כלום רשאית התובעת לחזור בה מתרומה כספית שנתנה לנתבעת בסכום של 500,000 ₪ ("התרומה"), ולדרוש השבתה? זו השאלה הטעונה הכרעה.
ההליך
1.התובעת היא אישה קשישה, ילידת 1925, אלמנה, ערירית ומתגוררת לבדה בעיר A. התובעת חרדית באמונתה ומכונה בפי כל, לרבות בהליך זה, "הרבנית". הנתבעת היא עמותת "חזון למועד", מנהלה הוא הרב ניסן יוסף ("הרב ניסן") והיא מפעילה מוסדות שונים לרבות בית כנסת המצוי סמוך למקום מגורי התובעת.
2.התובעת הגישה תביעתה באמצעות אחייניתה, גב' ג' ("האחיינית") לפי ייפוי כוח כללי נוטריוני מיום 28.05.15 (נספח ב' לכתב התביעה ונספח ב' לתצהיר האחיינית). התביעה הוגשה ביום 16.07.15, ועוד קודם לכן, ביום 04.06.15, פנתה האחיינית לבית משפט לענייני משפחה בבקשה למנותה כאפוטרופסית לתובעת, זאת בהסכמת התובעת ולבקשתה (ת.א. 9570-06-15; נספח ג' לתצהיר האחיינית). במהלך ההליך בפני נעתר בית משפט לענייני משפחה לבקשה, והורה על מינוי האחיינית לאפוטרופא לרכוש של התובעת (החלטה מיום ביום 23.11.15; נספח ג' לתצהיר האחיינית).
תביעה זו מנוהלת על ידי האחיינית, תחילה בתוקף היותה מיופת הכוח של התובעת ולאחר מכן בתוקף היותה אפוטרופא לרכוש של התובעת מכוח צו בית משפט לענייני משפחה.
3.התרומה נשוא ההליך ניתנה על ידי התובעת לנתבעת כשנה קודם למועד הגשת התביעה, בתאריך 10.07.14, באמצעות העברה בנקאית מחשבון התובעת לחשבון הנתבעת (תדפיס דף חשבון בנק, נספח 4 לתצהיר האחיינית).
4.התובעת טוענת שהתרומה שניתנה על ידה לנתבעת (כמו גם תרומות נוספות שניתנו על ידה אותה עת) ניתנה כתוצאה משכנועים, הפחדות ולחצים שהופעלו עליה על ידי גורמים רבניים שונים, וכן על ידי עו"ד נעמה אביבי ("עו"ד אביבי") ששימשה אותה עת כבאת כוחה. לטענתה, לחצים אלו, שכללו גם אמירות על "ציוויים רבניים" ו"ציוויים אלוקיים", פגמו ברצונה הטוב והחופשי והובילו לביטול רצונה מפני רצונם.
מכאן התביעה בה מבוקש לקבוע שההחלטה על מתן התרומה נעדרת תוקף משפטי, על כן יש להורות על השבת התרומה.
5.הנתבעת טוענת כי תביעה זו מונעת על ידי האחיינית שנוהגת בתובעת בכוחנות, וכל מטרתה להשתלט על רכוש התובעת שאינה מעוניינת להעבירו לה מאחר והיא אינה שומרת תורה ומצוות. לטענת הנתבעת, התובעת עצמה, בניגוד לאחיינית, כלל אינה מעוניינת בהגשת התביעה ובביטול התרומה, וגם לא היה כל צורך למנות לתובעת אפוטרופוס לרכוש.
ומכל מקום, מינוי האחיינית לאפוטרופא נעשה רק בחודש נובמבר 2015, אין בו כדי ללמד דבר ביחס לתרומה שניתנה יותר משנה קודם לכן בחודש יולי 2014, ואין כל נימוק שיצדיק ביטולה של תרומה שניתנה על ידי התובעת בדעה צלולה ובנפש חפצה.
6.השאלה בה יש להכריע היא מה תוקפה של התרומה שניתנה בחודש יולי 2014, וזאת במובחן ומנותק ממצבה של התובעת בעת ניהול ההליך ואף בשנת 2015, ולכך נתייחס להלן.
