פסק דין
כללי
התובע הגיש תביעה כספית על סך של 52,000 ₪ ותביעה לצו עשה כנגד הנתבעת. טענתו המרכזית כנגד הנתבעת (להלן: "הנתבעת" או "המחלקה הסעודית"), הינה הגבלת ביקוריו במחלקה הסיעודית, שם אושפזה בזמנו רעייתו ז"ל, דבר אשר לטענתו פגע בזכויותיו כאפוטרופוס על אשתו. בהליך המקורי, נתבע פיצוי כספי בגין הפרת זכויותיו כאפוטרופוס וכן נתבע מתן צו עשה אשר יאפשר לתובע לבקר את רעייתו במחלקה הסיעודית. במהלך בירור התובענה, נפטרה רעיית התובע, הגב' גלינה לוין (להלן: "המנוחה") ולכן צו העשה הנ"ל אינו רלבנטי עוד ויש להכריע במרכיב התביעה הכספי בלבד.
תמצית הרקע העובדתי
בזמנים הרלבנטיים לתובענה שימש התובע כאפוטרופוס על רעייתו המנוחה על פי צו בית משפט. הנתבעת הינה מוסד סיעודי הפועל ברישיון משרד הבריאות. המנוחה אושפזה אצל הנתבעת לאחר שעברה אירוע מוחי בחודש יוני 2008. במהלך תקופת אשפוזה של המנוחה אצל הנתבעת, הוצא כנגד התובע על ידי המשטרה צו הרחקה מהנתבעת למשך עשרה ימים, וזאת החל מיום 10.3.06 ולמעט שעה אחת ביום.
התובע מסר עדות מטעם עצמו. תצהיר נוסף מטעמו, של גב' מרינה לייקינד, נמשך לבקשת באת כוחות של התובע לאחר שעדה זו לא התייצבה לישיבת ההוכחות.
מטעם הנתבעת נמסרו עדותו של המנכ"ל מר דורי זלצר (להלן: "זלצר") וכן עדות מטעם מנהלת הסיעוד אצל הנתבעת גב' מאור אתרי (להלן: "אתרי"). תצהיר נוסף, מטעם מנהלת האדמיניסטרציה אצל הנתבעת גב' ורדה דוד, נמשך בישיבת ההוכחות לבקשת ב"כ הנתבעת.
ישיבת ההוכחות התקיימה ביום 13.2.14 וסבב הסיכומים בכתב הושלם ביום 22.4.14.
טענות הצדדים
ג1. תמצית טענות התובע
התובע טען, כי הנתבעת הפרה את זכויותיו כאפוטרופוס חוקי על המנוחה ולא אפשרה לו לבקרה במשך שנה וחצי, וזאת על אף שהצו של המשטרה המגביל את ביקוריו עמד בתוקפו למשך עשרה ימים בלבד. כן טען, כי הנתבעת סירבה למסור לידיו את המסמכים הרפואיים בנוגע למנוחה, ואף בכך הפרה את זכויותיו כאפוטרופוס. מכאן תביעתו לפסיקת פיצויים בגין הפרת זכויותיו כאפוטרופוס.
ג2 תמצית טענת הנתבעת
הנתבעת טענה, כי מתוקף היותה מוסד סיעודי הפועל ברישיון משרד הבריאות, היא נתונה לפיקוח של משרד הבריאות, אשר בדק את התנהלותה בעקבות דרישתו של התובע, ולאחר בדיקה, לא נמצא כל פגם בהתנהלות הנתבעת והצוות הרפואי שלה. לטענתה, התובע נהג לבקר את המנוחה בכל יום ולשהות שעות רבות במחלקה, אף לאחר ולמרות החלטת המשטרה שהגבילה את שהותו. לטענת הנתבעת, בעת שהותו במחלקה, נהג התובע לא אחת באלימות, מילולית ופיזית, כלפי הצוות הרפואי והסיעודי והפריע בהתנהגותו לסדר היום התקין במחלקה. הנתבעת טענה, כי ביקוריו של התובע לא נאסרו במשך שנה וחצי אלא היה זכאי לבקר במהלך שעות הביקור המקובלות במוסד. הנתבעת טענה, כי פעלה לאורך כל הדרך לטובת המנוחה, ולא בכדי המשיכה המנוחה להיות מאושפזת במחלקה הסיעודית במשך מספר שנים, למרות שיכולה הייתה לעבור למחלקות סיעודיות במוסדות אחרים.
דיון והכרעה
ראשית יובהר, כי התובענה דנן איננה תביעה בגין רשלנות רפואית של הנתבעת. יוזכר, כי בתיק הוגש כתב תביעה מתוקן, אשר לא כלל טענות אלו. לפיכך כל טענות אשר הועלו בסיכומים בדבר הטיפול הרפואי של הנתבעת במנוחה אין להן מקום, ולא ידונו ויוכרעו בפסק דין זה.
ד1. האם הגבלת שעות הביקור של התובע במחלקה מהווה הפרה של זכויותיו כאפוטרופוס ?
כאמור, טענתו העיקרית של התובע בכתב התביעה המתוקן, הייתה כי זכויות האפוטרופוס שלו הופרו בשל העובדה, כי הנתבעת הגבילה, בחוסר סמכות ובאופן שרירותי, את שעות ביקוריו אצל רעייתו במחלקה הסיעודית מעבר לצו ההרחקה שניתן על ידי המשטרה.
הנתבעת טענה, מנגד, כי התובע התבקש לבקר את המנוחה בשעות הביקור המקובלות במחלקה הסיעודית ועל פי ההנחיות שנקבעו על ידי הצוות הרפואי, אולם בפועל התובע לא שעה להנחייתה ולא הגביל עצמו לשעות הביקור בלבד והיא אף לא אכפה דרישה זו בקפדנות, מה גם שאין שומר או מחסום כניסה אחר כלשהו בכניסה למחלקה, כך שממילא בפועל, התובע היה חופשי להיכנס ולצאת כרצונו.
השאלה הינה, אם כן, האם היה לנתבעת במקרה דנן סמכות להגביל את שעות ביקוריו של התובע במחלקה והאם סמכות זו הופעלה על ידה כדין ובסבירות.
זאת, בנפרד מהשאלה האם התובע פעל, בפועל, בהתאם להנחיות אלו והאם הנתבעת אכפה זאת עליו. באשר למצב הדברים בפועל, יצוין, כי בחקירתו הנגדית, התובע אישר, כי הנתבעת התירה לו לבקר את המנוחה וזאת בניגוד לאמור לאורך ההליך ובתצהירו כי נמנעה ממנו אפשרות ביקורים במשך שנה וחצי (עמ' 9 לפרוטוקול מיום 13.2.14 שורות 29-32).