פלוני נ' קצין התגמולים

1.לפנינו ערעור על החלטתו של קצין התגמולים מיום 3.8.2015, אשר לפיה נדחתה תביעתו של המערער להכרה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (להלן: חוק הנכים). בהחלטתו של המשיב נקבע כי לא הוכח שהתקיימו במהלך שירותו הצבאי של המערער תנאי שירות או אירועים חריגים, וכי לא הוכח קשר סיבתי בין השירות לבין מצבו הנפשי.

תחנות בזמן: עיקרים מן התשתית העובדתית

2.המערער הוא יליד שנת 1991. אדם בעל רגישות מיוחדת – "נפש של אומן" כפי שתואר בתצהירו. המערער התגייס לצה"ל ביום 10.12.2009, השלים בהצלחה את הטירונות אך כעבור זמן קצר נקלע למשבר הסתגלותי עם מאפיינים של חרדה ודיכאון. לטענתו, המשבר בא עקב תחושות של אכזבה וחוסר אונים על רקע ההודעה כי שובץ לחיל חימוש. תוך זמן קצר נבדק המערער על-ידי גורמים מתחום בריאות הנפש וסיים למעשה את שירותו. הוא המשיך טיפול פסיכולוגי במסגרת האזרחית (טיפול שהחל עוד קודם לשירות), שוחרר פורמלית מצה"ל וביצע שירות לאומי. בשלהי שנת 2011 נצפה אצל המערער התקף פסיכוטי (לאחר אירוע באזרחות) והוא החל לקבל טיפול פסיכיאטרי מתאים. לטענת המערער, מחלת הנפש הקשה שפקדה אותו – אולי זה דיכאון פסיכוטי ואולי סכיזופרניה – קשורה בקשר כרונולוגי וסיבתי לשירותו הצבאי הקצר ("בתקופת שירותו ועקב שירותו" – לשון סעיף 1 לחוק הנכים).

האמנם כך? על מנת להשיב לשאלה זו נקדים ונשרטט את עיקרי ההשתלשלות העובדתית כפי שעולים מכלל החומר שהונח לפנינו.

3.אין מחלוקת כי המערער התמודד עוד לפני שירותו הצבאי עם בעיות שינה ועם קשיים לא מבוטלים. אחד הקשיים בא לידי ביטוי בתחושות של אכזבה וכעס במצבים של כישלון (עמוד 509 לתיק הרפואי). למערער היו הפרעות בתחום הלימודי, החברתי והתפקודי והוא חווה לחצים וקשיים בקבלת מרות; בחודש פברואר 2008 (כיתה יא') עבר המערער אבחון פסיכו-דידקטי על רקע קשיי הלמידה (ראו עדותה של אמו בעמוד 6 לפרוטוקול). באבחון הומלץ בין היתר על טיפול פסיכולוגי "סביב תחושת המתח, אי השקט וקשיי השינה" שמהם סבל (עמוד 88 לתיק הרפואי). בביקור אצל רופא המשפחה מיום 18.2.2008 קיבל המערער הפניה לפסיכולוג. לגבי סיבת הפניה נרשם: "שנים ידוע על הפרעות שינה. קשיים להירדם. חסר שינה. לאחרונה חסר ריכוז והתקף של חרדה שהתבטא בעצבנות יתר, רעד וכעס מופרז" (עמוד 207 לתיק הרפואי).

4.ואמנם, המערער החל טיפול אצל הפסיכולוג מרדכי ביטון בחודש פברואר 2008. בדו"ח הפסיכולוג מיום 31.3.2013 נרשמה סיבת ההפניה לטיפול: הפרעות בשינה, הפרעות בלמידה שהתבטאו בקשיים בקשב וריכוז, קשיים בתקשורת בינאישית וביטויים של חרדה (עמוד 41 לתיק הרפואי). בהמשך עבר המערער לפגישות דו-שבועיות עם הפסיכולוג.

5.לקראת הגיוס הועבר לצה"ל מידע על-אודות החרדות שמהן סבל המערער, בעיות השינה והייעוץ הפסיכולוגי (עמודים 520-519 לתיק הרפואי). המערער זומן לראיון אצל קב"נית (ביום 23.9.2008) וזו קבעה לו סעיף קה"ס (קשיי הסתגלות) 40; משמעות הדבר היא כי החייל אינו כשיר להיות לוחם. בסיכום המסמך נרשם (עמוד 525 לתיק הרפואי):

המדובר במלשב שהופנה ע"י חוליה בשל טיפול פסיכולוגי ובשל בעיות שינה. ברקע משפחה חמה ותומכת 12 שנ"ל (ביב' כעת). יש קשיי למידה, ביטחון עצמי ירוד כיתה רגילה ציונים סבירים ותנודתיים יש חברים. נמצא בטיפול פסיכולוגי 1/2 שנה על רקע בעיות בשינה, מצב רוח תנודתי... אישיות לא בשלה קווי מעט חרדתיים חולמני ונראה לחוץ. קה"ס 40 יש להביא חוו"ד פסיכולוג.

6.בהתאם לבקשתה של הקב"נית ערך הפסיכולוג המטפל מר ביטון חוות דעת. במסמך נרשם כי "לא התרשמתי מפסיכופתולוגיה חריפה אלא יותר מקשיים הקשורים בקונפליקטים רגשיים והתמודדות עם מצבי תסכול". בהתייחס לתוצאות הטיפול צוין כי יש הטבה משמעותית בדפוסי השינה וגמישות רבה יותר בכל הנוגע להתמודדויות עם מצבים משתנים ומתסכלים. מר ביטון העריך כי למערער יש מוטיבציה חיובית לשרת בצה"ל (עמוד 527 לתיק הרפואי). הקב"נית קיבלה לידיה את חוות דעתו של הפסיכולוג וכתבה כי למרות האמור בה יש להשאיר את הסעיף של קשיי הסתגלות בעינו, זאת על רקע הדיווח שמסר המערער לגבי ביטחון עצמי ירוד וקווים חרדתיים (עמוד 525 לתיק הרפואי).