פלוני נ' אלמוני

האם יש להצהיר כי אביו המנוח של התובע, היה זכאי למחצית דירה שהייתה רשומה ע"ש אשתו המנוחה?

א.רקע עובדתי

1.המנוח פלוני ז"ל (להלן: "המנוח") נישא למנוחה פלונית ז"ל (להלן: "המנוחה"), ביום 24.7.80. היו אלו נישואין שניים למנוחים.

2.לאחר נישואיהם, המנוח עבר להתגורר בדירת המנוחה (להלן: "הדירה הראשונה"). ביום 4.10.92 מכרה המנוחה את הדירה הראשונה בתמורה לסך של 89,000 דולר.

3.ביום 11.10.92 רכשה המנוחה דירה (להלן: "הדירה") בתמורה לסך של 110,000 דולר.

4.ביום 2.10.02 ערכה המנוחה צוואה שבמסגרתה הורישה את כל רכושה לבנה יחידה מנישואיה הראשונים, אלמוני, שהוא הנתבע בהליך זה (להלן גם: "אלמוני"). בין היתר, קבעה המנוחה בצוואתה (להלן: "צוואת המנוחה"), כי את הדירה יירש אלמוני ואולם, היא העניקה למנוח זכות מגורים בדירה, ללא תמורה, למשך כל ימי חייו.

5.התובע הוא אחד מששת ילדיו של המנוח מנישואיו הראשונים והוא הנהנה היחיד של עיזבונו, על פי צוואת המנוח מיום 28.1.16. בסעיף 1.1 לצוואתו (להלן: "צוואת המנוח"), פירט המנוח בין זכויותיו, גם את מחצית הדירה.

6.המנוח נפטר בדירה ביום 18.8.16 והמנוחה נפטרה ביום 11.6.17 בעת ששהתה מוסד סיעודי. המנוחים חיו יחדיו בדירה, עד כמה חודשים לפני פטירת המנוח. זאת, מאחר שעקב מצבה הרפואי, הועברה המנוחה למוסד סיעודי, כמה חודשים לפני פטירתו של בעלה.

7.צוואות המנוחים קוימו. לפיכך, היורש היחיד של המנוח הוא התובע והיורש היחיד של המנוחה הוא הנתבע.