7.נוכח המחלוקת האמורה, מונה פרופ' שלמה נוי כמומחה מטעם בית משפט, והוא נתבקש לחוות דעתו לעניין "כשירותה ויכולתה של התובעת להחליט על מתן הכספים נשוא התביעה לנתבעת מתוך רצון חופשי וללא תלות או השפעה בלתי הוגנים" (החלטה מיום 01.02.16). פרופ' נוי הגיש חוות דעתו (במ/1) אך לא היה בה כדי לייתר את המשך ההליכים, ונשמעו ראיות.
8. ואלו העדים שהעידו:
מטעם התובעת העידו התובעת, האחיינית (תצהיר ת/1), העובדת הסוציאלית גב' ישי רחל שהגישה תסקיר שנערך על ידה ביום 16.11.15 במסגרת ההליך למינוי אפוטרופוס בבית משפט לענייני משפחה (תצהיר ת/2), וחוות דעת פסיכיאטרית בעניינה של התובעת שנערכה ביום 17.05.15 על ידי ד"ר סילביו והוגשה ללא חקירה נגדית (ת/5).
מטעם הנתבעת העידו הרב ניסן (תצהיר נ/4) וד"ר מאירסון, מומחית לגריאטריה שערכה בחודש אפריל 2014 חוות דעת רפואית בעניינה של התובעת (נ/3).
העידו גם, מומחה בית משפט פרופ' נוי, ועורכת דין אביבי שזומנה כעדה מטעם התובעת.
9.אקדים ואומר. הגעתי למסקנה שיש לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעת להשיב לתובעת את הכספים שקיבלה, וזאת בהיעדר גמירות דעת מצד התובעת למתן התרומה.
רקע עובדתי
10.התרומה ניתנה בחודש יולי 2014. התביעה הוגשה כעבור שנה בחודש יולי 2015. העובדות הרלוונטיות להכרעה החלו עובר למועד מתן התרומה ועד למועד הגשת התביעה, ולשם הבנת הדברים אתאר את מסכת האירועים כסדרה, אף אם באריכות מה.
11.לתובעת אין ילדים, בעלה ז"ל נפטר בשנת **** והיא מתגוררת לבדה בביתה. לאורך השנים היתה התובעת בקשר עם האחיינית שטיפלה בצרכיה השוטפים וגם עמדה בקשר עם גורמים שונים, לרבות רשויות הרווחה.
12.התובעת המתגוררת סמוך למוסדות עמותת חזון למועד, נהגה לאורך שנים לשהות במוסדות העמותה שעות רבות, ביום ובלילה, ואף להשתתף בשיעוריו של הרב ניסן, שהתיר לה להשתתף בשיעוריו יחד עם תלמידי הישיבה.
13.בנוסף לשיעוריו של הרב ניסן, נהגה התובעת להשתתף בשיעורי קודש נוספים, בכלל זה שיעוריו של הרב חיים כהן הידוע בכינויו "החלבן". וכך, אגב השתתפותה בשיעוריו של הרב החלבן, הכירה התובעת נשים נוספות, בהן עו"ד אביבי, וכך החל הקשר בין השתיים.
14.במהלך שנת 2014 מינתה התובעת את עו"ד אביבי לשמש כבאת כוחה. מועד המינוי המדויק לא הובהר, ייפוי הכוח לא הוצג, ובעדותה לא נקבה עו"ד אביבי במועד בו החל הייצוג (עמ' 135 שורה 30 ואילך). עם זאת, ממכלול הראיות עולה שמינוייה של עו"ד אביבי כב"כ התובעת היה בתחילת שנת 2014, או בסמוך לכך.
15.בתאריך 07.04.14 ערכה ד"ר מאירסון חוות דעת רפואית בעניינה של התובעת, ומטרתה כאמור ברישא לה, לבחון את כשירותה הרפואית של התובעת לערוך צוואה (נ/3). חוות הדעת נערכה לבקשת התובעת "דרך עורכת דין אביבי". ד"ר מאירסון בדקה את התובעת ומצאה שהתובעת "כשירה מבחינה רפואית לבצע פעולות משפטיות כולל כתיבת צוואה" ("חוות דעת מאירסון"). בהמשך לחוות דעת זו ערכה התובעת צוואה, אולם זו לא הוגשה לאחר שב"כ הנתבעת הודיע כי אינו חפץ להגישה (עמ' 44 – 45 לפרוטוקול).
