פס"ד בנוגע לנסיון הברחת נכסים ע"י מנהל קרן מניות שקרסה

בפני בקשה למתן פסק דין הצהרתי, לפיו חברת "ריאלית" (להלן: "המבקשת") היא בעלת הזכויות ב-609,756 מניות בכורה וב-169,377 מניות בכורה מסוג א1 במשיבה מס' 3, חברת אינסייטיקס בע"מ (להלן: "המניות", "אינסייטיקס"), מאחר שלטענתה רכשה את המניות מהמשיבה 2, ג'ירוטק השקעות בע"מ (להלן: "המשיבה 2" או "ג'ירוטק") עפ"י הסכם מכר שנחתם ביניהן בשנת 2006. כן מתבקש בית המשפט להצהיר כי המשיבים 1 אינם זכאים לעקל מניות אלה בגין חובות נטענים של המשיבה מס' 2 או של מנהלה, מר אדריאן דוידסקו (להלן: "מר דוידסקו") כלפיהם. 

יצויין, כי במסגרת תובענה אזרחית שהגישו המשיבים 1 נגד מר דוידסקו ואח' (ת.א. (ת"א) 2382/06) הוטל עיקול במעמד צד אחד על המניות נשוא התובענה דנן, וכי הצדדים הסכימו כי העיקול יעמוד בתוקפו עד למתן פסק דין בתובענה זו, שיכריע בשאלה האם המבקשת היא בעלת הזכויות במניות. ביהמ"ש המחוזי אישר את העיקול בבש"א 25825/06, תוך שציין במפורש כי אין בהטלת העיקול כדי לגרוע מזכותה של חברת ריאלית, המבקשת דכאן, לפנות לבית המשפט בעניין זה. מכאן הבקשה שבפניי.

1. רקע הדברים

המבקשת היא חברה זרה, שהתאגדה ביום 30.5.06 ונרשמה כדין באיי הבתולה הבריטיים. המשיבה 2 ג'ירוטק, היא החברה באמצעותה ניהל מר דוידסקו את קרן ההשקעות "אינטגרל", שקרסה במחצית שנת 2006. בין המבקשת לבין המשיבה 2 נחתם הסכם ביום 27.6.06 (להלן: "ההסכם"). על פי ההסכם, ג'ירוטק היתה עתידה למכור את מלוא אחזקותיה במשיבה 3אינסייטיקס למבקשת תמורת 500 אלף דולר. עם זאת לג'ירוטק ניתנה הזכות לבטל את ההסכם בתוך 60 ימים, המועד שנקבע להעברת התמורה בגין המניות, ולשלם למבקשת פיצוי בסך של 25 מיליון דולר, אם בתקופה זו תתממש הצעה העומדת על הפרק למכירת המשיבה 3 בסכום של 45 מיליון דולר ארה"ב (ס' 3.3 להסכם). בנוסף, כלל ההסכם גם אופציה לג'ירוטק לשוב ולרכוש את המניות הנמכרות בתוך 24 חודשים, בתמורה לסך של 1.5 מיליון דולר (ס' 4.4 להסכם).

2. טענות הצדדים

המבקשת טוענת כי רכשה את המניות באינסייטיקס מג'ירוטק שהיתה בעלת המניות עובר לרכישה עפ"י ההסכם, לאחר ששילמה את מלוא התמורה עבורן ביום 3.8.06, ולאחר שהמניות נרשמו על שמה הן בפנקס המניות של המשיבה 3, והן במשרדי רשם החברות. על כן היא מבקשת פסק דין הצהרתי שיקבע כי היא בעלת המניות, וכי המשיבים 1, נושיו של מר דוידסקו, אינם רשאים לעקל את המניות נוכח טענותיהם כלפיו.

המשיבים 1 טוענים כי עקב מעשי הנוכלות שביצע מר דוידסקו אשר מעל בכספם שהושקע בג'ירוטק, נגרמו להם נזקים בשיעור של מעל ל-30 מיליון ש"ח. לטענתם, מאחר שמר דוידסקו ידע כי צפויה הגשת תביעה נגדו בגין מעשיו, החל לבצע מהלך של הברחת נכסים באמצעות המבקשת ובשיתופה באמצעות ביצוע העסקה בין המבקשת לג'ירוטק. שכן, לטענתם, מר דוידסקו מנהל בפועל במבקשת, ויש לו שליטה בלעדית בה בהיותו משמש כדירקטור יחיד במבקשת. בנוסף ולחלופין טוענים המשיבים 1, כי אם מדובר במכירת המניות לחברה המנותקת ממר דוידסקו, ולא בהעברה לחברה אחרת בשליטת מר דוידסקו, הרי שבכך הופרה זכות הסירוב הראשונה הקבועה בתקנון אינסייטיקס, שכן התקנון מתנה העברת מניות בהפעלת המנגנון, ולכן המכירה בטלה. 

