פלוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

1.לפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף, אשר הוגשה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

2.כעולה מכתב התביעה, אשר הוגש סמוך לתום תקופת ההתיישנות, התובע יליד 1982 נפגע בתאונת דרכים מיום 20.8.2008 בסמוך לשעה 11:30, עת התנגש רכב ברכבו של התובע מאחור (להלן: "התאונה").

3.הנתבעת, מבטחת רכבו של התובע, הכחישה בכתב ההגנה את התאונה ונסיבותיה. לטענת הנתבעת התובע לא נפגע כתוצאה משימוש ברכבו וככל שנפגע, רכבו שימש כ"זירה" בלבד ולפיכך, לתובע עילת תביעה כנגד מבטחת הרכב הפוגע בלבד.

4.שני מומחים רפואיים מונו מטעם בית המשפט לקביעת נכותו של התובע. ד"ר חנן טאובר, אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי קבע בחוות דעתו מיום 26.5.2016, כי התובע סובל מנכות אורתופדית צמיתה בשיעור של 30% בגין הגבלה קשה בתנועות עמוד השדרה הצווארי ממנה ייחס מחצית לתאונה ומחצית למום מולד.

ד"ר גלעד יהלום, אשר מונה כמומחה בתחום הנוירולוגי העריך בחוות דעתו מיום 16.12.2016 את נכותו של התובע בשיעור של 30% בגין הפגיעה השורשית בעמוד השדרה הצווארי בזרוע ימין ושמאל ממנה ייחס מחצית לתאונה ואת המחצית השנייה למום המולד בעמוד השדרה הצווארי שמהווה לדבריו גורם סיכון לפציעות של עמוד השדרה וחוט השדרה הצווארי.

5.הנתבעת מכחישה כאמור את גרסת התובע אודות נסיבות התאונה וכפועל יוצא מכחישה את חבותה לפצותו על נזקיו. בנוסף חלוקים הצדדים בשאלת הנזק.

6.בהיעדר אפשרות לפשרה נשמעו הראיות. התובע נחקר וכן, שני המומחים שמונו מטעם בית המשפט.

7. תחילה אדון בנסיבות התאונה ובשאלת החבות.

נסיבות אירוע התאונה