16.בתאריך 07.07.14 שלחה עו"ד אביבי מכתב לבנק הפועלים בו ביקשה בשם התובעת לבצע שלוש העברות כספים "באופן מיידי" (ההדגשה במקור – י.ר) כדלקמן:
א. העברה לחשבון על שם הנתבעת בסכום של 500,000 ₪; היא התרומה נשוא התביעה.
ב. העברה לחשבון על שם כולל בעיר תל אביב ("הכולל") בסכום של 250,000 ₪;
ג. העברה לחשבון על שם אדם מסוים בסכום של 645,000 ₪, אדם זה הוא רב העומד בראש אחת הישיבות ("הישיבה הנוספת").
אציין כי לאורך ההליך ביקש ב"כ התובעת וביקשה האחיינית שלא לחשוף את שמות הגורמים הנוספים הנקובים במכתב, מאחר והן הכולל והן הישיבה הנוספת הבינו שאין מדובר בתרומה רצונית, הישיבה הנוספת החזירה את כל הכספים שקיבלה (כמו גם נכסים נוספים כפי שיפורט), ועם הכולל גובשה הסכמה. מצאתי לכבד בקשות אלו ובהיעדר כל צורך איני נוקבת בשמות אותם גופים במסגרת פסק הדין.
באותו מכתב ביקשה עו"ד אביבי לקבל פירוט מלא של קופות הגמל על שם התובעת ו/או על שם בעלה המנוח של התובעת (מכתב ת/4).
17.בהתאם למכתב, בתאריך 10.07.14 הועברו 500,000 ₪ מחשבון התובעת לחשבון הנתבעת (נספח 4 לתצהיר האחיינית). יצוין כי באותו מועד או בסמוך לו הועברו גם שתי התרומות הנוספות, לכולל ולישיבה הנוספת.
18.סמוך למועד העברת הכספים העבירה התובעת לישיבה הנוספת גם את הדירה שבבעלותה ואשר בה התגוררה כל אותה עת (סעיפים 6, 8 לתצהיר האחיינית; סעיף 5 למכתבה של עו"ד אביבי מיום 25.05.15 שצורף לת/3).
19.בוצעו עוד מספר העברות כספים מחשבון התובעת, לרבות שימוש בכרטיס אשראי, ובסופו של יום נותרה התובעת עם סכום כסף זעום, 30,000 ₪ בלבד (סעיף 3(ג) לתצהיר האחיינית).
20.בחודש ספטמבר 2014 פנתה עו"ד אביבי לב"כ התובעת בהליך זה, עו"ד אהרוני אשר ייצג את התובעת בעבר, וביקשה ממנו לקבל מידע ומסמכים מקוריים לעניין חלוקת הרכוש של בעלה המנוח של התובעת. בהתאם לבקשה זו, ובחודש נובמבר 2014 הועברו המסמכים (ההתכתבות צורפה לתיק הבקשה למינוי אפוטרופוס נספח 3 לתצהיר האחיינית).
21.עד כאן סקירת הפעולות שבוצעו בשנת 2014, וניתן לסכם ולומר: החל משנת 2014 ביצעה התובעת פעולות והעברות של כספים, בהיקף של מיליוני שקלים, לרבות עריכת צוואה, כל זאת במעורבותה הפעילה של עו"ד אביבי שהחלה לייצגה.
22.כך, עד מחצית שנת 2015, עת החלה מעורבותם של גורמי הרווחה.