לחלופין, טוענים המשיבים 1, כי העסקה נשוא ההסכם אינה עסקת מכר אלא עסקת משכון, שכן למעשה מדובר בהלוואה שנטל מר דוידסקו, שהבטוחה שניתנה כנגדה היא המניות שנמסרו כביכול למבקשת. לטענתם, הדבר בא לידי ביטוי באפשרויות העומדות בפני המשיבה 2 המעוגנות בהסכם, לפיהן המשיבה יכולה לבטל את ההסכם תוך 60 יום או לרכוש בחזרה את המניות תוך 24 חודשים כאמור, כאשר במשך תקופה זו המבקשת אינה רשאית להשתמש במניות, למכור אותן, לסחר אותן או למשכן אותן, ולמעשה היא אינה שולטת בהן ועל כן אין העברת בעלות מלאה, והעסקה נשוא ההסכם היא במהותה עסקת משכון ולא מכר. על כן, טוענים המשיבים 1, הבעלות במניות לא עברה מהמשיבה 2 למבקשת, והמשיבה 2 נותרה בעלת הזכויות במניות. כמו כן הם טוענים, כי עסקת המשכון לא נרשמה ועל כן היא בטלה כלפי המפרק ונושי החברה- המשיבה 2.

עוד טוענים המשיבים 1, כי המבקשת נמנעה מהבאת שני העדים המרכזיים להעיד בדבר העסקה נשוא ההסכם ללא הסבר או נימוק (כאשר שניהם ישראלים המתגוררים בתל אביב שאין מניעה או קושי בהבאתם) וכי יש לזקוף את אי הבאתם לעדות לחובת המבקשת. האחד הוא מר דוידסקו- מנהל במבקשת שאין ספק בדבר היותו גורם מרכזי בעסקה, והשני הוא עו"ד שטבהולץ, מזכיר המבקשת, שערך את מסמכי העסקה ודיווח לעו"ד פרקש מהמשיבה 3 על העסקה, כפי שהעיד עו"ד פרקש.

3. הרקע לביצוע העסקה

הבקשה שבפניי נסבה על שתי שאלות מרכזיות: הראשונה, האם מדובר בעסקת מכר או משכון, והשנייה, אם אכן מדובר בעסקת מכר, האם העיסקה היא מהלך שביצע מר דוידסקו להברחת נכסים, והאם המבקשת רכשה את המניות מהמשיבה 2 כדין ובכפוף להגבלות הקבועות בתקנונה של המשיבה 3 לעניין מתן זכות סירוב ראשונה. לשם בירור השאלות הללו, ראשית אבחן את הרקע לביצוע העסקה.

להלן אביא את השתלשלות העניינים והרקע לביצוע העסקה, כפי שמתארת אותם המבקשת, וזאת לאור העובדה שלצורך הכרעה בבקשה, ניתן להסתמך על התיאור הנ"ל: המבקשת היא חברה בבעלותה ובשליטתה של Panis Foundation, שהיא נאמנות משפחתית של משפחת מיהלי שהתאגדה בליכטנשטיין, אותה מייצג מר רודיה מיהלי (להלן: "מר מיהלי"), איש עסקים, יליד שנת 1941, המתגורר בחו"ל רוב הזמן.

ביוני 2003 או בסמוך לכך, השקיע מר מיהלי סכום של 2 מיליון דולר בקרן גידור בינלאומית (להלן: "הקרן"), שנוהלה ע"י חברת אינטגרל שוקי הון בע"מ, שלימים החליפה את שמה לחברת ג'ירוטק השקעות בע"מ, הרי היא המשיבה 2, שנוהלה ע"י מר דוידסקו.

היות ומר מיהלי השקיע סכום ניכר בקרן, הוא גילה עניין רב בניהול השקעותיה של הקרן, ומעת לעת כאשר ביקר בישראל הקדיש מר מיהלי מזמנו לפעילותה העסקית של הקרן ואגב כך פגש פעמים רבות את מנהלה, מר דוידסקו.

ביום 28.11.04, הסתיימו היחסים העסקיים בין מר מיהלי לבין הקרן, כאשר נוכח חילוקי דיעות עסקיים בין מר מיהלי לבין מי שהיה באותה העת היועץ המשפטי של הקרן (וזאת, בין היתר, על רקע דרישתו של מר מיהלי לקבל מעמד של שותף בחברת הניהול של הקרן, והתנגדותו למהלכים מסוימים שהקרן התכוונה לנקוט בהם), משך מר מיהלי מן הקרן את כל סכום השקעתו בה, לרבות הרווחים הנאים שנצברו בה.

