פלוני נ' ועדה פסיכיאטרית מחוזית למבוגרים

עותק מותר לפרסום

1. לפניי ערעור על החלטת ועדה פסיכיאטרית מחוזית למבוגרים (ירושלים) מיום 11.12.2014. בהחלטה זו, שניתנה בבקשה לדיון תקופתי בעניינו של המערער ולשחרורו מאשפוז, החליטה הוועדה הפסיכיאטרית שקודם לשחרור המערער יש לבצע לו הערכת מסוכנות לפי חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, תשס"ו-2006. הטענה המרכזית שבערעור היא שהוועדה הפסיכיאטרית אינה מוסמכת להורות על קיום בדיקה שכזו לפי חוק זה למערער.

2. נגד המערער הוגש לבית משפט זה כתב אישום המייחס לו עבירה של מעשה מגונה בקטין. בדיון שהתקיים בהליך העיקרי לפני כב' השופט א' רומנוב, הודיעו הצדדים לבית המשפט שהוגשה חוות דעת מטעם הפסיכיאטר המחוזי שממנה עולה שהמערער אינו כשיר לעמוד לדין. ולגבי האחריות, לא נמצא קשר ישיר אך "נשאר קצת עמום". ועוד הודע לבית המשפט שקיימת המלצה לסיים את ההליכים בדרך של צו אשפוז מרפאתי לפי סעיף 15(א) לחוק טיפול בחולי נפש, תשנ"א-1991. הצדדים ביקשו באותו הליך מבית המשפט להצטרף להמלצת הפסיכיאטר ולסגור את התיק. כב' השופט א' רומנוב, בהחלטה מיום 5.10.2014 קיבל את הבקשה. הוא הורה על הפסקת ההליכים הפליליים שנפתחו בתיק. כמו כן הורה בית המשפט על מתן צו אשפוז בהתאם לסעיף 15(א) לחוק טיפול בחולי נפש. נקבע בהחלטה שהצו יעמוד בתוקפו עד ליום 1.2.2015.  בכל הקשור למצבו הנפשי של המערער בעת ביצוע המעשים, ציין בית המשפט שככל שהשאלה תתעורר בעתיד כל צד שומר על טענותיו.

3. מאז ההחלטה מצוי המערער באשפוז במרכז לבריאות הנפש. בטופס שהוגש לוועדה הפסיכיאטרית (מיום 25.11.2014) הומלץ לוועדה הפסיכיאטרית להפסיק את צו האשפוז. גם בדיון שהתקיים לפני הוועדה הפסיכיאטרית ציין הרופא המטפל שמבוקש לשחרר אותו מהצו שניתן על פי סעיף 15(א) לחוק טיפול בחולי נפש.

4. הוועדה הפסיכיאטרית, בהחלטתה מיום 11.12.2014, החליטה להשאיר את ה"סטטוס" על כנו. כלומר, לדחות את הדיון לצורך קבלת חוות דעת "מסוכנות" וזאת הואיל וכנגד המטופל [המערער] הוגש כתב אישום בגין עבירת מין שהיא מושא צו האשפוז". כך, למרות שהמערער עצמו ביקש שלא להישלח לבדיקה שכזו. בנימוקי הוועדה הפסיכיאטרית צוין שהמערער מאושפז לפי צו בית המשפט כאמור לעיל וכי צו זה יפוג ביום 1.2.2015. הוסף עוד בנימוקים, שנוכח האמור בכתב האישום יש מקום לבצע הערכת מסוכנות וזאת למרות סירוב המערער וגם סירוב הרופא המטפל. נקבע, שבמקרים מעין אלו "ובמיוחד נוכח העבירה הקשה המיוחסת למטופל... מאחר שהיא נעברה כלפי קטינה, הרי שיש לבצע בדיקת מסוכנות טרם שחרורו". כך גם במיוחד, נוכח העובדה שלא ברור אם הפרקליטות תנקוט בצעדים כלשהם ובמקרה זה – הוסף וצוין – יכול מאוד להיות שהמטופל יחזור לקהילה והכל כאשר מתוך הבדיקה עולה ש"מסוכנותו הייתה מן הגבוהות". הוועדה הפסיכיאטרית הוסיפה וציינה שהיות ומבוקש לבטל את הצו קודם למועד פקיעתו הרי שאין מנוס מלשלוח את המערער לבדיקת מסוכנות. בשולי הנימוקים ציינה הוועדה הפסיכיאטרית שאכן אין חובה עליה לשלוח חולה לבדיקת מסוכנות כאשר האשפוז הוא מכוח סעיף 15(א) לחוק טיפול בחולי נפש; אך עדיין יש לוועדה סמכות – כך נקבע – להורות כן, ובמקרה הנוכחי יש לבצע בדיקה זו.

