להלן: " הדירה"). עוד גילה המבקש כי ביום 28.12.06, בסמוך למועד בו הסכימו הוא והמשיב על הארכת מועד פירעון ההלוואה, העביר המשיב את זכויותיו בדירה (ללא תמורה) למשיבה. ממועד זה ואילך, רשומות זכויות הבעלות בדירה בשלמות על שם המשיבה.

3.          לטענת המבקש, העברת מחצית זכויות המשיב בדירה למשיבה, בעיתוי בו נערכה, נעשתה בחופזה, בחוסר תום לב ותוך ניסיון להונות את נושי המשיב. בשל האמור, יש לקבוע, לטענתו, כי העברה זו בטלה וכי מחצית הזכויות בדירה הן של המשיב. כיוון שבמסגרת הליכי ההוצל"פ רשאי ראש ההוצל"פ לצוות על עיקול מקרקעי החייב הרשומים על שמו (סעיף 34 (א) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967 (להלן: " חוק ההוצל"פ") נאלץ המבקש ליזום הליך זה, שהוגש על דרך המרצת פתיחה, במסגרתו עותר הוא בין השאר למתן פסק הדין הצהרתי, לפיו מחצית הזכויות בדירה שייכות למשיב. העתירה נסמכת על סעיף 34 (ב) לחוק ההוצל"פ, אשר זו לשונו:

"בית המשפט רשאי, לבקשת הזוכה ולאחר ששוכנע שמקרקעין שאינם רשומים על שם החייב הם של החייב, להצהיר על כך ולצוות על עיקולם".

עיקרי העובדות

4.          עובדות הבסיס אינן נתונות במחלוקת. עובדות אלו הן כדלקמן:

        (א)    המבקש והמשיב היו מיודדים שנים אחדות.

        (ב)    המבקש הלווה למשיב 100,000 ש"ח בשנת 2005 (ראו חוזה ההלוואה ת/1 מיום 6.11.05). מועד השבת ההלוואה היה 6.11.06. כבטחון להשבת ההלוואה, מסר המשיב שיק ע"ס 100,000 ש"ח למבקש. המשיב ביקש להאריך את מועד הפירעון בשישה חודשים והמבקש הסכים לכך (ראו התוספת לחוזה ההלוואה ת/2, מיום 1.12.06). שיק הביטחון הוחלף בשיק אחר.

        (ג)     המבקש מימש את זכותו ומסר למשיב הודעה על הקדמת מועד פירעון ההלוואה (ראו המכתב ת/3 מיום 31.1.07). חרף זאת, לא פרע המשיב את ההלוואה ושיק הביטחון שמסר למבקש - חולל.

        (ד)    המבקש נקט הליכי הוצל"פ לאכיפת פירעון השיק על המשיב (תיק הוצל"פ 01-45249-07-8). המשיב הגיש התנגדות לביצוע השיק. לאחר דיון, התנה בית משפט השלום בראשון לציון את קבלת ההתנגדות בהפקדת 30,000 ש"ח בקופת בית המשפט. ביום 8.1.08, עתר המשיב לפטרו מן ההפקדה ולחלופין - להפחית את סכומה (ראו נ/3). הבקשה סורבה (ראו נ/4).

        מאחר והסכום האמור לא הופקד - דחה בית המשפט את ההתנגדות ביום 24.1.08 והורה על ביטול צו עיכוב הליכי ההוצל"פ (ראו נ/5). חובו של המשיב למבקש הוא אפוא חוב פסוק. המשיב אינו רשאי לכפור בו.

        (ה)    חשבונו של המשיב בבנק מסד הוגבל. הגבלה זו נכנסה לתוקף ביום 20.12.06, תחילה עד 20.12.07 ולאחר מכן - עד לשנת 2013, על פי רישומי בנק ישראל (ת/4).

        (ו)     המשיבים, ילידי 1935 ו-1939, בהתאמה, נישאו בשנת 1960 לערך (סעיף 2.1 לתצהיר המשיב וסעיף 3 לתצהיר המשיבה). בנם הבכור הוא יליד שנת 1962 (ראו סעיף 2.1 לתצהיר מר י' רחימוב) ובתם הקטנה ילידת שנת 1976 (ראו עדות המשיבה בעמ' 28 שורות 13 - 14).

        (ז)     לאחר נישואיהם, רכשו המשיבים דירה. לאחר מכן, כחלוף שנים, מכרו הם את הדירה ורכשו את הדירה נושא ההליכים דנן (ראו הסיפא לסעיף 4 לתצהיר המשיבה; סעיף 2.2 לתצהיר המשיב; עמ' 30 שורות 5 - 14).  

        (ח)    המשיב הוא פנסיונר מאז גיל 65 (היינו: משנת 2000). הוא לא עבד מאותה עת ואילך (סעיף 2.11 לתצהיר המשיב). אף המשיבה אינה עובדת. פרנסתם היא מקצבאות המוסד לביטוח לאומי ומגימלת המשיב (ראו למשל סעיף 4.1 לנ/3).

        (ט)    המשיב והמשיבה כרתו "הסכם ממון וחלוקת רכוש" ביום 19.3.06 (ראו נ/1). בהסכם זה, הצהירו שניהם כי לרקע העובדה שהמשיב בזבז כספים רבים בהימורים, ביקשה המשיבה להתגרש הימנו והמשיב ביקש לשמור על שלום בית ושניהם נכונים לתקופת ניסיון נוספת. עם זאת, הוסכם כי דירת המגורים של המשיבים, היא הדירה העומדת במוקד ההליך שלפניי, תעבור לבעלותה של המשיבה (סעיף 1 לנ/1). המשיב והמשיבה יפנו לעורך דין לשם הסדרת העברת הזכויות בדירה בשלמות על שם המשיבה (סעיף 2 לנ/1). הצדדים אף הסכימו לפנות לבית המשפט או לבית הדין הרבני בבקשה לאשר את ההסכם נ/1 (סעיף 6 לנ/1).

        (י)     הלכה למעשה, פנו הצדדים לבית הדין הרבני רק כשנה לאחר מכן, ביום 11.3.07 (ראו נ/2). ביני לביני, ביום 11.12.06, נרשמה הערת אזהרה לטובת המשיבה על זכויות המשיב בדירה וביום 28.12.06 - הועברו זכויות המשיב על שם המשיבה, כך שעתה רשומה היא כבעלת מלוא הזכויות בדירה (ראו נסח הרישום ת/5). על פי נ/1, לא קיבל המשיב תמורה כלשהי בגין העברת זכויותיו בדירה למשיבה. הווי אומר: עיסקת מתנה ניצבת לפנינו. עובדה זו נתמכת בנסח הרישום ת/5, המציין כי ההעברה  היא "מכר ללא תמורה".

מסגרת הדיון