פלוני ואח' נ' פלוני

א.             בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטים ש' דברת, א' ואגו וג' גדעון) מיום 7.2.17 בעמ"ש 17982-10-10, במסגרתו נדחה ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה באשדוד (השופטת ר' קודלר עיאש) מיום 20.6.16 בתמ"ש 17982-10-10. ענייננו בתביעה למזונות בגיר.

רקע

ב.             המבקש הוא בנם הבגיר של המבקשת והמשיב, אשר התגרשו בשנת 2009; הוא סובל מפיגור שכלי קשה, אפילפסיה ו-100% נכות נוירולוגית. בשנת 2013 מונתה המבקשת כאפוטרופא בלעדית לגופו ולרכושו של המבקש, אשר מתגורר עמה ומקבל מן המוסד לביטוח לאומי (המל"ל) קצבת נכות כללית וקצבת שירותים מיוחדים בסך כולל של 7,237 ₪ נטו. המבקשת הגישה בשם המבקש תובענה למזונות בגיר נגד המשיב, בטענה כי אין בסכום הקצבאות האמורות כדי לכסות את צרכיו ההכרחיים של המבקש, אשר הועמדו בכתב התובענה על למעלה מ-20,000 ₪. הליך זו הוא שעומד בבסיס בקשה זו.

ג.              עם תום הליך ההוכחות דחה בית המשפט לענייני משפחה את תביעת המבקש. זאת, משני טעמים מרכזיים: האחד, לאחר שנמצא עובדתית כי צרכיו ההכרחיים של המבקש נמוכים מגובה הקצבאות המשולמות למבקש על-ידי המל"ל ועומדים על כ-3,500 ₪, ובתוך אלה – 1,200 ₪ לטיטולים, 1,000 ₪ למזון, 500 ₪ לביגוד והנעלה  ועוד; ראו במיוחד פסקאות 13, 15 לפסק הדין. השני, לאחר שנמצא כי המשיב נמצא בגירעון חודשי של אלפי שקלים לחודש, עוד טרם נשא בהוצאותיו האישיות. מכאן, נפסק כי אין מתמלאים התנאים בחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט – 1959 (להלן חוק המזונות), הנדרשים לשם חיוב הורה במזונות בנו או בתו הבגירים.

ד.             ערעור המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה מכוח תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, למעט קביעה כי קצבת הפנסיה של המשיב והזכויות שצבר ממועד נישואיו עם המבקשת עד למועד הקובע יאוזנו בלא להביא בחשבון את גמלת הנכות. פסק הדין ניתן לאחר שהובאו בפני בית המשפט  המסכת העובדתית וטענות הצדדים בהרחבה, והדברים נסקרו על-ידיו באורח מקיף. נמצא, כי אין להתערב בממצאיו העובדתיים של בית המשפט לענייני משפחה, המעוגנים היטב בחומר הראיות והעדויות שנשמעו בפניו. יוער, כי במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי נשמע גם ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה שעסק בעניינים הרכושיים בין בני הזוג (תמ"ש 330/08 ותמ"ש 331/08), אולם הבקשה שלפנינו אינה נסבה על ערעור זה, ולכן לא נרחיב על כך.

הבקשה

ה.             נטען, כי אין לקזז את הקצבאות המשולמות על-ידי המל"ל מסכום המזונות אותו זכאי המבקש לקבל מהמשיב; זאת, כיון שלפי הנטען מטרתם של שני התשלומים שונה – למשל, קצבת הנכות אינה אמורה לממן רכישת מזון, ביגוד והנעלה בעבור מקבל הקצבה, והדבר אמור להשתלם מקצבת המזונות. עוד נטען, כי שגה בית המשפט בכך שבחן את הוצאות מחייתו של המבקש לאחר שנפרדו הוריו ולא בזמן שחיו ביחד, שאז חי המבקש ברמת חיים גבוהה יותר. כן נטען כי המבקש זקוק למטפלת, ולכן שגה בית המשפט בקבעו כי אין לכלול בהוצאות מחייתו של המבקש גם הוצאות כאלה.

דיון והכרעה

ו.              לאחר עיון בבקשה, אין בידי להיעתר לה, חרף האהדה הטבעית למצוקתו של המבקש וגם לאמו הנושאת בנטל היומיומי הכבד בכרוך בו. ואולם, מרכז הכובד של הבקשה הוא ביסודו עובדתי – הערכת עלות מחייתו של המבקש. כידוע, אין דרכו של בית משפט של ערעור להתערב בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית, קל וחומר בגלגול שלישי (בע"מ 9948/16 פלוני נ' פלונית, פסקה ט' (2016); בע"מ 9935/16 פלוני נ' פלוני, פסקה י"ד (18.1.17)). לא מצאתי כי ענייננו מצדיק חריגה מכך, שכן טענות המבקש נשמעו ונדונו בהרחבה על-ידי שני בתי המשפט עד כה והראיות הובאו; ומכל מקום אין המדובר בסוגיה העומדת בתנאי הליבון בבית משפט זה בגלגול שלישי. ודוקו, כאמור אין חולק על נסיבות חייהם הקשים של המבקש ואמו, אשר כעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, גם היא הוכרה על-ידי המל"ל כנכה בשיעור 75% נוכח מחלה קשה; ואולם בכך אין כדי להביא להתדיינות עובדתית נוספת, אשר קשה להלום שתהא בה תועלת, לאחר שהתיק כאמור נדון בהרחבה על-ידי שני בתי משפט.