5. בערעור שהוגש לבית משפט זה בידי המערער, באמצעות בא כוחו מטעם הסנגוריה הציבורית, נטען שהחלטת הוועדה הפסיכיאטרית ניתנה שלא כדין. כך הדבר, שכן האפשרות להורות על הערכת מסוכנות נתונה לפי הדין הרלבנטי, רק ביחס למי שהורשע או ביחס למי שנקבע שהוא עשה את מעשה העבירה לפי סעיף 15(ב) לחוק טיפול בחולי נפש. אך המערער אושפז מכוח סעיף 15(א) לחוק והוא נהנה מחזקת החפות. במצב דברים זה, נטען שהוועדה הפסיכיאטרית חרגה מסמכות כאשר הורתה על עיכוב השחרור מן הטעמים שעליהם היא נסמכה. אין הוועדה מוסמכת להפנות את המערער בנסיבות המקרה להערכת מסוכנות. ואפילו אם יש בידי הוועדה סמכות – מדובר בהחלטה לא סבירה ולא מידתית והכל משעה שהרופאים המטפלים במערער עומדים בתוקף על שחרורו.

6. בתגובה לערעור, שהוגשה מטעם המאשימה, הסכימה המשיבה שמבחינה משפטית מהותית הוועדה הפסיכיאטרית אכן איננה מוסמכת להורות על הערכת מסוכנות בנוגע לחולים המאושפזים מכוח סעיף 15(א) לחוק טיפול בחולי נפש. זאת, להבדיל מסמכותה של הוועדה לעשות כן בנוגע לחולים המאושפזים מכוח סעיף 15(ב) לאותו החוק. חוק ההגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין חל על עבריין מין שהוא "מי שהורשע בעבירת מין" ומתקיימים בו גם תנאים נוספים. המערער לא הורשע בעבירת מין ומשזהו מצב הדברים הוועדה ממילא לא יכלה להורות על הערכת מסוכנות כתנאי לשחרור מהצו. ועוד הוסף, שהמשיבה אינה מתנגדת לעמדה הרפואית וכן לעמדת ב"כ המערער שלפיה יש לשחרר את המערער מן הצו טרם פקיעתו, כלומר באופן מידי, שכן כעת הוא כשיר לעמוד לדין.

7. בדיון שהתקיים לפניי היום במעמד ב"כ הצדדים והמערער עצמו, ובהמשך לאמור לעיל כפי שהדברים עלו מכתבי הטענות, הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה שלפיה הוועדה הפסיכיאטרית לא הייתה מוסמכת בנסיבות המקרה לפנות בבקשה לקבל הערכת מסוכנות לפי חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין ובמובן זה נפל פגם בהחלטה. עוד הוסכם, שתוצאתו של פגם זה בנסיבות המקרה וכדי קבלת הערעור היא החזרת העניין לוועדה הפסיכיאטרית על מנת שתקבל החלטה חדשה בבקשה לשחרור שהוגשה לה ובלא היזקקות להערכת מסוכנות כאמור.

