פלוני נ' מדינת ישראל

השופט נ' הנדל:

1. מונח בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (ת"א 9741-11-08, כבוד השופטת א' שטמר), במסגרתו נדחתה תביעת המערערים לפיצוי בגין רשלנות שנגרמה, לטענתם, בעת לידת מערער 1 (להלן: המערער).

           העובדות הצריכות לעניין הינן כדלקמן. מערערת 2 (להלן: המערערת) ילדה את המערער בשנת 1991 בבית החולים עאליה שבחברון, בלידה רגילה שארכה כשעה אחת. על פי הרשומות הרפואיות, ראשו של המערער נתקע בעת הלידה וחולץ על ידי הרופא המיילד. במכתב השחרור מבית החולים אובחנה כליאת כתפיים ושיתוק על שם ארב מצד ימין. בבדיקה שנערכה למערער בשנת 2006, בהיותו בן 15 שנים, הוא אובחן כסובל מסוג אחר של שיתוק בידו הימנית – שיתוק על שם קלומפקה (Klumpke). מכאן התביעה מושא ענייננו.

           המערערים העלו בפני בית המשפט המחוזי שתי טענות מרכזיות. ראשית, נטען לקיומו של נזק ראייתי, לנוכח הרישומים הרפואיים החסרים והעובדה כי הרופא המיילד לא הובא לעדות משטחי הרשות הפלסטינית. לטענתם, היעדר רישומים תקינים מונע מן המערערים לברר את תביעתם. בית המשפט המחוזי דחה טענה זו, על אף דלות התיעוד הרפואי, ונפסק כי לא הוכח שבעת לידת המערער, בשנת 1991, צריך היה לפרט את שיטת חילוץ היילוד. מכאן שהשאלה האם קיים חוסר ברישום הייתה שנויה במחלוקת, ובהתאם, נטל השכנוע לא עבר לכתפי המשיבה. בית המשפט המחוזי אף הדגיש כי במסגרת ההליך לא ניתן הסבר מניח את הדעת לשיהוי הרב בהגשת התביעה. בהקשר זה, אף יש לתת את הדעת לעובדה שבשנת 1993 השליטה על בית החולים עברה ממדינת ישראל לידי הרשות הפלסטינית, באופן שמשליך על חובת המשיבה לשמור את תיקו הרפואי של המערער ועל יכולתה לאתר עדים רלוונטיים. טענה שנייה שבפי המערערים עניינה בהתרשלות הצוות הרפואי במהלך הלידה. נקודת המוצא בהליך הייתה כי התופעה של פרע כתפיים אכן התרחשה במהלך הלידה, ולכן נשאלה השאלה האם היה מקום לצפות את הסיכון להתקיימות התופעה טרם הלידה. בית המשפט המחוזי פסק כי טרם הלידה לא נרשמו אצל המערערת גורמי סיכון לפרע כתפיים, ובהיעדרם, לא היה מקום לבצע ניתוח קיסרי. אף למן הרגע שנתגלתה כליאת הכתפיים במהלך הלידה, נקבע כי המערערים לא הצליחו להביא עדויות לכך שהיילוד נמשך בכוח ובאופן רשלני.

           בערעורם, המערערים שבים על טענותיהם המרכזיות. ראשית, נטען כי הנזק הראייתי שנגרם מחייב את העברת הנטל למשיבה, וכן כי המשיבה התרשלה כלפי המערער. טענה זו נשענת על הנזק החמור שנגרם למערער – המוערך לטענתם ב-50% נכות – שאינו אופייני לפרע כתפיים. בנוסף, הרישומים אינם מתארים כל ביצוע של פעולות חיוניות למניעת פרע הכתפיים או לחילוץ העובר. בכך יש כדי להעיד על התרשלות הצוות הרפואי. לצד זאת, נטען כי יש מקום לדחות את חוות דעתו של המומחה מטעם המשיבה. זאת, מכיוון שעדות שנתן בסוגיה הרפואית של פרע כתפיים בהליך אחר נדחתה זה מכבר, וכן לנוכח העובדה כי מומחה זה נוהג מזה שנים רבות לספק חוות דעת רק לטובת נתבעים. המשיבה, מצדה, סומכת ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

דיון והכרעה

2. נפתח ונציין כי טענות המערערים בערעור נשטחו גם בפני בית המשפט המחוזי ונדחו על ידו בפסק דין מקיף וממצה. טענות אלה מתייחסות בחלקן לקביעות עובדתיות של בית המשפט המחוזי. הלכה ידועה היא – אף בתחום זה של תביעות בגין רשלנות רפואית – כי לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית (ע"א 9313/03‏ חביבאללה נ' בית חולים נצרת ‏E.M.M.S, נט(4) 18 (2005); ע"א 6934/11 אלדין נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות (25.2.2014); ע"א 9010/08 מרכז רפואי רבין נ' לובייאניקר (12.7.2011); ע"א 8168/11 בורכוב נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית (8.12.2013)). משזו נקודת המוצא, נבחן את טענות המערערים לגופו של עניין.

           ראשית, אינני סבור כי נפלה טעות בקביעת בית המשפט המחוזי כי אין הצדקה להעביר את נטל הראייה אל כתפי המשיבה. מסקנה זו הינה צודקת בנסיבות העניין, והיא אף מתחזקת לנוכח השיהוי הניכר בהגשת התביעה, שכן חלפו כ-17 שנים עד שהוגשה התביעה שעניינה נזקי המערער בלידתו. שיהוי זה מקבל משנה תוקף לנוכח קביעת ערכאה קמא כי נזקי המערער התבררו – לפחות באופן חלקי – כבר בעת הלידה או לכל היותר חודשים ספורים לאחר מכן, וכי המערערים אף פנו לקבלת יעוץ משפטי בעניין כששה חודשים לאחר לידת המערער. לשיהוי זה יש לצרף את העובדה כי ברבות השנים השליטה על בית החולים עברה לידי הרשות הפלסטינית. יש בכך כדי להקשות באופן אובייקטיבי על איסוף הרשומות הרפואיות הרלוונטיות.