פניקס הישראלי בע"מ - חברה לבטו נ' אשד חופית רגינה ואח'

פסק דין

אירוע של תאונת דרכים בכיכר קוגל בחולון .

לגרסת התובעת התאונה אירעה כאשר הרכב המבוטח נהוג בידי עד התביעה נסע בכיכר , רכב שלפניו "חתך" את נתיב נסיעתו, והוא נאלץ לבלון עקב כך, ואז נפגע רכבו מאחור ע"י רכב נהוג בידי הנתבעת 1 .

גרסת ההגנה של הנתבעים בכתב ההגנה היא כי רכב הנתבעים נסע בנתיב הימני ביותר מתוך שלושה , רכב מבוטח התובעת נסע בנתיב האמצעי. במהלך הנסיעה רכב שלישי שנסע בנתיב השמאלי ביותר, "חתך" את נתיב הנסיעה של עד התביעה , חסם אותו ואז עד התביעה באופן פתאומי סטה אל נתיב נסיעת הנתבעת –הימני ביותר, חסם את דרכה וגרם לתאונה .

מטעם הצדדים העידו , לתובעת עד התביעה נתנאל שלומי , שתמצית עדותו היא כי הוא אכן נסע בנתיב האמצעי, רכב אלמוני שנסע משמאלו חתך אותו ואז בלם בלימת חירום , ואז רכבו נפגע מאחור ע"י הנתבעת 1 .

אין העד מזכיר ולו במילה אחת כי הוא סטה עקב סטיית הרכב משמאלו אל הנתיב הימני, וניתן להבין מעדותו כי הוא נשאר בנתיבו ונפגע מאחור עקב בלימת חיום שלו ואי שמירת מרחק מצד הנתבעת .

העד נשאל בחקירה נגידת אם הוא מסכים כי הנזק בחלקו האחורי של רכבו , בצד אחד הוא יותר גדול מאשר בצד השני . והוא עונה שהוא מסכים ומנסה לתרץ זאת בכך שאפשר כי הנתבעת ניסתה לברוח שמאלה .

הסבר זה מצד עד התביעה אינו מקובל עלי ואינו סביר. כי עד התביעה אינו מוסר אם הוא יודע באיזה נתיב נסעה הנתבעת , ואם כגרסתה נסעה בנתיב הימני, והדבר לא נסתר, אזי טבעי יותר בשעה שהיא רואה רכב שחותך את נתיבה משמאל, או אף נוסע לפניה בולם חירום, שהיא תברח ימיה לכיוון השוליים, ולא שמאלה לתוך מערבולת של כלי רכב .

העד נשאל גם אם יכול להיות שהוא סטה ימינה עקב סטיית הרכב האלמוני לכיוון נתיבו, ועונה כי לא יכול להיות משום שהיו בנתיב הימני רכבים ואם היה סוטה היה פוגע באחד מהם , ומתעקש על כך כי בלם בלימת חירום ונפגע מאחור .

הנתבעת מעידה כי היא נסעה בנתיב הימני , עד התביעה באמצעי , רכב אלמוני חתך את עד התביעה משמאל, והוא סטה לעבר הנתיב שלה, ואז עם הפינה הקדמית שמאלית שלה פגעה בחלק הימני של הפגוש האחורי שלו .

גם בהמשך עדותה מתעקשת הנתבעת כי הרכב של עד התביעה סטה וחדר אל נתיב הנסיעה שלה משמאלה .

על פי עדי ההגנה הנזק ברכב הנתבעים הינו בפינה הקדמית שמאלית ליד הפנס , לא מה שהוא רציני

אם כן השאלה היחידה שיש לדון בה לעניין צורת אירוע התאונה והאחריות לה , היא האם רכב הנתבעים פגע ברכב התובעת מאחור כששניהם באותו נתיב , ומאחר ואין מחלוקת כי טרם התאונה רכבו של עד התביעה היה בנתיב האמצעי, אזי התאונה אירעה בנתיב האמצעי, כגרסת התביעה או האם התאונה אירעה עקב כך שרכב התובע סטה ימינה עקב סטיית רכב אלמוני לנתיבו, חסם את נתיב עדת ההגנה וגרם לתאונה .

אפנה לניתוח תמונות הנזק, בתור ראיה חפצית אובייקטיבית להכריע בין שתי הגרסאות .

על פי חוות הדעת של השמאי מטעם התביעה , נגרמו נזקים לחלקים שלהלן והיה צורך בהחלפתם – פח אחורי תחתון,פח אחורי , מכסה תא מטען, פנס אחורי שמאלי מכלל, פנס אחורי ימני מכלל, פנס הילוך אחורי, ופנס ערפל ..

נראה כי הנזק מתפרש על פני כל רוחב החלק האחורי של הרכב , כולל הפנס הימני והפנס השמאלי .

פגיעה היקפית כזו יכולה להתרחש רק אם מלוא חזית הרכב האחורי, פוגעת חזיתית בחלק האחורי של הרכב הקדמי .

אילו התאונה הייתה מתרחשת כגרסת ההגנה , כאשר רכב התובע בסטייה פתאומית ימינה , כי אז הפגיעה חייבת להיות מרוכזת בפינה האחורית ימנית .והפנס האחורי שמאלי בוודאות לא היה נפגע, ומכסה תא המטען, קרוב לוודאי שלא היה נפגע .

הפגיעה בחלק האחורי של רכב התובעת אינו בעוצמה כזו שניתן לומר עליה אם כי הפגיעה היא בצד ימין אך מעוצמת הפגיעה עבר הכוח של הפגיעה מצד ימין למרכז ולצד שמאל, וגרם לנזקים גם באזורים אלו .

הנתבעים טענו כי הפגיעה ברכבם היא אך ורק בפינה הקדמית השמאלית. מיקוד הנזק בצורה זו מסייע אומנם לנתבעים לתמוך את גרסתם בדבר הסטייה , אולם , גרסה זו לא הוכחה, ולא הוצגו בפני תמונות הנזק ברכב הנתבעים על מנת לאשש את הטענה בדבר מיקום הנזק כנטען .