- המבקש עתר לפטור מתשלום אגרה בגין ההליך. במסגרת התגובה שהגישה המשיבה לבקשה ביקשה היא למחוק את ההליך על הסף מחמת איחור בהגשתו. בהמשך לכך הגישו שני הצדים טיעונים בסוגיית המועד ממנו נמנים הימים להגשת ההליך.
המועד הראשון הרלבנטי לסוגיית מועד הגשת ההליך מופיע בפתח בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש, בה ציין בכתב יד כי "פסק הדין נודע ב-6.3.17".
המשיבה הצביעה בטיעוניה על כך שעל פי התיעוד באתר "נט המשפט" באי כוחו של המבקש צפו בפסק הדין עליו נסב ההליך ביום 9.2.2017 וכי ביום 19.2.2017 נשלחה להם "הודעה באתר". לפיכך טוענת היא כי ההליך, אשר הוגש ביום 26.3.2017, הוגש לאחר שהמועד להגשת ההליך חלף.
המבקש הגיש תשובה לתגובה וכן השלמה בהתאם להחלטה מיום 7.6.2017. בהשלמה הצהיר בא-כוחו, עורך הדין אסי סגל, כי היה מייצגו הבלעדי של המבקש בבית המשפט המחוזי, ועוד הצהיר כי מעולם לא מסר את כתובת הדואר האלקטרוני שלו לשם המצאה, כי לא קיבל הודעה באתר וכי לא צפה בפסק הדין במועד הנזכר.
בתשובה לכך טוענת המשיבה כי על פי הרישום באתר "נט המשפט" שלושה עורכי דין (ויוער כי מהרישום עולה כי מדובר בשלושה עורכי דין, ובהם עורך הדין סגל, העובדים במשרד אחד) צפו בפסק הדין ביום 9.2.2017 ועל כן לא די היה בצירוף תצהיר אחד בלבד. כן טוענת המשיבה כי ההודעה שנשלחה באתר "נט המשפט" ביום 19.2.2017 היא בבחינת המצאה כדין, ולחלופין נטען כי יש למנות את הימים להגשת ההליך בענייננו ממועד הידיעה.
- הצדדים חלוקים כאמור בשאלה האם מן התיעוד שבאתר "נט המשפט" ניתן ללמוד על המצאה כדין של פסק הדין לידי המבקש.
לטענת המשיבה היות ועל פי התיעוד באתר "נט המשפט" נשלחה לבא-כוח המבקש ביום 19.2.2017 "הודעה באתר" על פסק הדין יש לראות במועד זה מועד המצאה של פסק הדין. ואולם להשלמה שהגיש המבקש צורף תצהיר של עורך הדין סגל בו הצהיר הוא כי לא מסר את כתובת הדואר האלקטרוני שלו לשם המצאה וכי לא קיבל כל הודעה לכתובת הדואר האלקטרוני שלו. עוד הבהיר עורך הדין סגל כי עורך הדין אמיר שי (אשר גם לו נשלחה הודעה לפי התיעוד) לא ייצג את המבקש בבית המשפט המחוזי. נוכח הצהרות אלו ובהתאם להוראות תקנה 497ג לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) אין לפניי בסיס לקבוע כי פסק הדין הומצא לבא-כוח המבקש כדין (ראו: הוראת סעיף 497ג(ג2) לתקנות סדר הדין האזרחי; ע"א 3072/17 מי הוד השרון בע"מ נ' החברה המרכזית למשקאות קלים בע"מ (29.5.2017); ע"א 1216/17 רנואר אופנה ייצור ושיווק (1993) בע"מ נ' אלימלך (10.5.2017) (להלן: עניין רנואר)). אין בידינו אפוא עוגן של המצאה כדין של פסק הדין לידי המבקש.
לטענת המשיבה גם אם כך הוא יש למנות את הימים להגשת ההליך למן מועד הידיעה.
תחילה יש לבחון בהקשר זה מהו מועד הידיעה על פסק הדין. כאמור לעיל בפתח בקשת רשות הערעור נכתב כי נודע למבקש על פסק הדין ביום 6.3.2017, ובתצהירו של עורך הדין סגל הצהיר הוא כי לא צפה בפסק הדין ביום 9.2.2017. מנגד הצביעה המבקשת על כך שעל פי התיעוד באתר שני עורכי דין נוספים ממשרדו של עורך הדין סגל צפו בפסק הדין ביום 9.2.2017 אך תצהיר מטעמם לא צורף, כך שלא נסתרה ההנחה כי שניים אלו, אשר הופיעו כחלק מצוות מייצגיו על גבי כתבי הטענות, צפו בפסק הדין במועד האמור. עוד צירפה המשיבה הודעות אותן שלח המבקש למשיבה (באפליקציית "ווטסאפ") ו"פוסט" שנכתב ביחס להליך, מהם עולה כי המבקש ידע גם ידע על פסק הדין עוד במהלך חודש פברואר 2017 (ובהודעה שנשלחה ביום 26.2.2017 אף ציין "שבועיים נשאר להגשת הבר"ע"). כן אוסיף כי המבקש לא התייחס בתשובה לתגובה ובהשלמה למועד בו נודע לו ולבא-כוחו על פסק הדין (אלא אך צוין כי עורך הדין סגל לא צפה בו במועד הנטען על ידי המשיבה) ובפרט לא התייחס לכך שבפתח בקשת רשות הערעור ציין כי מועד הידיעה הוא 6.3.2017 (מועד שנטען ללא כל פירוט). נוכח כל האמור לעיל הנחתי היא כי המבקש ידע על פסק הדין ביום הינתנו ולכל המאוחר במהלך חודש פברואר 2017.
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד
יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת