פנחס נ' חמד לחי מזון וציוד בע'מ

פסק דין

בפני תביעה במסגרתה עותר התובע כי בית המשפט יורה לנתבעת לפצותו בגין מות יונים שבבעלותו בשל מתן תרופה/חיסון אשר תוקפו פג כמו גם פיצוי בגין עוגמת נפש.

לטענת התובע, שהינו בעל שובך יונים, נרכשו על ידו במהלך חודש יולי 2009 בקבוקי תרופות כחיסון לוירוס הניו-קאסל.

בדיעבד התברר כי החיסון נושא תאריך תפוגה ממרץ 2009. פניות חוזרות ונישנות של התובע אל נציגי הנתבעת לא הואילו וגם הבטחת נציגי הנתבעת כי התרופה תועבר לידי עובד החברה המתגורר בסמוך לתובע התבררה כלא נכונה.

התובע נאלץ לרכוש את התרופה ממקור אחר, כאשר בתקופת הביניים מתו למעלה מעשרה זוגות של יונים גזעיות.

נוכח כך עותר התובע לפיצוי בשווי של 2,000 ₪ בגין היונים וסך של 1,000 ₪ בגין עוגמת נפש והוצאות.

בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי בפועל לא ניתן ללמוד דבר מן הקבלות שצורפו על ידי התובע לכתב התביעה ואין מצוין בהן כי נרכשו באותו מועד חיסונים מן הנתבעת. על אף עובדה זו הסכימה הנתבעת מייד עם פניית התובע להחליף את החיסון אך התובע לא היה מוכן להגיע. עוד נטען כי במקרה של הדבקה בוירוס הניו-קאסל, מטופל הנושא על ידי משרד החקלאות על דרך של סגירות אזורים שלמים ונוכח העובדה כי מדובר בוירוס מדבק, לא סביר כי היונים של התובע מתו, ככל שאכן מתו, כתוצאה מכך.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את עדויות הצדדים בפני, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. להלן טעמיי.

בבואו של תובע לעתור כי בית המשפט יורה לנתבעת לפצותו, עליו להוכיח את אחריותה של הנתבעת כמו גם שיעור הנזק שנגרם, בבחינת המוציא מחברו עליו הראייה.

התובע לא הרים, אף לא בקירוב, את הנטל הראיתי המוטל עליו.

לא הוכח כי החיסון פג התוקף אכן נרכש מן הנתבעת. כל שהוצג לי הוא חשבונית על סך של 35 ₪, ללא פירוט וכן שתי מדבקות של תרופות, האחת בתוקף עד לחודש אוגוסט 2009 והשנייה עד לחודש מרץ 2009.

לא הוכח כי היונים אכן מתו.

אני מודעת לעובדה כי מדובר באירוע מצער לכאורה. עם זאת, על מנת שבית המשפט יוכל לפסוק לתובע פיצוי, יש צורך ברור בהצגת ראיות הנוגעות לקיומו של נזק.

לא הוצג לי כל נתון בדבר מספר היונים שמתו בפועל. המונח "למעלה מעשרה זוגות" אין בו די, והגם שהתובע במהלך הדיון התייחס גם לגוזלים וביצים, לא הובאו בפניי בעניין זה ראיות כלשהן בעניין זה.

לא הונח בפני כל בסיס ראייתי ביחס לשווי הכספי של כל יונה. מידע זה אינו בגדר ידיעה שיפוטית. המספרים השונים שנזרקו לחלל האויר במהלך הדיון לא נתמכו בראייה כלשהי.

טען התובע בתחילה כי נאלץ להגיע לבאר טוביה לצורך רכישת תרופה חלופית. בהמשך התברר כי בתו רכשה עבורו את החיסון.

טען התובע כי נוכח מצבו הפיזי היה לו קשה להגיע למשרדי הנתבעת. אם כך, לא ברור כיצד הגיע לשם מלכתחילה.

יצוין כי גם אם ניתן היה לקבל את גרסתו של התובע ביחס לעצם מכירת המוצר כשהוא פג תוקף, שהרי עדיין עמדה לו חובת להקטין את הנזק. לא התרשמתי כי אכן התובע פעל להקטנת נזקיו.

לא סביר בעיני כי התובע הרוכש מוצר שעולה 35 ₪, ינהל שיחות ודיונים ארוכים בטלפונים עם נציגי הנתבעת ביחס לאותו מוצר אבל לא יעשה כל מעשה ממשי לצמצם את הנזק ולמנוע מותן של יונים נוספות על דרך של רכישת החיסון ממקור חלופי.

גם ככל שניתן היה לקבל את טענתו כי נציגי הנתבעת הבטיחו תשובות ולא נתנו אותן במועד, שהרי עדיין יכול היה התובע לכל הפחות לרכוש את החיסון ממקור חלופי מייד או לחילופין לשלוח מונית לבית העסק של הנתבעת על מנת לקבל את המוצר החלופי.