פלוני ואח' נ' פלוני ואח'

1. מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (עמ"ש 60265-11-16, כבוד השופטים ס' ג'יוסי, ח' שרעבי וא' אלון), בגדרו בוטל פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בקריות (תמ"ש 40649-06-13, כבוד השופטת ש' היימן). נקבע כי הזכויות במשק שייכות למשיבה 3, ועל כן המבקש אינו יכול לדרוש את פינויים של המשיבים 1 ו-2. בכך בוטל פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה שהורה על הפינוי.

2. במוקד הבקשה ניצבת תביעה לפינוי מקרקעין בנוגע למשק במושב. מבקשת 2 (להלן: האחות) הינה אחותו של משיב 1 (להלן: האח). מבקש 1 הוא בן זוגה של מבקשת 2. משיבה 2 היא בת זוגו של משיב 1. משיבה 3 הינה אמם של המבקשת והמשיב (להלן: האם).

           המשק שבמחלוקת נרכש לפי הסכם שנערך בשנת 1995 בין האחות ובן זוגה (להלן: המבקשים), לבין המוכרת שאינה צד להליך זה, תמורת 100,000 דולר. מחודש ספטמבר 2011 מתגוררים במשק האח ובת זוגו (להלן: המשיבים). בחודש יוני 2013 הגישו המבקשים תביעה לפינוי המשיבים מהמשק, יחד עם תשלום דמי שימוש. תביעה זו היא הנמצאת במוקד הבקשה שלפניי.

           המשיבים טענו כי הזכויות במשק נרשמו על שם המבקשים בנאמנות בלבד, וכי בעלת הזכויות על פי דין היא האם אשר שילמה את התמורה עבור המשק, וטיפלה בו במשך השנים. נטען כי בשנת 1995, בה נרכש המשק, נחתם הסכם שכותרתו "אישור והתחייבות בלתי חוזרת", לפיו מצהירים המבקשים כי אין להם כל זכות בנכס וכי התמורה שולמה במלואה על ידי האם (להלן: הסכם הנאמנות). לגישת המשיבים, מאחר שלפי הוראות מנהל מקרקעי ישראל לא ניתן להירשם כבעלים של שתי נחלות במקביל, מימנה האם את רכישת הזכויות, אשר נרכשו בפועל באמצעות המבקשים כנאמנים. ברם, המבקשים הכחישו את קיומו של הסכם נאמנות כאמור, וטענו כי חתימתם המופיעה על ההסכם הינה מזויפת, וכי המסמך נעדר תוקף.

3. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי המשיבים לא עמדו בנטל להוכיח שהחתימה על הסכם הנאמנות הינה מקורית ולא זויפה. ברם, נקבע כי אכן האם ובן זוגה הם אלו שמימנו את רכישת המשק ושילמו את התמורה למוכרת בשנת 1995. נבחנו היחסים בין המבקשים לבין האם ובן זוגה, ונקבע כי מדובר ביחסי קרבה משפחתיים המקימים את חזקת המתנה שנקבעה בפסיקה. קביעה זו התבססה על כך שבתקופה הרלוונטית, המבקשים היו סמוכים על שולחנם של האם ובן זוגה, כאשר האחרונים מימנו חלקים ניכרים מהוצאותיהם של המבקשים ואפשרו להם לגור בביתם. נפסק כי לא הורם הנטל על ידי המשיבים והאם, ועל כן נדחתה הטענה לפיה המשק הוחזק בנאמנות על ידי המבקשים לטובת האם.

           פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה גם נתמך על ידי דוקטרינת ההשתק השיפוטי. הזכויות נרשמו על שם המבקשים מאחר שהאם כבר החזיקה בנחלה, ולא הייתה יכולה לרכוש אחת נוספת לפי הנחיות מנהל מקרקעי ישראל. הרישום על שם המבקשים נעשה על מנת לעקוף דרישה זו של מנהל מקרקעי ישראל, תוך הצגת מצג לפיו המבקשים הם בעלי הזכויות, ועל כן נקבע שהאם מושתקת כעת מלטעון שהיא בעלת הזכויות במשק.

4. בית המשפט המחוזי קיבל את קביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה בייחס לתוקף הסכם הנאמנות, אולם קבע כי חזקת המתנה נסתרה במקרה זה על ידי המשיבים והאם. לגישתו, העובדות שנקבעו על ידי בית המשפט לענייני משפחה – לפיהן האם ובן זוגה נהגו בנכס מנהג בעלים, מימנו את ההליך המשפטי בעניינו מול המוכרת, מימנו את שיפוצו, וקבעו מי יגור בו בכל נקודת זמן – מצביעות על כך שלא הייתה כוונה למסור את הנכס כמתנה למבקשים, ובכך נסתרה חזקת המתנה. ביחס למצג השווא כלפי מנהל מקרקעי ישראל וההשתק השיפוטי, קבע בית המשפט המחוזי כי גם המבקשים היו שותפים למצג זה, והיו שותפים לפעולות האם על מנת לקבל זכויות והטבות שאינן מגיעות להם. על כן, נקבע כי אין להחיל השתק שיפוטי במקרה זה, על מנת שלא לאפשר למבקשים ליהנות מפירות ההתנהלות המשותפת הפסולה.

5. המבקשים טוענים כי בית המשפט המחוזי התערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית המשפט לענייני משפחה באופן שגוי, וכי המשיבים לא עמדו בנטל לסתור את חזקת המתנה. כמו כן טוענים המבקשים לתחולתו של ההשתק השיפוטי. לגישתם שאלת חזקת המתנה וההשתק, יחד עם ההתערבות בממצאים העובדתיים – מצדיקים מתן רשות ערעור בגלגול שלישי.

דיון והכרעה