פניאס נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 3/1/13 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה כי נכותו היציבה של המערער היא בשיעור 0% מיום 1/8/11 ("ההחלטה").

2.ביום 13/9/12 התכנסה הוועדה בהרכב מומחה לאורטופדיה, מומחה לנוירולוגיה ומומחה לנפרולוגיה. הוועדה הקשיבה לתלונות המערער ועיינה במסמכים הרפואיים שעמדו בפניה. הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית, פירטה את ממצאיה בסעיף 21 לפרוטוקול וכן התייחסה לצילומי רנטגן ובדיקות CT שעבר המערער. לשם סיכום הדיון ביקשה הוועדה לקבל את הדיסקים של הצילומים שביצע המערער סמוך לתאונה וכן את תיקי הפגיעה בגין תאונות עבודה קודמות.

ביום 3/1/13 שבה הוועדה והתכנסה, ולאחר שעיינה במסמכים שביקשה, סיכמה: "לאור ממצאי הבדיקה בוועדה, בה נשללו הגבלות תנועה בצוואר, ללא דלדול שרירים או הפרעות נוירולוגיות כלשהם. לאור ממצאי בדיקה עמוד שדרה מותני השוללים הגבלות תנועה או חסרים נוירולוגיים, ולאור בדיקת ה- CT שפוענחה ללא ממצאים חבלתיים סמוך לתאונה, הוועדה דוחה את הערר. הוועדה עיינה בתיקי נכות מעבודה שקדמו לתאונה על אותם איברים".

לאור האמור, נקבעה למערער נכות זמנית בשיעור 20% מיום 1/3/11 ועד 31/5/11; נכות זמנית בשיעור 10% מיום 1/6/11 ועד 31/7/11, ונכות יציבה בשיעור 0% מיום 1/8/11.

3.טענת הערעור העיקרית היא שהוועדה לא קיימה דיון מעמיק בנזק המצטבר שנגרם למערער בארבע תאונות קודמות שאירעו לו, ולא פירטה את היחס שבין תוצאות הפגיעה הנדונה לבין הממצאים שאובחנו בתאונות הקודמות.

נטען עוד, כי הוועדה סתרה עצמה משציינה את ממצאי בדיקת ה- CT מיום 5/12/10 בה אובחנו פריצות דיסק, ומאידך קבעה כי הבדיקה פורשה ללא ממצאים חבלתיים.

4.לטענת המשיב, לא נפל בהחלטת הוועדה כל פגם משפטי. נטען, בין היתר, כי הוועדה אינה מחויבת להתייחס לממצאים קודמים כיון שנקבעה למערער נכות בשיעור 0%, וכי ממצאי הבדיקה הקלינית גוברים על ממצאי הדמיה.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

5.אקדים ואומר, כי לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקולים של הוועדה ובכלל החומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.

6.הוועדה עיינה ברישומים רפואיים סמוך לאחר התאונה, והתייחסה לצילום רנטגן עמוד שדרה מותני. הוועדה ציינה כי למערער עבר ברור של תלונות קודמות של כאבי גב וכי ביצע מספר פעמים בדיקות CT עמוד שדרה צווארי ומותני, שממצאיהם הצביעו על פריצות דיסק ושינויים ניווניים גרמיים ודיסקליים.

הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית מקיפה וציינה כי המערער סובל מהשמנת יתר, בעיקר בטנית. הוועדה קבעה כי תנועות צוואר חופשיות לכל הכיוונים; אין דלדול שרירים בחגורת הכתפיים או באזור המותניים; כוח שווה בארבעת הגפיים; ההחזרים הופקו שווים ותקינים ללא החזרים פתולוגיים; תחושה שמורה. הוועדה הוסיפה וקבעה כי אין הגבלות תנועה בעמוד שדרה מותני, המערער יושב על מיטת הבדיקה עם ברכיים ישרות, בכיפוף גו °90 מגיע עם הידיים עד לשוק אמצעית.

