פלמור )פולק( נ' משרד האוצר/הלשכה לשיקום נכים

פסק דין

זהו ערר על סירוב הרשות המוסמכת להכיר בעורר כזכאי לקבלת הטבות לפי חוק הטבות לניצולי שואה התשס"ז- 2007 (להלן חוק ההטבות).

העורר הוא ד"ר פלמור (פולק) יצחק (זולטן) (להלן העורר), אשר שרד את השואה ברומניה בהיותו נער צעיר וחווה על בשרו סבלותיה ומוראותיה. הוא עלה ארצה מרומניה בשנת 1961 ובכך נעוץ ההבדל במישור זכויותיו כניצול שואה (עליו הוא עמד בעררו), בינו לבין אחיו דוד שעבר עימו את תלאות המלחמה, עלה לישראל לפני 1953 וזכאותו לתגמולים חודשיים הוכרה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים תשי"ז- 1957. תאריך העלייה לישראל הוא קריטי מבחינת תחולת החוק הנ"ל על ניצול שואה, וטענת העורר כי מסיבות שאינן תלויות בו לא התאפשרה עלייתו לפני 1961, לא תוכל לסייע לו, גם אם כדבריו, יש בכך כדי להפלות בין האחים.

העורר תיאר בעדותו בפני הוועדה ובהזדמנויות קודמות (ראה מכתביו לגורמים השונים המצורפים לערר), את קורותיו בתקופת השואה בעיירת הולדתו עיוש (BEIUSH) שהפכה, לגרסתו, לגטו שתנאי החיים בו היו בלתי נסבלים. כמו כן סיפר כי הוא ואחיו דוד גויסו לעבודת פרך: חפירת תעלות עבור הצבא ועבודות קשות בקסרקטין שמוקם בקצה העיירה, שם נאלצו לפרוק ארגזי תחמושת מקרונות שעמדו בתחנת הרכבת.

המשיבה אינה חולקת על סיפור קורותיו של העורר, ואף אנו נותנים אמון מלא בדבריו, אולם לצערנו לא די בכך על מנת להעניק לו את מבוקשו בגדרו של חוק ההטבות לניצולי השואה.

החוק מעניק זכאות לאזרח ותושב ישראלי שמתקיימים בו אלה: קיבל תגמול חד פעמי לניצולי מחנות וגטאות; או מי שהיה עשוי להיות מוכר כזכאי לקבלת התגמול לפי חוק הקרן הגרמנית או חוק הקרן האוסטרית אילו הגיש בקשתו עד למועד שנקבע; או מי ששהה במחנה או בגטו שהוכרו לפי ההסכם עם גרמניה. ראה סעיף 3(א)(1) לחוק ההטבות.

העורר, לצערנו, אינו עונה על הקריטריונים הנ"ל.

חוק ההטבות אינו מאפשר לרשות המוסמכת או לוועדת העררים לחרוג מכללי הזכאות שנקבעו בו, ולהכיר בזכאותם של ניצולי שואה שלא התקיים בהם אחד התנאים המוקדמים הנ"ל, לצד יתר התנאים המנויים בחוק.

תבחיני הזכאות לפי חוק נכי רדיפות הנאצים החל על ניצולי שואה שעלו לארץ עד 1.10.1953 שונים מאלה שלפי חוק ההטבות, וזו הסיבה לעובדה המצערת שחלק מהניצולים, כדוגמת העורר, אינם זוכים לקצבה למרות שחוו רדיפות המזכות את הניצולים שעלו ארצה לפני התאריך הקובע.

הגטו בו שהה העורר לדבריו, אינו מוכר ע"י המוסדות הגרמניים. כמו כן אין בידו כל אסמכתא לכך שקיבל, כטענתו, פיצוי חד פעמי בשנות ה-60. נתון זה נשלל ע"י המשיבה הטוענת כי בדיקתה העלתה כי תביעה שהגיש העורר לוועידת התביעות להכיר בו כמי שעבד בעבודות כפייה, נדחתה.

לאור האמור לעיל, אנו נאלצים לדחות את הערר.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.

בפני

כב' השופטת בדימוס רחל גרינברג – יו"ר

ד"ר נעמי אפטר – חברה

עו"ד אראלה עפרון - חברה

ניתן היום, כ"ז אלול תש"ע, 06 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.