8. בהתאם להסכמה זו, מתקבל הערעור כפי המוסכם. העניין מוחזר לוועדה הפסיכיאטרית על מנת שתקבל החלטה בבקשה לשחרור שהוגשה לה ובלא היזקקות להערכת מסוכנות לפי חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין. ויוסף, שאכן עולה קושי של סמכות הוועדה הפסיכיאטרית להפנות מערער שאושפז לפי סעיף 15(א) לחוק הטיפול בחולי נפש, להערכת מסוכנות לפי חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין. הדברים עולים הן מלשון סעיף 6(7) לחוק; הן מסעיף ההגדרות שבחוק (הגדרת "אשפוז"; הגדרת "עבריין מין"; הגדרת "שהורשע"). הדברים עולים גם כעניין של תכלית חוק זה (ראו סעיף המטרה בחוק) וכאשר ה"סטטוס" של המערער הוא שהוא אינו כשיר לעמוד לדין (מבלי שנקבעה אשמתו או שביצע את העבירה כלל), לפי סעיף 15(א) לחוק טיפול בחולי נפש. ועוד יש להוסיף, במסגרת נימוקי פסק דין זה, וכנימוק הנוסף לקבלת הערעור כפי המוסכם, את הסוגיה של עמדת המאשימה ביחס להמשך ההליכים בעניינו של המערער. כמתואר לעיל, הוועדה הפסיכיאטרית ציינה במסגרת נימוקיה שלא ברור אם הפרקליטות תנקוט בצעדים כלשהם ויכול להיות שהמערער יחזור לקהילה חרף המסוכנות הגבוהה לכאורה. אלא שבעניין זה הובהר במהלך הדיון שהתקיים לפניי, שעוד לקראת הדיון בוועדה הפסיכיאטרית הודיעה ב"כ היועמ"ש לממשלה שככל שהמערער ישוחרר, תפנה המאשימה לבית המשפט המחוזי בבקשה לחדש את ההליכים בתיק (הודעת פקסימיליה מיום 1.12.2014). בדיון שהתקיים לפניי הוסף עוד, שקיים כרגע תהליך אל מול היועמ"ש לממשלה על מנת לקבל את אישורו לחידוש ההליך ואף הוסף והוצהר לפרוטוקול שקיימת כוונה להגיש בקשה חדשה למעצר. ב"כ המערער מצדו ביקש לשמור על כל זכויותיו וטענותיו לרבות לעניין כשרותו הנפשית בזמן האירוע. למותר לציין, שאין אני נדרש להביע עמדה בשאלות אלה של חידוש ההליכים, המעצר והכשרות לעמוד לדין. אולם ברורה עמדת המאשימה ביחס לחידוש ההליכים בתיק ובכלל זה אף אפשרות המעצר. גם נתון זה אפוא שונה הוא מן הנתון שנכלל בהנמקת הוועדה הפסיכיאטרית (ומכל מקום הוא ברור יותר היום). וממילא גם רכיב זה שבהנמקת הוועדה הפסיכיאטרית אינו קיים עוד ואף הוא בגדר השיקולים המצריכים את החזרת העניין לוועדה לשם קבלת החלטה חדשה.

9. אכן, לוועדה הפסיכיאטרית יש שיקול דעת רחב, במיוחד מקום שבו הוא עוסק בשאלות שבמומחיות הוועדה הפסיכיאטרית ובסוגיות רפואיות. ממילא גם נגזרת התערבות מצומצמת יחסית של בית משפט זה בהחלטות מעין אלה (ראו בהרחבה, רע"א 8000/07 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני (2.5.2012)). עם זאת, משהתעורר במקרה זה קושי של סמכות הוועדה, והוסכם מפי הצדדים ובכלל זה נציגת היועמ"ש לממשלה שמדובר בפעולה שלא בסמכות; והוועדה עצמה לא ציינה מקור סמכות בדין להפניית המערער להערכת מסוכנות לפי חוק הגנה על הציבור, נמצא כאמור מקום לקבל את הערעור כפי האמור לעיל.