פס"ד בעניין בקשה לדחיית תביעה נגד מינהל מקרקעי ישראל בשל התיישנות עילתה

לפניי בקשה לדחיית תביעה בשל התיישנות עילתה.

רקע:

1.         ביום 30.12.76 נחתם חוזה חכירה (להלן: "חוזה החכירה") למשק עזר בשטח של 1,476 מ"ר, הידוע כגוש 8240 חלקה 43, ברמת טיומקין בנתניה (להלן: "הנכס"). חוזה החכירה נחתם בין מנהל מקרקעי ישראל (להלן "המינהל") לבין מר אליהו תמרקין והגב' יפה (שיינה) תמרקין המנוחים, לתקופה שהסתיימה ביום 31.8.82.

2.         עפ"י ס' 22 לחוזה החכירה רשאי היה החוכר לחדש את זכות החכירה ל-49 שנים נוספות, בתנאי הנהוגים אצל המינהל באותה עת ובכפוף לזכויות המיוחדות של החוזה.

3.         לימים, הועברו זכויות החכירה בנכס לתובעים (להלן: "המשיבים") בדרך של ירושה והעברה ללא תמורה, ותקופת החכירה הוארכה עד ליום 31.8.2031.

4.         עפ"י הסכם החכירה נקבעו מנגנונים לשינוי מטרת החכירה למטרת בניה, בכפוף לכך שהחוכר יחתום על "הסכם פיתוח" ויתחייב להתחיל בבניה תוך 3 שנים מיום מתן ההסכמה להעברת הזכות, ובתנאי שישולמו דמי חכירה ראשונים בשעור 25% מערך הקרקע לפי היעוד והציפוף עפ"י התב"ע התקפה באותה עת. נקבע שם כי תשלום זה יחשב, לצורך קביעת דמי החכירה השנתיים ודמי הסכמה בעתיד, כאילו שולמו 80% מערך הקרקע, ודמי החכירה השנתיים העתידיים הועמדו על 5%, מתוך 20% הנותרים, בתוספת הפרשי הצמדה.

5.         עוד נקבע כי אם יבקש החוכר לשנות את מטרת החכירה לבנית "שיכונים רוויים" כהגדרתם המקובלת אצל המינהל, ישלם למחכיר דמי חכירה מהוונים בשיעור של 36% מערך הקרקע כנ"ל, שיחשבו לצורך חתימת חוזה חכירה במסגרת שיכונים רוויים, כאילו שולמו 91% מערך הקרקע.

6.         בשני המקרים - הן של בניה רוויה והן אחרת - החתימה על חוזה הפיתוח מביאה את חוזה החכירה לקיצו.

7.         ביום 1.4.97 פנה עו"ד רודני בשם המשיבים למינהל בבקשה למימוש המנגנון שנקבע בחוזה לביצוע עסקת שינוי ניצול המקרקעין למטרת בניה עצמית תמורת תשלום דמי חכירה והיתר מהוונים (נספח ו' לכתב ההגנה).

8.         במכתבו, ציין ב"כ המשיבים:

            " 8. אבקש להזכירכם כי על פי חוזה החכירה ביניכם לבין הצדדים (ס' 22 לחוזה) הרי במידה והבניה תהא למטרת שיכונים רווים ישלם החוכר למינהל דמי חכירה מהוונים בשיעור של 36% מערך הקרקע".

            ....

            10. על החלקה מצוי בית מגורים בן 4 חדרים והול גדול והוא יהרס עקב הבניה, ובעלי הזכויות מתעתדים לבנות עליה 8 קוטג'ים טורים על עמודים צמודים זה לזה".

9.         ב-13.11.97 שלח המינהל לב"כ המשיבים מפרט כספי לעריכת עסקת שינוי ניצול אשר מטרתה בניית 9 יחידות דיור בבית משותף או 6 יחידות דיור צמודות קרקע. שווי הקרקע נקבע ל- 2,289,000 ש"ח ודמי החכירה המהוונים הועמדו על 36%, דהיינו 824,040 ש"ח.

10.        המשיבים חתמו על המפרט הכספי והסכימו לתנאיו ביום 23.11.97.

11.        ב-30.11.97 אישרה ועדת העסקאות המחוזית של המינהל את עסקת השינוי והניצול המבוקשת. ב-10.12.97 הודיע המינהל לב"כ המשיבים על האישור וביום 14.12.97 המציא המינהל למשיבים מכתב התחייבות לרישום משכנתא.

12.        ב-28.1.98 חתמו המשיבים על שטר ביטול חוזה החכירה. ב-2.2.98 או בסמוך לכך שילמו את התשלום המחויב וב  4/2/98הוסיף המינהל את  חתימתו על שטר הביטול. ביום 9.3.98 החזיר עו"ד רודני למנהל את השטר שביטולו אושר ע"י רשם המקרקעין.

13.        הסכם הפיתוח בין הצדדים נחתם ב-22.3.98, כשנתיים לאחר מכן נחתם חוזה חכירה המתייחס לבתים שנבנו מכוחו של חוזה הפיתוח. בשנים 2003 דיווחו המשיבים למינהל כי יחידות הדיור שבנו נמכרו לצדדים שלישיים.

14.        ב- 2.2.05 הוגשה תביעה זו לחייב המינהל להשיב לתובעים סכום של 341,901 ש"ח מתוך הסכום ששולם כדמי חכירה מהוונים בעת שינוי היעוד.