הוועדה קבעה כאבחנה, כי מדובר ברגישות בצוואר ובגב מותני. לאחר שעיינה בתיקי פגיעה מתאונות קודמות ובדיסק בדיקת CT עמוד שדרה צווארי מיום התאונה (5/12/10), אשר פוענחה ללא ממצאים חבלתיים, סיכמה הוועדה שלא נותרה למערער נכות צמיתה בגין התאונה. הוועדה רשאית להעדיף את ממצאיה בדיקתה – לפיהם לא קיימת הגבלה בתנועות הצוואר ועמוד השדרה המותני, אין דלדול שרירים ואין הפרעות נוירולוגיות – על פי בדיקות הדמיה, ובצדק טען המשיב כי הבדיקה הקלינית גוברים על ממצאים הדמייתיים.

7.משקבעה הוועדה את נכותו היציבה של המערער בשיעור 0% אין לומר שנפלה טעות בהחלטתה משלא דנה ביחס שבין תוצאות התאונה הנדונה לבין ממצאי התאונות הקודמות. בהעדר נכות רפואית, לא נדרשה הוועדה לעריכת חשבון עובר ושב ולבחינתו של נזק מצטבר, כטענת המערער.

8.המערער הוסיף וטען, כי הוועדה ביקשה לקבל לעיונה צילומים ובדיקות הדמיה, אולם לא התייחסה אליהם בפרוטוקול מיום 3/1/13, ואף סתרה עצמה בהתייחסות לבדיקת CT מיום 5/12/10. לפי הטענה, ממצאי בדיקת ה- CT הצביעו על פריצות דיסק ואילו הוועדה ציינה שהבדיקה פורשה ללא ממצאים חבלתיים. עיון בפרוטוקול הוועדה מיום 3/1/13 (סעיף 12) מעלה כי בפני הוועדה עמדו ארבעה תיקי נכות מעבודה וכן דיסק מחודש 12/10 ובו צילומי הדמיה שעבר המערער סמוך לתאונה. מכאן שחזקה על הוועדה שעיינה במסמכים הרפואיים שעמדו בפניה, כפי שציינה בסעיפים 21 ו- 23 לפרוטוקול, ונתנה דעתה לאמור בהם. בהתייחסה לבדיקת CT עמוד שדרה צווארי מיום 5/12/10 ציינה הוועדה כי "פורש ללא ממצאים חבלתיים". הוועדה הוסיפה והסבירה כי "בהסתכלות בבדיקת ה- CT לא נמצאה עדות לשברים או פריקות בחוליות הצוואר". מקובלת עלי טענת המשיב, כי קביעה בדבר העדר ממצאים חבלתיים משמעותה שלא נמצאה חבלה, אולם אין משמעה בהכרח שאין ממצא כלשהו, ומכאן שאין כל סתירה בקביעות הוועדה. לאור האמור, משעיינה הוועדה במסמכים הרפואיים שעמדו בפניה, וקבעה את מסקנותיה באופן ברור המאפשר מעקב אחר הלך מחשבתה, ותוך עיגון מסקנותיה בקביעותיה הרפואיות – הרי שלא מצאתי שנפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה.

9.לא מצאתי ממש גם בטענה שהוועדה לא פירטה טווחי תנועות עמוד שדרה צווארי ומותני: טענת המערער, בעניין חובת הוועדה לציין טווחי תנועה, מכוונת כנגד קביעות רפואיות, המצויות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה. טענת המערער מבקשת לחתור תחת סמכויות שהוקנו לוועדה בחוק, ומשכך דינה להידחות. אוסיף ואדגיש, כי אין כל הוראה שבדין המחייבת את הוועדה לערוך את הבדיקה בדרך לה טען המערער. פריטי הליקוי הרלוונטיים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 אינם מפרטים טווחי תנועה, ולכן, אין לומר כי הוועדה מחויבת לבדוק קיומה או העדרה של הגבלה בתנועה על דרך של ציון טווחי התנועה במעלות או ס"מ דווקא. לא זו בלבד שאין הלכה המחייבת את הוועדה לפרט טווחי תנועה, אלא שההלכה קובעת כי אופן עריכת הבדיקה הקלינית הוא עניין רפואי המסור לשיקול דעתה של הוועדה, ואין בית הדין מוסמך להתערב בו.

לאור האמור, גם טענת ערעור זו דינה להידחות.

10.לאור כל האמור – הערעור נדחה בזאת.

11.אין צו להוצאות.

12.לצדדים מוקנית הזכות לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.