עד להקמת המבקשת, ניהל מר מיהלי את השקעות משפחתו בישראל שלא באמצעות חברה. בשנת 2006, הקימה הנאמנות המשפחתית של משפחת ניהלי את המבקשת, על מנת שתשמש כחברת אחזקות שבאמצעותה תבצע משפחת מיהלי חלק מהשקעותיה בישראל.

ביוני 2006 או בסמוך לכך, פנה מר דוידסקו אל מר מיהלי, וביקש שילווה לו סכום של 500,000 דולר, והציע שההלוואה תובטח על ידו בשעבוד מניות המשיבה 3 אשר הוחזקו בידי המשיבה 2 אשר בשליטתו- המניות נשוא הבקשה דנן.

מר מיהלי סרב להצעה זו של מר דוידסקו, אולם הביע עניין ברכישת המניות בסכום של 500,000 דולר. מר דוידסקו מסר למר מיהלי כי מתנהל מו"מ למכירת המשיבה 3 בתמורה לסך של 45 מיליון דולר, ויחד עם זאת, אין לדעת אם מו"מ זה יסתיים בהצלחה ויבשיל לכדי מכירה, ואילו שווי המשיבה 3 הוערך, לצורך גיוס הון, נאמד בסכום של 10 מיליון דולר ארה"ב בלבד. על בסיס הצעה זו, התנהל מו"מ בין השניים, שבסופו נחתם ההסכם ביום 27.6.06.

המבקשת טוענת, כי מדובר בהסכם מכר, על פיו מכרה המשיבה 2 את מלוא אחזקותיה במשיבה 3 למבקשת. לטענת המבקשת, על רקע ציפיותיו של מר דוידסקו שהמו"מ למכירת המשיבה 3 יישא פרי, הוסכם בין הצדדים כי תינתן למשיבה 2 הזכות לבטל את ההסכם בתוך 60 ימים, הוא המועד שנקבע להעברת התמורה בגין המניות, ולשלם למבקשת פיצוי בסך של 25,000 דולר. זאת, אם בתקופה זו העסקה אכן תתממש. על רקע ציפייה זו, גם הוסכם על מתן אופציה למשיבה 2 לשוב ולרכוש את המניות הנמכרות בתוך 24 חודשים, בתמורה ל-1.5 מיליון דולר. בנוסף, התחייבה המבקשת באותו הסכם למנות את מר דוידסקו לדירקטור וכן להעסיקו במבקשת כמנהל השקעות בתחום הנגזרות ובמכשירים פיננסיים מתוחכמים אחרים (סעיף 4.5 להסכם). המבקשת טוענת כי היה בכוונתה לממש את ההסכם גם בעניין זה, אלא שנוכח חילוקי דיעות שנתגלעו בין המבקשת לבין מנהלת סניף הבנק שבאמצעותו ביקשה לבצע את השקעותיה ביחס לגובה הבטחונות שנדרשה להעמיד לרשות הבנק, טרם החלה המבקשת את פעילותה בתחום הפיננסי ומר דוידסקו טרם התחיל לעבוד בה.

לעניין המהלך של רכישת המניות והעברת הבעלות בהן, המבקשת טוענת כי המהלך הושלם במלואו, כאשר ביום 3.8.06 שילמה המבקשת למשיבה 2 את מלוא סכום התמורה בגין מכירת המניות, שנעשה באמצעות העברת הסכום של 500,000 דולר לחשבון בנק עליו הורה מר דוידסקו. וכן כי נוכח תשלום התמורה פעלה המשיבה 2 להעברת המניות על שם המבקשת אצל המשיבה 3 ואצל רשם החברות, והמניות נרשמו על שם המבקשת הן בפנקס המניות שמנהלת המשיבה 3 והן אצל רשם החברות, לאחר שביום 10.9.06 חתמה המשיבה 3 על הודעה לרשם החברות אודות העברת המניות מידיה של המשיבה 2 לידיה של המבקשת, וביום 13.9.06 הוגשה הודעה זו לרשם החברות.

בעקבות הפסדים שספגה הקרן, הגישו המשיבים 1 שהשקיעו בקרן (ביום 2.11.06), תביעה נגד מר דוידסקו, במסגרתה ביקשו לעקל בין היתר את המניות, בטענה כי למר דוידסקו זכויות, במישרין או בעקיפין, במניות אלה. בית המשפט קיבל את הבקשה ונתן צו עיקול, כאמור לעיל.