החלטה
בפני התנגדותה של המבקשת לבקשה לביצוע שטר שהגישה כנגדה המשיבה, ללשכת ההוצאה לפועל ברמלה, בתיק מס' 3407992097.
לאחר שעיינתי בהתנגדות ובנספחיה, במהלך הדיון בפני ובסיכומי ב"כ הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש להתיר למבקשת להתגונן בפני התביעה השטרית, וזאת בתנאי שתפקיד בקופת בית המשפט, בתוך 30 ימים מהיום, את הסך של 13,830 ₪, במזומן או בערבות בנקאית.
הגנתה של המבקשת, לגבי הסכום העולה על הסך של 12,000 ₪, אינה מפורטת כדבעי בתצהיר ההתנגדות והיא על הגבול שבין הגנת בדים להגנה שסיכויי קלושים.
למעשה, כמעט רשאי הייתי לסרב לבקשתה למתן רשות להתגונן לגבי הסכום העולה על סכום זה, וההלכה בעניין זה היא כי: "... בית המשפט רשאי לתלות את מתן הרשות להתגונן בתנאי, שהנתבע יפקיד את סכום התביעה בבית המשפט, או שימציא ערובה. אך אם יורה כך, הרי נתבע חסר-אמצעים לא יוכל להתגונן, ורק נתבע שיש בידו למלא אחרי התנאי שהוטל יוכל להתגונן, ויזכה אולי, בסופו של דבר, גם במשפט גופו.
לכך הורו בתי המשפט, כי לא ישתמשו בכוח לתלות מתן רשות להתגונן בתנאי כזה. אלא, לכל היותר, באותם המקרים בהם היה "כמעט" בטוח, שהנתבע לא גילה הגנה הראויה להתברר בבית המשפט, היינו, כאשר "כמעט" רשאי היה לסרב לנתבע, ותחת הסירוב נתן לו רשות מותנית בתנאי" (מתוך ד"ר יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 689 – ההדגשה שלי – י.ב.).
במה דברים אמורים?
למבקשת טענות שונות כנגד תביעתה השטרית של המשיבה, ובהן טענות אלה:
א. המשיבה ביצעה תיקונים נרחבים, בעלות ניכרת, ברכבה של המבקשת, ללא אישור, ותוך זיוף חתימתה.
ב. המשיבה ב"קנונייה" עם שמאי חברת הביטוח, העריכה את הנזקים ברכבה של המבקשת על דרך ההפרזה, ולו ידעה על כך המבקשת מראש, הייתה מבקשת להכריז על הרכב כאובדן גמור.
ג. המשיבה סירבה לשחרר את רכבה של המבקשת לידיה, לאחר התיקון, אלא לאחר שתמסור בידיה את השטר, על הסך של 25,726 ₪, וזאת בדרך של כפייה.
דא עקא שטענות אלה, ככל שהן טובות להגנה כנגד התביעה השטרית, מתנקזות, בסופו של דבר, לטענת קיזוז בגין הנזקים שנגרמו למבקשת בשל מעשיה ומחדליה הנטענים של המשיבה.
אמנם, טענות קיזוז יכולות להיטען גם במסגרת תביעה שטרית, אלא שהמבקשת לא פירטה אותן במידה הנדרשת בשלב זה, אלא לגבי הסך של 12,000 ₪.
ההלכה היא כי "אין די להעלות טענת קיזוז באופן סתמי ולטעון באופן מעורפל על אודות חובות
התובע או נזקים שגרם, אלא יש לפרט את טענת הקיזוז כדרך שמפרטים חוב או נזק בעת ניסוח כתב-תביעה". (מתוך ספרו של א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית, עמ' 401 – ההדגשה שלי – י.ב.).
למעלה מן הצריך אציין, כי גם טענתה של המבקשת בדבר כפייה כלכלית, בעת מתן השיק, לא פורטה כדבעי, שהרי המבקשת לא פירטה מה עשתה לאחר הכפייה, על מנת להודיע למשיבה על ביטולו של החוזה, בתוך זמן סביר. כמו כן, היה על המבקשת להתייחס בתצהירה לשאלת ההשבה ההדדית לאחר הביטול, ככל שהתרחש, במיוחד כאשר ההשבה אינה אפשרית בכל הנוגע למשיבה, ויש לכל הפחות להורות על השבת שווי העבודות שבוצעו ברכב (ראה סע' 17(א) ו- 21 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973).
מהו שווי העבודות שבוצעו ברכב, לדידה של המבקשת? אין כל פירוט בבקשתה לעניין זה.
לאור ליקויים אלה בהתנגדותה של המבקשת, ומאידך, לאור הפירוט של טענת הקיזוז על הסך של 12,000 ₪, אני מתיר למבקשת להתגונן בפני התביעה השטרית, וזאת בתנאי שתפקיד בקופת בית המשפט, בתוך 30 ימים מהיום, את הסך של 13,830 ₪, במזומן או בערבות בנקאית.
הוצאות הדיון בבקשה ושכ"ט עו"ד על הסך של 2,000 ₪ ישולמו בהתאם לתוצאות הדיון בתיק העיקרי.
אם תופקד הערובה, במועד, תינתן למבקשת הרשות להתגונן והתביעה תידון בסדר דין מהיר. במקרה כזה יהא על הצדדים לפעול בהתאם לאמור בתקנה 214ב1 לתקסד"א.