פסק דין
תביעה לפיצויים בסך כולל של 29,830 ₪ על פי הפירוט הבא: 400 ₪ הוצאות משרדיות; 4430 ₪ הוצאות תמלול; 6000 ₪ פיצוי בגין אובדן מידע ואי המצאת פירוט שיחות; 8000 ₪ פיצוי בגין עוגמת נפש; ופיצוי הרתעתי בסך 11,000 ₪.
טענות התובע סובבות סביב שני עניינים מרכזיים:
האחד, לטענת התובע, בסוף שנת 2008 גילה כי הנתבעת חייבה אותו התובעת בחיובי יתר החל משנת 2006 עבור קו נוסף, אף שחדל לעשות בו שימוש, וביקש את ביטולו כבר בשנת 2006. למעשה, כפי שהסתבר בדיון ועולה משאר החומר, הכוונה לחיובים בגין טלפון נוסף, שפועל על אותו קו, ולא על שני קווים. לפי הטענה, התובע גילה את החיובים בדיעבד, בין היתר, בשל אי קבלת חשבוניות בדואר. הנתבעת הסכימה לבטל חלק מהחיוב, אך לא את החיוב מראשיתו.
השני, לטענת התובע בתחילת שנת 2008 רכש מכשיר טלפון יד שניה מאדם פרטי. זאת, לאחר שבירר עם הנתבעת כי המכשיר נתמך על ידה. התובע ביקש להעביר את הבעלות במכשיר על שמו. הנתבעת לא העבירה את הבעלות וכתוצאה מכך, המכשיר לא היה תחת אחריות. בהמשך כשהתגלתה תקלה לא ניתן היה לתקנו בשל אי העברת הבעלות. הנתבעת הסכימה לתקן תיקון חד פעמי. הנתבעת לא הסכימה להסתפק בהתחייבות התובע ליטול על עצמו כל אחריות לגבי שימוש במכשיר, אם יתעוררו בעיות בעניין הבעלות, ולהסתפק בכך לצורך העברת הבעלות במכשיר על שמו. הנתבעת סירבה לאפשר לתובע להתנתק מכל מחויבות כלפיה.
לא רק זאת, בתיקון נמחק מידע מהזיכרון. התקלות חזרו על עצמן ונדרש תיקון חוזר של המכשיר. גם בתיקון החוזר נמחק המידע.
הנתבעת השיבה לטענות התובע בפירוט וציינה, כי הציעה לתובע הטבות ושירותים שלא מציעים לאף לקוח על מנת לרצותו, אף שהיא דוחה את טענותיו. בין היתר, כמחווה שירותית, לאור ריבוי הטענות שלא היו ברורות לנתבעת, הציעו לתובע ליתן לו זיכוי חודשי של 70 ₪ המותנה בשימוש מעל סכום מסויים (250 ₪ לחודש) למשך שנתיים. הוצעו גם הצעות שיאפשרו אחריות/תיקונים/החלפה לטלפון שקנה מיד שניה שכרוכות בתשלום או התחייבות מצדו. התובע סירב לכל ההצעות. טענות נוספות של הנתבע יפורטו במסגרת הדיון, לפי הצורך.
לאחר שעיינתי בחומר הרב שהוגש ע"י הצדדים לרבות התמלילים שהגיש התובע ושמעתי את טענות הצדדים, לא מצאתי ממש בתביעה והיא נדחית.
אשר לחיובי היתר - כפי שעולה מראשי הנזק שנתבעו כמפורט בפתח פסק הדין, בגין חיובי היתר לא תבע התובע כל סעד. הפניתי תשומת ליבו של התובע לכך בדיון, אולם התובע הודיע כי הוא לא מעוניין לתקן את התביעה וציין כי חיוב היתר הוא בסך של 15 ₪ עבור 24 חודשים (שהם 360 ₪ בסך הכל). עוד הוסיף התובע כי עילת התביעה היא ס' 31א לחוק הגנת הצרכן, המאפשר פיצוי ללא הוכחת נזק בגין אי ביטול עסקה לפי בקשת הצרכן (ר' עמ' 3 לפרוטוקול ובמיוחד ש' 22). אלא שגם פיצוי זה ללא הוכחת נזק, לא נתבע ככזה בכתב התביעה וממילא התיקון הרלבנטי לס' 31א לחוק הגנת הצרכן אינו חל על עובדות העניין, שחלו לפני שנכנס לתוקף.
