פניקס הישראלי בע"מ - חברה לבטו ואח' נ' עדין מערכות שתלים דנטלים בע"מ ואח'

החלטה

רקע ותמצית טענות הצדדים

לפניי בקשה לסילוק על הסף של תובענה שכנגד אשר הגישה המשיבה כנגד המבקשת.

המבקשת שהינה חברת ביטוח הגישה תביעה כספית כנגד המשיבה. המשיבה הינה חברה העוסקת, בין היתר, בייצור שתלים דנטלים. במועדים הרלוונטיים ביטחה המבקשת את המשיבה. ביום 28.8.06 פרצה שריפה במכונה של המשיבה אשר בגינה נדרשה החלפת כל החלקים הנעים במחרטה. המשיבה טענה, כי מדובר במכונה יחידה המשמשת אותה לשם ייצור שתלים דנטלים. המשיבה טענה, כי עשתה שימוש במכונה לשם יצירת שתלים ללא מכירות בכדי ליצור מלאי וטענה כי החלה בשיווק רק לאחר השריפה. המשיבה הגישה למבקשת דרישה לתשלום תגמולי ביטוח בגין עלות מכונה חדשה ואבדן רווחים. במסגרת כתב התביעה טוענת המבקשת, כי בגין אובדן הרווחים לא הוגשה דרישה מסודרת וכי תחת זאת העבירה לה המשיבה חשבוניות מחודש ספטמבר 2006 לפיהן נמכרו בחודש האמור שתלים בסל 464,866 ₪. על חשבון הנתון האמור חושב אובדן הרווחים של המשיבה. לטענת המבקשת בתביעתה, ממידע שהתקבל אצלה ומחקירה שערכה עולה, כי תביעת המשיבה לתגמולי ביטוח נגועה במרמה מאחר והנזק אשר נגרם למכונה פחות לאין שיעור מהנזק הנטען וכן, החשבוניות אשר הגישה לה המשיבה ואשר נבדקו על ידה הן פיקטיביות. לפיכך ובשל פעולות מרמה אלו לא זכאית המשיבה לתגמולי ביטוח. בנסיבות אלו עתרה המבקשת, במסגרת התובענה אשר הגישה, כי בית המשפט יחייב את המשיבה להשיב את תגמולי הביטוח אשר שולמו לה.

ביום 20.12.09 הגישה המשיבה תביעה שכנגד. במסגרת התביעה שכנגד טוענת המשיבה, כי לאחר שדיווחה למבקשת אודות שריפת המכונה, מומחים של המבקשת ערכו בדיקות באשר לגורמי הנזק, היקף הנזק והכיסוי הביטוחי. לטענתה, היא סמכה על המבקשת ולא שכרה מומחים מטעמה לשם הערכת שיעור הנזק. כן טענה, כי שיתפה פעולה עם המבקשת וסברה שתגמולי הביטוח ישולמו לה בהתאם להיקף הנזק והוראות הפוליסה. לטענתה, לאחר שהמבקשת הגישה נגדה את התובענה בה עסקינן התעורר חשדה באשר לתום ליבה של המבקשת. לטענת המשיבה, מומחה מטעמה מצא, כי שולמו לה תגמולי ביטוח בשיעור נמוך מהשיעור שהגיע לה. המשיבה טוענת, כי המבקשת ביצעה כלפיה תרמית או הונאה וכי הדבר נודע לה רק ביום 13.12.09, במועד בו קיבלה את חוות דעתו של המומחה מטעמה. לחלופין טענה, כי לא היה בידה לדעת את העובדות הרלוונטית לפני ה- 26.12.06, המועד בו שילמה לה המבקשת את ההמחאה האחרונה. שכן, רק במועד האמור היא ידעה את שיעור תגמול הביטוח אשר שולם לה.

המבקשת הגישה בקשה במסגרתה עתרה, כי בית המשפט יורה על סילוק התביעה שכנגד אשר הגישה המשיבה, כמפורט לעיל.

המבקשת טוענת, כי המשיבה הגישה, ביום 7.10.07, כתב הגנה בתביעה העיקרית ובמסגרתו טענה, בין היתר, כי בדיעבד התברר לה שתגמולי הביטוח לא חושבו בהתאם להוראות הפוליסה וכי בשל כך שולמו לה תגמולי ביטוח בסכום נמוך מהסכום לו היא זכאית. לטענתה, בחלוף שנתיים וחודשיים מהמועד בו הגישה המשיבה כתב הגנה היא הגישה כתב תביעה שכנגד, מבלי שהגישה בקשה להארכת מועד בצירוף תצהיר ומבלי שהצביעה על טעם מיוחד לאיחור המשמעותי בהגשת התביעה שכנגד.

המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת, כי דינה להידחות. בדיון שנערך ביום 1.2.10 טענה המשיבה, כי בית המשפט מוסמך להורות על הפרדת הדיון בין התביעה והתביעה שכנגד וכי התקנה אשר עסקה במחיקת תביעה שכנגד בוטלה. כן טענה המשיבה, כי יעילות הדיון ומניעת החלטות סותרות מחייבים ניהול שתי התובענות יחדיו. בא כוח המבקשת התייחס לטענת המשיבה לפיה היה בידה להגיש תביעה נפרדת ולבקש לאחד את הדיון בתובענות וטען, כי הוא חושב שתביעת המשיבה התיישנה. בהחלטה שניתנה במסגרת הדיון האמור ניתנה למשיבה אפשרות להשלים תגובתה לבקשה בה עסקינן.

ביום 8.2.10 הגישה המשיבה תגובתה לבקשה. במסגרתה שבה המשיבה על טענתה לפיה בית המשפט רשאי להורות על הפרדת דיון מקום בו הוא סבור שאין זה ראוי לדון בשתי התובענות במאוחד. לטענתה, הסעד המבוקש על ידי המבקשת, קרי סילוק התובענה על הסף, אינו הסעד המתאים ולפיכך אין להידרש לבקשה.

עוד טענה המשיבה, כי העריכה בעבר, כי קופחה בתשלום תגמולי הביטוח אלא שאז התבססה הערכה זו על כך שחישוב הנזק הוגבל לתקופת ההשבתה של המכונה ולא לתקופה של 12 חודשים בהתאם לפוליסה. לטענתה, היא לא מצאה לנכון להגיש תביעה בשל מורכבות העניין והעובדה שהיא לא חלקה על צורת החישוב בעת עריכתו. לטענת המשיבה, התביעה שכנגד קשורה בטבורה לתביעה העיקרית. לטענתה, לאור העובדה שהתובענה קבועה לשמיעת הוכחות ביום 12.1.11 הרי שהדיון המאוחד לא יגרום לעיכוב בבירור התובענה העיקרית. לבסוף טענה המשיבה, כי כל הטענות בעניין ההתיישנות אשר היו עומדות למבקשת, ככל שהיו כאלה, במידה והתביעה הייתה מוגשת בהליך נפרד יעמדו לה במסגרת התביעה שכנגד.

דיון ומסקנות

לאחר עיון במכלול טענות הצדדים מצאתי, כי דין הבקשה להדחות, כמפורט.

תקנה 53(א) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת, כי "נתבע המסתייע בנימוק שיש בו כדי לבסס תביעה שכנגד יגיש, נוסף על כתב ההגנה, כתב תביעה שייקרא כתב תביעה שכנגד". הנה כי כן, על נתבע המבקש להגיש תביעה שכנגד להגיש את כתב התביעה יחד עם כתב ההגנה המוגש על ידו במסגרת התובענה העיקרית. בענייננו, אין מחלוקת, כי כתב התביעה שכנגד אשר הגישה המשיבה לא הוגש במקביל להגשת כתב ההגנה, כי אם בחלוף למעלה משנתיים ממועד הגשת כתב ההגנה.

עם זאת סבורני, כי סנקציה של מחיקת התובענה שכנגד על הסף אינה ראויה בענייננו. כללי הפרוצדורה נועדו בכדי לשרת את ההליך השיפוטי אשר תכליתו הינה בירור הפלוגתאות והכרעה בהן. המטרה העיקרית של סדרי הדין הינה להביא למצב שבית המשפט יוכל לחרוץ את המשפט כהלכתו וכצדקתו (ע"א 430/74 פרידה בסמן נ' גזית תכנון שירותי אדריכלים והנדסה בע"מ, פ"ד כט(1), 228).

במסגרת התביעה העיקרית טוענת המבקשת, כי שילמה למשיבה תגמולי ביטוח גבוהים מהמגיע לה בשל תרמית מצד המשיבה. בתביעה שכנגד טוענת המשיבה, כי המבקשת שילמה לה פחות מהמגיע לה שכן חישבה את תגמולי הביטוח בשונה מהאמור בפוליסה. המחלוקות אשר נתגלעו בין הצדדים במסגרת התביעה העיקרית והתביעה שכנגד נובעות מאותה מסכת עובדות ויש ביניהן קשר הדוק. סבורני, כי לשם ייעול הדיון ומניעת הכרעות סותרות יש לדון בשתי התובענות במאוחד.

מקום בו ניתן לתקן תקלה או שגיאה שעשה בעל דין מבלי שהדבר יגרום לצד השני לעוול אשר אינו בר פיצוי כספי יש לאפשר תיקון כאמור בנדיבות. סבורני, כי דיון בתובענות האמורות במאוחד אין בו בכדי לסרבל ולהאריך את הדיון שלא לצורך. השלב בו מצוי הדיון בתובענה העיקרית והעובדה שהדיון בתובענה קבוע ליום 12.1.11 מחזקים את עמדתי בנדון. אף אם תתקבל טענת המבקשת לפיה איחוד התובענות בשלב זה יביא להתמשכות ההליכים הרי שאי הנוחות אשר עלולה להיגרם למבקשת בשל שמיעת התובענות במאוחד איננה עוול מהותי וממשי הפוגע בזכותה המטריאלית ואשר אינו בר פיצוי כספי.

בשל טענת המשיבה, כי היה בידה להגיש תביעה נפרדת ולבקש לאחד בין התובענות טענה המבקשת, כי תביעה המשיבה התיישנה. הטענה האמורה לא הוכחה. המבקשת טענה, כי כבר בכתב ההגנה העלתה המשיבה טענות לפיהן המבקשת לא שילמה לה את מלוא תגמולי הביטוח. כתב ההגנה הוגש ביום 7.10.07. לפיכך, אין בעובדה שבמסגרת כתב ההגנה הועלתה הטענה האמורה בכדי להוכיח את התיישנות התביעה שכנגד. המשיבה טוענת, כי לכל המוקדם נודעו לה העובדות הרלוונטיות ביום 6.12.06. טענה זו לא נסתרה. לפיכך, בשלב זה לא הוכח, לי כי תביעת המשיבה התיישנה טרם הגשתה. הסעד של סילוק תובענה על הסף הינו סעד דרסטי ושומה על בתי המשפט לנהוג בזהירות יתרה בהפעלת סעד זה. סילוק תובענה על הסף הינו בגדר אמצעי הננקט בלית ברירה. מתדיין זכאי, כי יהיה לו יומו בבית המשפט כך שיעלה בידו להוציא את צדקו לאור. די בקיומה של אפשרות, אף קלושה, כי לאור העובדות המהוות את עילת התביעה יהיה התובע זכאי לסעד המבוקש על ידו בכדי שלא להורות על סילוק התובענה (א. גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית, סיגא- הוצאה לאור בע"מ, תשס"ג-2003) 138). לא נפרשה בפניי בשלב זה תשתית ראייתית התומכת בטענה, כי תביעת המשיבה הוגשה לאחר התיישנותה.

לתובע המגיש תביעה לא תעמוד טענת התיישנות באשר לתביעה שכנגד המוגשת נגדו. עם זאת, אין בכך בכדי להכשיר תביעה שכנגד המוגשת לאחר התיישנותה ולאחר שחלף המועד להגשתה בהתאם לתקנה 53(א) לתקנות סדר הדין האזרחי. עם זאת, כאמור לעיל, לא הוכח לי, כי תביעת המשיבה התיישנה טרם הגשתה. לעובדה זו מתווספת הודעתה של המשיבה לפיה ככל שיש למבקשת טענות בעניין ההתיישנות אשר היו עומדות לה במידה והתביעה הייתה מוגשת בהליך רגיל הרי שהן יעמדו לה במסגרת התביעה שכנגד. לפיכך, אין בעובדה שתביעת המשיבה הוגשה במסגרת תביעה שכנגד בכדי להכשיר תביעה שהתיישנה.

אין מחלוקת, כי במידה והמשיבה הייתה מגישה תביעה נפרדת, במועד בו הוגשה התביעה שכנגד, וככל שהתביעה לא הייתה נמחקת מחמת התיישנות, היה בידה להגיש בקשה לאיחוד הדיון בין התובענה האמורה והתובענה אשר הוגשה על ידי המבקשת. עובדה זו תומכת בעמדתי לפיה יש לדון בשתי התובענות במאוחד ואין מקום להורות על מחיקת התביעה שכנגד.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית. הוצאות בגין האיחור בהגשת התביעה שכנגד יילקחו בחשבון עם סיום ההליך, על פי תוצאותיו.