פס"ד בעניין אמנת האג- חטיפת ילדים, נקבע כי הקטין לא יוחזר

השופט, ד"ר  קובי ורדי

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בתל-אביב (כב' השופטת עליסה מילר) מיום 1.2.09 (תמש 41850/08) אשר דחה את תביעתו של המערער להחזרת בנו הקטין, לר' על-פי חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים) התשנ"א- 1991 (להלן: "החוק" או "האמנה").

הרקע והמחלוקת בין הצדדים

1.     המערער והמשיבה (להלן גם: "האם") ילידי ישראל, נישאו זה לזו כדמו"י בשנת 1988, ומנישואים אלה נולדו להם שני ילדים: ל' ילידת 10.3.94 (להלן: "הבת") וא' מ' יליד 29.12.04 (להלן: "הקטין").

בשנים הראשונות לנישואיהם התגוררו בני הזוג בישראל, כאשר סמוך ללידת הבת עברו לצ' ולאחר הלידה שבו לישראל.

בשנת 1998 שוב עזבו בני הזוג והבת את ישראל ועברו לצ', שם נולד בנם הקטין.

המשפחה התגוררה בצ' עד שנת 2007, כאשר ילדי בני הזוג גדלו והתחנכו בצ'.

במהלך שנת 2007 נסע המערער לר' (להלן: "ר'") ורכש שם בית בעיירה שבמחוז ל', ובחודש ספטמבר באותה השנה הצטרפו אליו בני המשפחה.

בחודש ינואר 2008, לאחר שהיחסים בין בני הזוג עלו על שרטון, ברחה המשיבה לבדה לעיר ס', שם הגישה כנגד המערער תלונה במשטרה בגין אלימות, בעקבותיה נעצר המערער למשך חודש.            
בד בבד ולאחר שהמשיבה הביאה את ילדיה לס' היא פתחה בהליכים להתרת נישואין, מזונות ומשמורת, ובית המשפט השלום במועצה המקומית ס' מק' קבע כי הקטינים נמצאים עם האם ופסק את מזונותיהם.

הבת ביקרה את אביה - המערער לאחר ששוחרר מהמעצר, ומאז היא מסרבת לחזור אל אימה - המשיבה. כמו כן, הקטין ביקר את אביו - המערער, אך משלא הוחזר - פנתה המשיבה לבית המשפט וביום 13.6.08 ניתן צו המורה על החזרת הקטין לאם, וכעבור שלושה שבועות, בהתערבות המשטרה, ולאחר שהמערער נעצר שוב על-ידי המשטרה - הוחזר הקטין לאימו.

ביום 19.7.08 הגיעה המשיבה עם בנה הקטין לישראל, וזאת לאחר שעזבה את ר' ללא ידיעתו של המערער.

ביום 7.8.08 נתן בית המשפט בס' פסק דין למשמורת המערער על הקטין, בהעדר התייצבותה של המשיבה לדיון.

בעקבות כך, הגיש המערער ביום 4.9.08 את תביעתו להחזרת הקטין על-פי החוק.

המערער טען בכתב תביעתו כי בני הזוג עברו באופן מוסכם, מצ' לר' עם ילדיהם לתקופה בלתי קצובה בזמן.

כמו כן, טען המערער כי מקום מגוריו הרגיל של הקטין הוא בר', וכי הרחקת הקטין ממקום מגוריו הרגיל לישראל, נעשתה תוך פגיעה בזכויות המשמורת, ותוך הפרת צו עיכוב יציאה מהארץ וצו משמורת זמנית שניתן לטובתו.

מנגד, טענה המשיבה כי נסיעתם לר' הייתה לתקופה מוגבלת בזמן, וכי לא היה בכוונתם להעתיק את מקום מגוריהם לר'.

כמו כן, טענה המשיבה כי מקום מגוריו הרגיל של הקטין לא היה בר', ולפיכך הרחקתו אינה בבחינת הרחקה שלא כדין.