פלי נ' בע"מ ואח'

פסק דין

בחודש ינואר 2008, התקשר התובע עם הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") בהסכם למתן שירותי טלפון סלולאריים.

לטענת התובע, בסביבות חודש יוני 2009 הוא קיבל פנייה טלפונית מנציג של הנתבעת 2 בדרישה לתשלום חוב לנתבעת. לטענתו, הוא התנצל בפני הנציג והבהיר כי לא קיבל כל חשבון לתשלום ואם קיים חוב כזה, הוא מבקש לשלם אותו באופן מיידי וביקש שיישלח לו שובר תשלום לצורך כך. ואולם הובהר לו על ידי נציג הנתבע 1, כי עליו לשלם מעבר לחוב בגין השיחות גם בגין ביטול העסקה ושכר טרחת עורך דין; התובע הבהיר כי אין ברצונו לבטל את העסקה אלא לשלם את החוב באופן מיידי; לטענתו, השיחה הסתיימה תוך השמעת איומים מצד נציג הנתבעת 2, מבלי לאפשר לו לשלם את החוב.

התובע ממשיך וטען כי, בסמוך לאחר השיחה, הוא פנה למשרד הנתבעת, ושם הובהר לו כי לא ניתן לשלם את החוב או לספק לו מידע, אלא עליו להסדיר את החוב מול הנתבעת 2; בעקבות כך, הוא יצר קשר עם מר גלעד ורוסי (להלן: "גלעד"), נציג של הנתבעת, שלטענתו היה בקשר איתו; גלעד פנה בנוכחותו לממונים של הנתבעת וקיבל הבטחה שתינתן לתובע אפשרות להמשיך בהתקשרות עם הנתבעת כנגד תשלום החוב בגין השיחות בתוספת ריבית.

התובע ממשיך וטוען כי, חרף הסיכום עם גלעד וההבטחה של הנתבעת, הוא המשיך לקבל שיחות טלפון מהנתבעת 2, כאשר בכל פעם הוא היה מבהיר להם כי הענין טופל על ידי גלעד, נציג של הנתבעת, וכי הוא ממתין לשובר תשלום על מנת לשלם את החוב ע"פ המוסכם; למרות האמור, בחודש דצמבר 2009 קיבל התובע מכתב אזהרה מההוצאה לפועל בגין הגשת בקשה לביצוע תביעה בסכום קצוב; האזהרה עוררה בהלה אצלו ואצל משפחתו וגרמה לאי-נעימות ובושה לתובע בפני ילדיו ורעייתו; בעקבות כך הוא פנה באופן מיידי לגלעד, אשר הביע את תמיהתו לדבר וציין כי הוא יהיה מוכן לעמוד לצידו מול הנתבעת.

התובע ממשיך וטוען כי הוא פנה במכתב התראה לנתבעת 2 שבו הוא ביקש ממנה לחדול מלהטריד אותו בפעולות הפוגעות בו ובמשפחתו, אולם הדבר לא עזר והוא המשיך לקבל שיחות ממשרד הנתבעת 2, ואף קיבל בחודש מרץ 2010 עיקולים על חשבון הבנק שלו ועל רכבו.

התובע מבקש לחייב את הנתבעות להפסיק את כל ההליכים נגדו, להוציא מכתב התנצלות ולפצותו בגין הטרדה, אי-הנעימות והפגיעה בשמו הטוב בסך של 3,000 ₪.

מנגד טוענות הנתבעות כי, התובע התקשר בהסכם איתה בחודש מאי 2008; חשבונותיו שולמו באמצעות כרטיס אשראי; בחודש מרץ 2009 נוצרה יתרת חוב כנגד התובע בגין שיחות; נשלחו לתובע מכתבי התראה אולם החוב לא שולם; מאוחר יותר התובע הסדיר את חובו והקו שלו חודש; התובע נתבקש לעדכן אמצעי תשלום; חרף האמור נוצרה יתרת חוב נוספת כנגד התובע בחודש אפריל 2009; בעקבות כך נשלחו לתובע מכתבי התראה; רק ביום 12/5/2009 שילם התובע את חובו בגין החודשים מרץ ואפריל 2009, בסך 249 ₪ ושוב נפתח הקו שלו לשיחות יוצאות; התובע לא הסדיר אמצעי תשלום ולפיכך בחודש יולי 2009 הועמד לגביה חובו השוטף של התובע בתוספת דמי עמלת יציאה בגין הפרת ההסכם, סה"כ 1,542 ₪; התובע שילם את החוב השוטף, אולם לא הסדיר אמצעי תשלום, משום כך, ביום 9.8.2009, הועבר הטיפול בגביית החוב אל הנתבעת 2.

