פנד גיר נ' רשות המיסים

החלטה

1.ביום 6.5.12 הגיש המערער ערעור ביחס לשומת תשומות בסכום 35,805 ₪ שהוצאה לו על ידי המשיבה.

ישיבת קדם ערעור נקבעה ליום 7.11.12 ולבקשת ב"כ המערער (אותה שעה) עוה"ד ש. שלמה נדחתה הישיבה ליום 12.11.12.

ביום 11.11.12 הגיש עוה"ד ש. שלמה בקשת דחייה נוספת (גם הפעם נטען על ידו כי הוא חולה בשפעת), בקשתו נדחתה בו ביום ונקבע באותה החלטה כי ישיבת קדם הערעור תתקיים במועד שנקבע לכך – דהיינו – 12.11.12.

לישיבה זו לא הופיע ב"כ המערער ולא אדם כלשהו מטעמו.

לבקשת ביהמ"ש התקשר ב"כ המשיבה למשרד עוה"ד ש. שלמה ומתמחה ממשרדו הודיע כי: "...עוה"ד ש. שלמה נמצא בחו"ל ויחזור ככל הנראה בסוף השבוע, אין מישהו אחר במשרד שאמור להופיע במקומו".

כזכור, יום לפני כן, הוגשה בקשת דחיית המועד על ידי עוה"ד ש. שלמה ובה נטען כי הוא "היה ועודנו חולה בביתו במחלת השפעת".

בנסיבות אלה החלטתי למחוק את הערעור – וזאת כמפורט בפסק הדין מיום 12.11.12.

2.חלפו תשעה חודשים תמימים וביום 4.8.2013 הגיש המערער בקשה זו שבפני לביטול לפסק דין המחיקה שניתן בהעדרו.

בקשה זו הוגשה על ידי בא-כוחו הנוכחי עוה"ד א. חמדי ובה טענות קשות ונוקבות שטוען המבקש נגד בא כוחו הקודם עוה"ד ש. שלמה.

לאחר עיון בבקשה ובתצהיר הערעור המצורף לה ובתגובת המשיבה – לא מצאתי מקום לבטל את פסק הדין מיום 12.11.12.

זאת בראש ובראשונה מחמת האיחור המופלג ביותר שבו הוגשה הבקשה.

עפ"י תקנה 201 לתסד"א (החלה גם בעניין ערעור זה) המועד להגשת בקשה לביטול פס"ד שניתן בהעדר הינו 30 יום.

לא מצאתי בבקשה על נימוקיה הסבר של ממש מדוע התעכב המערער בבקשתו זו משך שמונה חודשים תמימים מעבר למועד הקבוע להגשתה.

אין חולק כי פסק הדין (מיום 12.11.12) הועבר על ידי מזכירות ביהמ"ש לידי בא כוחו הקודם של המערער – מיד לאחר הינתנו ודי בכך להוות המצאה על פי דין של פסה"ד.

זאת ועוד. כמפורט בסעיף 11 לבקשה זו, כבר ביום 20.11.12 קיבל המבקש אישית הודעה מהמשיבה בדבר פסק הדין ומצבת חובותיו העולה מכך.

בסעיף זה מוסיף המבקש ומציין כי דבר מתן פסה"ד הודע לו, בסמוך לנתינתו, מפי בא כוחו הקודם.

זאת ועוד. כבר ביום 12.3.13 ערך המערער הסדר פריסת תשלומים עם המשיבה ביחס לחוב נשוא השומה שהייתה בבסיס הערעור.

וגם זאת. המבקש מצרף לבקשתו זו ולתצהירו העתקי מסרונים רבים שהוחלפו בינו לבין בא כוחו הקודם במהלך החודשים ינואר ופברואר 2013 – שעניינם פסק הדין בו נמחק הערעור.

נוכח כל זאת איני מוצא ממש בניסיונות המבקש לתלות את האיחור (בן שמונת החודשים) בהגשת בקשה זו באי ידיעתו כביכול את דבר מתן פסה"ד סמוך ביותר לאחר מועד הינתנו (12.11.12).