פס"ד בנושא הלוואות חוץ בנקאיות - פרוצדורה ומהות

השופט ישעיהו שנלר, אב"ד:

1.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת עידית ברקוביץ'), מיום 12.11.07, אשר קיבל את התביעה השטרית שהגיש המשיב כנגד המערער במלואה.

העובדות וההליכים בבית משפט קמא :

2.         המשיב הינו הבעלים של חברה העוסקת במתן הלוואות חוץ בנקאיות (להלן - החברה).

ביום 9.2.06 הגיש המשיב ללשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב, בקשה לביצוע שטר בגין 3 שיקים המשוכים על-ידי המערער לפקודתו, ובסך כולל של 700,000 ש"ח (שני שיקים ע"ס 250,000 ש"ח ושיק נוסף ע"ס 200,000 ש"ח) (להלן - הבקשה). בבקשה ציין המשיב, כי העובדות המשמשות עילה לבקשתו - אחיזתו בשיקים בחתימת ידו ובהתחייבותו של המערער, וכי השיקים הוצגו לפרעון (ז"פ של 3 השיקים הינם  10.1.06, 1.2.06, 5.2.06).

על גב השיקים מופיעה חתימתו של המערער, וכן צויין בכתב ידו: " התקבלה מלוא התמורה במזומן".

3.         המערער הגיש התנגדות לבקשה (להלן - ההתנגדות), בה טען, בין היתר, כי השיקים נשוא הבקשה (להלן - השיקים) נמסרו למשיב במסגרת הלוואה שנטל המערער מהמשיב, אשר עוסק במתן הלוואות בשוק האפור. משכך טען המערער, כי על הבקשה חלות הוראותיו של חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, התשנ"ג-1993 (להלן - החוק), ומעת שהמשיב הגיש את הבקשה בניגוד לסעיף 8 לחוק - יש לדחות או למחוק על הסף את בקשתו.

בתצהיר שצורף להתנגדות ציין המערער, כי בשל מצוקה כספית פנה מספר פעמים לחברה לצורך קבלת הלוואה, כשהמשיב היה מחליט על-פי שיקול דעתו, אם לתת לו את ההלוואה המבוקשת, בין אם במזומן או בין אם בשיק של החברה.

עוד הוסיף המערער בתצהירו, כי באותה תקופה הסתבך עם גורמים בשוק האפור, שהלכו וכרכו את החבל סביב צווארו, ולכן אינו זוכר במדויק את הסכומים והמועדים בהם נטל את ההלוואות השונות מהחברה. לדבריו, השיקים נמסרו למשיב כבטחון להלוואה שנטל מהחברה בין החודשים יולי-אוגוסט 2005 (להלן - ההלוואה), כאשר כתנאי להלוואה דרש המשיב כי המערער ימסור לו, לפקודתו, את השיקים בסכומים הרשומים, לפקודתו של המשיב, כאשר התאריך נשאר פתוח ולא נרשם. לעניין זה הוסיף וציין המערער בתגובתו: "...מדובר בשיקים לבטחון בלבד ולא כאמצעי תשלום לנוכח העובדה שזו הייתה הפעם היחידה שבה נתבקשתי באופן מפורש על ידי המשיב לרשום את שמו כנפרע על השיקים מאחר ולטענתו הוא לא יעשה כל שימוש בשיקים אלא הם אמורים לשמש כבטחון בלבד".

לטענת המערער, זו גם הסיבה לכך שהמשיב ביקש ממנו שלא לרשום את מועד הפרעון של השיקים.

עוד טוען המערער, כי הוא פרע את ההלוואה בגינה ניתנו השיקים למשיב, ולאחר מכן אף לקח מהחברה הלוואות רבות אחרות, במסגרתן גם נתן לחברה שיקים אחרים ונוספים לבטחון. משכך טען בהתנגדות, כי מעת שנפרעה ההלוואה, דין הבקשה להידחות, אף מהטעם הזה.

כך גם טען כי תאריך פרעון השיקים מולא על-ידי המשיב, וללא הרשאה.

4.         בדיון בבית משפט קמא ביום 23.4.06, ולאור הסכמות הצדדים, התקבלה ההתנגדות, ונקבע סדר הבאת הראיות, תוך ציון מפורש כי אין בכך לפגוע בכל טענה של מי מהצדדים.

5.         יצויין, כי בבית משפט קמא הסכימו הצדדים כי אין מחלוקת כי השיקים נרשמו במלואם על-ידי המערער, למעט התאריך, שנרשם על-ידי המשיב. כך גם הוסכם כי המלל שעל גב השיק, נרשם על-ידי המערער, והוא זה שחתם בתחתית הכיתוב.

המערער טען בפני בית משפט קמא, כי השיקים ניתנו למשיב באותו מועד, ולצורך בטחון החזר ההלוואה לחברה, כשהכיתוב על גב השיקים נכתב תחת לחץ. לדבריו, נטל את ההלוואה מהחברה והחזיר את הכספים שנטל במלואם.

מנגד טען המשיב, כי אמנם הוא מנהלה של החברה, אולם אינו עוסק במתן הלוואות, וכי הלווה למערער את הכספים באופן פרטי, ולכן גם הגיש את הבקשה כתובע פרטי. לגירסתו, אמנם המערער נטל הלוואות מהחברה, בדרך של ניכוי שיקים, אולם מעת שנקלע למצוקה כספית ביקש ממנו המערער ליתן לו הלוואה לטווח קצר. ואכן, לטענת המשיב הלווה למערער סכום של 700,000 ש"ח וזאת ללא ריבית. המשיב אף הוסיף כי אף אם הייתה תחולה לחוק, הרי פירט בתצהירו את פרטי ההלוואה, וכי גם אם לא עמד בתנאי סעיף 8 לחוק - אין בכך כדי לאיין את תביעתו מכל וכל. 

6.         בפסק דינו, ניתח בית משפט קמא את העדויות השונות שהובאו בפניו, וקבע כי על המערער היה להוכיח את נסיבות מסירת השיקים, דהיינו, כי השיקים ניתנו כבטחון לפרעון ההלוואה, וכי התנאי לא התקיים. במסגרת זו קבע בית משפט קמא, כי הכיתוב על גב השיקים מתיישב יותר עם האפשרות, כי השיקים ניתנו לפרעון ולא כבטחון.

עוד קבע בית משפט קמא, כי המערער לא הניח תשתית עובדתית מפורטת לעניין טיב והיקף התמורה שקיבל תמורת השיקים, ו "...נמנע מלציין את סכום ההלוואה שלשיטתו קיבל ולא מסר פרטים באשר להלוואה זו. מחדלים אלה מערערים את גרסתו".

לעניין זה הוסיף בית משפט קמא, כי העובדה שסכומי השיקים מולאו על-ידי המערער, וכן העובדה כי נמסרו 3 שיקים שונים, מתיישבות עם האפשרות שאין מדובר בשיקים לבטחון, אלא לפרעון. כך גם העלה בית משפט קמא תהייה נוספת לחובתו של המערער- הכיצד זכר המערער כי פרע את ההלוואה במלואה, כשאינו זוכר את שיעורה, תוך שדחה את טענתו העובדתית של המערער, לפיה אלמלא היה פורע את ההלוואה לא היה מקבל הלוואות נוספות מהחברה.