אוסיף ואציין, כי מצאתי טעם רב בטענת הנתבעת בעניין זה, לפיה: הבקשה לניתוק מס' הטלפון השני משירות הועלתה בשיחה עם איש השירות הטכני, שהעביר את התובע לשיחה עם נציג שירות הלקוחות לצורך טיפול בדבר ואולם בשיחה עם איש שירות הלקוחות, לא מצא התובע לבקש לבטל את המספר השני שבשימושו, לא מילא כל טופס כנדרש לצורך הפסקת השירות לקו זה וכן, בהמשך, לא עקב ולא בדק אחר העניין במשך חודשים ארוכים.
מעיון בתמליל נספח 1 בעמ' 12 ש' 16-18 אף עולה כי בשיחה עם נציג השירות תומר מיום 30/11/08, אומר התובע לנציג השירות בקשר לנושא ביטול השירות לטלפון הנייד השני, כי "...רגע, אני יושב עם קווים אצלכם ואני, תראה אני בקרוב יהפוך ללקוח עסקי שלכם ואני אצטרך כמה קווים, לא הייתי רוצה לעשות שום שינוי". למקרא דברים אלה מתעורר ספק, שמתיישב עם חוסר המעש האמור של התובע, אם אמנם ביקש לבטל את הקו. לעניין זה לא קיבלתי הסבר מניח את הדעת של התובע (עמ' 5 ש' 30 לפרוטוקול).
לעניין החשבוניות אציין כי בס' 1 לכתב התביעה טוען התובע כי רק באוקטובר 2009 החלו להישלח אליו חשבוניות, לאחר שהתריע רבות שלא מתאפשר לו לעיין בחשבוניות באינטרנט. אולם לפי ס' 2 לכתב התביעה, את נושא "חיובי היתר" (בשל אי ניתוק השירות למספר הטלפון הנוסף כאמור) גילה עוד קודם לכן, בסוף שנת 2008. מכאן שהקשר הסיבתי בין אי קבלת החשבוניות כנטען לבין מועד גילוי החיוב, נסתר על פניו.
לעניין הטלפון שרכש התובע מיד שניה – מקובלת עלי עמדת הנתבעת כי לצורך ביצוע העברת בעלות יש לקבל את הסכמת המנוי המקורי הרשום אצלה. משלא פעל התובע כנדרש, אין לו אלא להלין על עצמו. יש לציין כי הנתבעת גם חזרה והצהירה לפרוטוקול, שעם קבלת אישור כאמור, אין מניעה מלבצע העברת בעלות (עמ' 6 ש' 26 לפרוטוקול).
אני דוחה גם את התביעה בסך 6000 ₪ בגין אובדן המידע שאירע בעת הפקדת הטלפון לתיקון. התובע חתם על מסמך שמעמיד אותו על האפשרות שהמידע יאבד בתיק. התובע לא השתמש באופציה של שמירת המידע, שכרוכה בתשלום, הקטן לאין שיעור מהנזק שהתובע טוען כי נגרם לו בשל אובדן המידע. לא רק זאת. התובע נהג באותה דרך פעמיים. גם לאחר שבפעם הראשונה נמחק המידע בתיקון הוא שב והכניס את הטלפון לתיקון אצל הנתבעת. הכל כשמדובר בטלפון שאינו במסגרת אחריות ואין הכרח לתקנו אצל הנתבעת דווקא.
באותו הקשר טוען התובע כי לא קיבל פירוט שיחות שנדרש לו, בין היתר, על מנת לשחזר את המידע שאבד. הרי שאין מניעה שהתובע יקבל פירוט שיחות לפי נהלי הנתבעת (ובתשלום שבו כרוך השירות לפי נהליה).
התוצאה היא שהתביעה נדחית.
התובע לא הוכיח כל עילת תביעה. התובע לא הוכיח נזק ממשי ובוודאי שאין לפסוק לטובתו את הנזקים הלא-ממוניים שתבע (בסכומים גבוהים כמצויין לעיל). אין לחייב את הנתבעת בהוצאות התמלול (בסך 4430 ₪!) שהוציא התובע לצורך תמלול השיחות עם נציגי הנתבעת, שלא היה בהן כדי לסייע לביסוס טענותיו.
אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובע לשלם לנתבעת הוצאות בסך 750 ₪.
בקשת רשות ערעור לבית המפשט המחוזי מחוז-מרכז בתוך 15 ימים
לדוור לצדדים בדואר רשום +אישור מסירה