ביום 11/8/2008 נשלח לתובע מכתב התראה ע"י הנתבעת 2; לאחר מכן, פנה נציג מהנתבעת 2 אל התובע מספר פעמים על מנת להסדיר את חובו, אולם התובע לא הסכים לכך; בעקבות כך, הוגשה כנגד התובע ביום 29/11/2009 בקשה לביצוע תביעה בסכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל; ביום 4/1/2010 נמסרה לתובע אזהרה מההוצאה לפועל; רק לאחר הגשת התביעה כנגד התובע, פנה התובע אל הנתבעת וביקש להסדיר את החוב ולהמשיך את ההתקשרות בין הצדדים; הנתבעת הסכימה לכך, וזאת למרות הזמן הרב שחלף וחרף ההליכים הרבים שננקטו, וזאת בכפוף להמצאת הוראת קבע תקינה לחיוב כרטיס אשראי והסדר החוב; ביום 14/2/2010 שילם התובע לנתבעת סך של 500 ₪ ובעקבות כך הוא חובר מחדש לשירות הנתבעת; לאחר ביצוע התשלום ועדכון אמצעי התשלום, הגישה הנתבעת 2 בקשה לסגירת תיק ההוצאה לפועל כנגד התובע ביום 16/2/2010 והתיק נסגר ביום 18/2/2010.

הנתבעות טוענות כי בנסיבות הענין, מדובר בתביעת סרק מיותרת לחלוטין וחסרת כל עילה, שכן ההליכים נגד התובע בוטלו עם סגירת התיק ביום 18/2/2010; התובע מבקש מכתב התנצלות למרות שהוא מודה בחוב שהיה תלוי נגדו, שלא הוסדר אלא לאחר נקיטת ההליכים; גם דרישת התשלום של התובע מופרכת, שכן הנתבעת פנתה מספר פעמים לתובע על מנת להסדיר את חובו בטרם נקטה בהליכים נגדו, אולם הוא לא עשה כן, ורק בעקבות פתיחת תיק ההוצאה לפועל הוא הסדיר את חובו.

דיון

לאחר שנתתי את דעתי למכלול החומר שבתיק, לרבות עדות התובע וטיעוני הצדדים בעל פה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

אין מחלוקת שהחוב השוטף שנוצר כנגד התובע היה כתוצאה מבעיה באמצעי התשלום שלו שנמסר לנתבעת. מעדות התובע עלה בבירור שאין מדובר במחדל מודע ומכוון מצד התובע, אלא בתקלה באמצעי התשלום שלא ידוע מה מקורה.

כשנשאל התובע על ידי נציג הנתבעת, מדוע הוא לא הבחין שלא קיבל חשבון שוטף ולא שילם אותו, הוא השיב: "אדם סביר מקבל חשבונות ומשלם. כשהוא לא מקבל חשבון הוא רגיל לקבל התראה ולא לקבל התראה של 3000 ₪ או 2000 ₪ על חוב של 200-100 ₪" (ראו עמ' 5 לפרוטוקול הדיון, ש' 4-10).

לדעתי, ההסבר של התובע סביר ומסתבר. בימינו, האדם הרגיל מקבל מידי חודש מספר רב של חשבונות, וסביר להניח שאם לא התקבל אצלו חשבון בגין שירות כלשהו, שלא בהכרח הוא ישים לב לכך.

זאת ועוד, מעדות התובע עלה כי מיד לאחר שהוא קיבל את השיחה הטלפונית ממשרד הנתבעת 2, בחודש יולי 2009, הוא פנה לנציג הנתבעת, גלעד, וזה האחרון הסדיר את הענין אצל הנתבעת ומסר לתובע שהענין הוסדר. התובע סמך על דבריו של נציג הנתבעת והמתין לקבלת שובר תשלום על מנת לשלם את החוב ולהמשיך בהתקשרותו עם הנתבעת. הדבר נראה מסתבר גם לנוכח העובדה שלעסקו של התובע יש 40 מנויים אצל הנתבעת (ראו עמ' 7 לפרוטוקול הדיון, ש' 12-14).

מהדיון עלה שמסיבה שאינה ידועה, הנתבעת 2 לא קיבלה כל עדכון בקשר לסיכום שנעשה בין התובע לבין הנתבעת באמצעות הנציג גלעד. לפיכך, הליכי הגביה נגד התובע נמשכו על ידי הנתבעת 2 ונפתח נגדו תיק בהוצאה לפועל. ביום 14/2/2010 שילם התובע את סכום החוב השוטף כפי שסוכם עם גלעד, בסך של 500 ₪.

לדעתי, לא היה מקום שהנתבעות תמשכנה בהליכי הגבייה כנגד התובע לאחר שזה הגיע לסיכום עם הנתבעת לענין הסדרת החוב והמתין לקבלת שובר תשלום. התובע הסתמך על סיכום זה וציפה שלא יינקטו נגדו הליכים; ההסתמכות שלו היתה סבירה בנסיבות הענין; הנתבעת לא הביאה את גלעד, או נציג אחר שטיפל בנושא, על מנת על מנת להעיד מטעמה, ולפיכך, למעשה, עומדת גרסתו של התובע לבדה מול גרסת הנתבעת.

נראה שהנתבעות לא עדכנו את מערכות המחשוב שלהן בדבר הסיכום שהיה בין הנתבעת לבין התובע, והמערכות המשיכו בשלהן, בהליכי הגבייה הסטנדרטיים כנגד התובע. בכך נהגו הנתבעות כלפי התובע ברשלנות.

זאת ועוד. אין מחלוקת כי ביום 14.2.10, שלם התובע את החוב בהתאם לסיכום עם הנתבעת בסך 500 ₪. חרף זאת, ביום 17.2.10 הוטל עיקול בהוצאה לפועל כנגד התובע (ראו נספח 3 לכתב התביעה).