פלוני נ' לשכת עורכי הדין בישראל ואח'

השופט ג' קרא:

           ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופט א' אברבנאל) מיום 4.5.2018, בעת"מ 30673-02-18. עניינו של פסק הדין בהתאמות הנדרשות לעותר לביצוע בחינת ההסמכה של לשכת עורכי הדין.

רקע

1. בחודש דצמבר 2017 נערכה לראשונה בחינת ההסמכה של לשכת עורכי הדין (להלן: בחינת ההסמכה או הבחינה) במתכונת חדשה, בהתאם לתיקון חוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 ותקנות לשכת עורכי הדין (סדרי בחינות בדיני מדינת ישראל, באתיקה מקצועית החלה על עורכי דין זרים ובבחינת ההסמכה לעריכת דין), התשכ"ג-1962 (להלן: התקנות). הבחינה החדשה נחלקת לשלושה חלקים: מטלת כתיבה שמשקלה 15 נקודות מתוך 100; שאלון רב-ברירה בתחום הדין הדיוני שמשקלו 45 נקודות; ושאלון רב-ברירה בתחום הדין המהותי שמשקלו 40 נקודות. על מנת לעבור את הבחינה יש לקבל 65 נקודות במצטבר, ובלבד שבכל אחד משלושת החלקים יקבל הנבחן לפחות שליש מהניקוד המרבי המוענק בעבור אותו החלק (להרחבה בנושא ראו פסקאות 4-2 לפסק דינו של השופט י' עמית בעע"מ 3717/18 פרץ נ' הוועדה הבוחנת של לשכת עורכי הדין בישראל (10.6.2018) (להלן: עע"מ 3717/18)).

2. המערער נבחן בבחינת ההסמכה במתכונתה החדשה. עובר למועד הבחינה, פנה המערער לוועדה הבוחנת של לשכת עורכי הדין (להלן: הוועדה) באמצעות לשכת עורכי הדין (להלן יחד: המשיבות), בבקשה לקבל תנאי בחינה מותאמים. המערער איבד את ידו הימנית (הדומיננטית) מעל למרפק לאחר שנפצע בתאונת דרכים. בשל היותו קטוע יד, עתר המערער בבקשתו להתאמות מסוג "הקלה משמעותית ותוספת זמן בצורה ניכרת" "ואפשרות לכתוב את החלק של הכתיבה המשפטית ע"ג מחשב", כשלבקשה אף צורפה חוות דעת רפואית. בקשתו התקבלה באופן חלקי כך שניתנה למשיב תוספת זמן מסוימת, אך נדחתה הבקשה לעשות שימוש במחשב. כן צויין כי יינתן למבקש סיוע בהשחרת טופס התשובות של המבחן.

3. המערער לא צלח את הבחינה. ביום 14.2.2018 עתר המערער לבית המשפט קמא בטענה כי ההתאמות עליהן החליטה הוועדה לא גילו התחשבות מספקת במוגבלותו הרפואית. נטען, בין היתר, כי תוספת הזמן שניתנה ודחיית הבקשה לבצע את מטלת הכתיבה באמצעות מחשב אינן סבירות בנסיבות העניין; כי בזמן אמת, לא ניתן לו סיוע בסימון התשובות כפי שהובטח; וכי ההחלטה ניתנה בחוסר סמכות, מכיוון שלא נמנים על חברי הוועדה אנשי מקצוע בתחום הרפואי-שיקומי או בתחום הרפואי תעסוקתי. בשל כל אלה, המערער עתר לזכותו בתוספת ניקוד ("פקטור"), באופן שיביא להצלחתו במבחן והסמכתו כעורך דין מן המניין. לחלופין, ביקש המערער לאפשר לו לגשת לבחינה חוזרת בתוך 21 יום לכל המאוחר, תוך מתן ההתאמות הנדרשות.

4. במסגרת ההליך שהתנהל בפני בית המשפט קמא התבקשו המשיבות לשוב ולבחון את עמדתן, והודיעו כי הוועדה החליטה שבמועד הבחינה שיערך בחודש יוני  2018 יינתנו למערער התאמות נוספות, לרבות שימוש במחשב, תוספת זמן מוגדלת מזו שניתנה לו בבחינה האחרונה. לאחר שמיעת טענות הצדדים, דחה בית המשפט קמא את העתירה.

           בית המשפט קבע כי החלטת המשיבות ניתנה בהתאם לסמכותה לפי סעיף 18ד לתקנות, כשתוספת הזמן המשמעותית, שאין חולק שהמערער זכאי לה, ניתנה כמעט כפי שביקש. הפער בין תוספת הזמן שניתנה לבין זו שהתבקשה עומד על 13 דקות בלבד, וככזה אינו מקים עילה להתערבות שיפוטית. ביחס לבקשה לאפשר למערער לעשות שימוש במחשב, צויין כי אף שהסירוב לבקשה אינו מובן, בחלק של מטלת הכתיבה זכה המערער ל-11 נקודות מתוך 15. על כן, גם אם היה ניתן לו הניקוד המרבי בחלק זה, לא היה עובר את הבחינה בהצלחה. התאמות אחרות לא התבקשו על ידו עובר למועד הבחינה, ומשהודיעו המשיבות על התאמות נוספות להן יזכה המערער בבחינה הבאה, אין מקום להתערב בהחלטתן. הוער כי סעד מסוג פקטור מעורר קושי של ממש כשעסקינן בבחינת הסמכה למקצוע, ואילו הסעד החלופי לו עתר המערער – בחינה חוזרת תוך מתן ההתאמות שנדרשו – אינו מעשי בהינתן שבחינת ההסמכה הבאה עתידה להתקיים במועד קרוב. על כן, נדחתה העתירה.

           למען שלמות התמונה יצויין כי בעתירתו בפני בית המשפט קמא העלה המערער טענות נוספות וכלליות נגד הבחינה ומתכונתה החדשה ואלו נדונו במסגרת עתירות אחרות, והכרעה בהן ניתנה במאוחד (עת"מ 29810-01-18). ערעור על פסק הדין הנ"ל נדון בפני מותב זה והוכרע בנפרד במסגרת עע"מ 3717/18. במסגרת ההליך שלפנינו אין אנו נדרשים לטענות כלליות בנוגע לבחינת ההסמכה, ונתמקד בעניינו הייחודי של המערער.