פניב נ' ניסני ואח'

החלטה

לפני בקשה להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל.

המבקשת, היא התובעת בתיק זה, מבקשת לסתור את קביעת המל"ל לפיה לא נקבעה לה נכות צמיתה בעקבות התאונה נשוא תביעה זו.

המבקשת טוענת כי ועדת המל"ל אשר בחנה את נכותה של המבקשת, לא התייחסה לממצאי בדיקת ה-EMG שהיו בידיה וכי לו היתה מתייחסת לממצאי בדיקה זו, הרי שתוצאות הועדה היו שונות.

המשיבים טענו בתגובתם כי בפני הועדה היו ממצאי הבדיקה וכי המבקשת עושה שימוש לרעה בהליך זה, מאחר שכבר הופיעה בפני ועדת ערר במל"ל ואף על קביעת ועדת הערר הגישה ערעור בביה"ד לעבודה.

העובדות הצריכות לעניין:

המבקשת, ילידת 1950, נפגעה בתאונת דרכים ביום 31.1.06.

לאחר התאונה הובהלה המבקשת לחדר המיון ומאז החלה בסדרה של בדיקות וטיפולים כאשר עיקר תלונתה הינו פגיעה וכאבים באזור הגב התחתון עם הקרנות לשתי הרגליים.

מאחר ומדובר בתאונת עבודה הגישה המבקשת את מסמכיה הרפואיים למוסד לביטוח לאומי על מנת שזה יקבע את גובה הנכות שנותרה לה בשל תאונה זו. בין המסמכים אשר הוגשו למל"ל, מצויות תוצאות שתי בדיקות מרכזיות והן:

בדיקת CT ע"ש מתני/ עצי מיום 7.5.06.

בדיקת EMG מיום 27.11.06.

לא אתייחס בשלב זה לאמור בתוצאות בדיקות אלה, שכן לא בשאלת התוכן עסקינן, אלא שהמבקשת טוענת כי בדיקת ה-EMG לא היתה לנגד עיני הועדה בעת שנתנה קביעתה.

סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 קובע:

"נקבעה על-פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה. ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו."

בפסיקת בית המשפט העליון נקבע לא אחת, על פי רוח החוק ולשונו, כי יש צורך בקיומן של נסיבות מיוחדות על מנת לאפשר למי מהצדדים לסתור את קביעת המל"ל.

בר"ע 634/85 עודה נ' "רותם" חב' לביטוח בע"מ (פ"ד לט(4), 505) דובר על הסרבול שבהבאת חוות דעת מומחים מטעם הצדדים בשל הפערים שביניהם ונקבע כי "סעיף 6ב לחוק נועד להתגבר על הקושי הנ"ל, ולו אך באופן חלקי, בקובעו כי במידה ונקבעה לנפגע- התובע נכות "על פי כל דין" לפני שמיעת הראיות במשפט התביעה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי החוק ובית המשפט לא יידרש לדון מחדש בסוגיה הרפואית. בכך מושגות שתי מטרות: האחת- קיצור ההליך בפני בית המשפט; והשנייה- דרגת הנכות נקבעת לאחר בדיקה ודיון ממצה על ידי גוף או ועדה של מומחים רפואיים שהוסמכו לכך על פי דין, היינו שאינם פועלים מטעמו של אחד מבעלי הדין."

בדברים אלה מסכמת המשנה לנשיא (כתוארה אז) כב' השופטת בן פורת את היתרונות שבהסתמכות על קביעת ועדת המל"ל.

עם זאת, קבע בית המשפט העליון כי קיימים מקרים בהם ניתן יהיה לסתור את קביעת המל"ל:

"על פי נוסח הסיפא לסעיף 6ב לחוק, יש להתיר להביא ראיות לסתור רק אם ראוי הדבר למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שיירשמו. נוסח זה מצביע על כך, שהתרת הבאת ראיות לסתור מיועדת למקרים מיוחדים וחריגים בלבד. כדוגמה למקרים כאלה יכול לשמש מקרה בו חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע מאז נקבעה נכותו על ידי הועדה הרפואית של המוסד, ועד לדיון בבית המשפט. מקרה אחר הוא כשבפני הועדה הרפואית לא היו עובדות רלוונטיות חשובות, הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע קודם התאונה, שלו היו בפניה בודאי היו מביאים לתוצאה שונה. אין זו כמובן רשימה ממצה של המקרים בהם יתיר בית המשפט להביא ראיות לסתור, אלא בגדר הדגמה בלבד." (ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אחמד, פ"ד מה(4), 77).

בענייננו, טוענת המבקשת כי מסמך רפואי מהותי לא היה בפני ועדות המל"ל בעת שאלה דנו בנכותה. בין היתר, מסתמכת המבקשת על שורה של פסקי דין והחלטות בהם נדונו מקרים בהם לא הונחה כל התשתית הרפואית מול הועדות במל"ל ואף על החלטה במקרה שבו הונח כל התיק הרפואי, אולם הועדה לא נתנה דעתה למסמכים מסויימים אשר היו לנגד עיניה.