23.בחודש אפריל 2015 התקשרה לאחיינית עובדת סוציאלית בעיריית A , גב' רחל ישי ("העו"ס"), וסיפרה שחברה של התובעת גב' י' באה באקראי לבקרה, ומצאה כי מצבה של התובעת קשה וחמור. גב' י' הזעיקה את השירות הסוציאלי, ובעקבות זאת יצאה העו"ס לבית התובעת, שם היא מצאה את התובעת לבדה בדירה, מוזנחת, חולה וחלשה, והתקשרה לאחיינית (סעיף 5 לתצהיר האחיינית; יתר הממצאים יובאו להלן).
24.האחיינית מיהרה לדירת התובעת ומצאה את דודתה חלשה ומוזנחת, ובמצב רפואי, תזונתי ואישי ירוד מאוד.
25.בשלב זה החלה האחיינית לפעול.
26.ביום 14.05.15 פנה ב"כ התובעת עו"ד אהרוני לעו"ד אביבי וביקש כי תחזיר למשרדו את כל המסמכים המקוריים שדרשה וקיבלה בזמנו. עו"ד אביבי השיבה כי היא דורשת לקבל אישור מרופא פסיכיאטרי כי התובעת כשירה לבצע פעולות משפטיות כתנאי להשבת המסמכים (המכתבים צורפו לבקשה למינוי אפוטרופוס).
27.ביום 17.05.15 נבדקה התובעת על ידי דר' בלן סילביו שערך בעניינה חוות דעת רפואית. דר' סילביו מצא שהתובעת מסוגלת מבחינת התפקודים המנטליים והנפשיים לבחון חלופות ולהחליט מה טוב עבורה, והיא מסוגלת לחתום על כל מסמך ולהיות מעורבת בהליכים משפטיים (ת/5; "חוות דעת דר' סילביו"). בהמשך לכך, השיבה עו"ד אביבי את המסמכים.
28.ביום 26.05.15 התובעת ערכה צוואה חדשה, בה ציוותה את כל רכושה למוסדות ציבור דתיים ו/או בתי מדרש ו/או בתי כנסת ו/או גופים נזקקים ו/או משפחות נזקקות מהמגזר הדתי, הכל לפי שיקול דעתם של מנהלי העיזבון שמונו בצוואה, האחיינית וב"כ התובעת בהליך זה עו"ד אהרוני (עותק הצוואה צורף לבקשה למינוי אפוטרופוס). באותה צוואה כתבה התובעת שעיזבונה כולל גם את הכספים שהועברו ביום 10.07.14 מחשבונה לחשבונות שלושת הגופים שפורטו במכתב ת/4 הנ"ל, והם הנתבעת, הכולל והישיבה הנוספת, וכי במועד עריכת הצוואה היא פועלת להשבת הכספים לחשבונה.
29.ביום 28.05.15 התובעת חתמה על ייפוי כללי נוטריוני לטובת האחיינית (נספח ב' לתצהיר האחיינית).
30.ביום 04.06.15 האחיינית הגישה בקשה להתמנות כאפוטרופוס לגופה ורכושה של התובעת וזאת בהסכמת התובעת (נספח ג' לתצהיר האחיינית). לטענת האחיינית התובעת ביקשה את המינוי, לאור חששה מניצול נוסף של גורמים שונים, היות והיא מאמינה גדולה ברבנים (סעיף 11 לתצהיר האחיינית).
31. במקביל החלה האחיינית לפעול להשבת הכספים והנכסים לתובעת באמצעות פנייה לגורמים אליהם הועברו הכספים.
וכך, הושגה הסכמה עם הישיבה הנוספת בעקבותיה כל מה שנלקח הוחזר, הן הכספים והן הדירה. הושגה גם הסכמה עם הכולל לפיה הכולל ידאג להנציח את זכרו של בעלה המנוח של התובעת, וזאת לאחר שהובהר שלא ניתן להשיב את הכספים מאחר והם כבר חולקו (עדות אחיינית בעמ' 49 שורה 22 ואילך; עמ' 52 שורה 16 ואילך).
32.ואולם הנתבעת סירבה להשיב את הכספים, ובנסיבות אלו בהיעדר הסדר, הוגשה התביעה.
33.במקביל התנהלו הליכים למינוי האחיינית כאפוטרופוס לרכוש התובעת, ובמסגרת הליך זה הוגש ביום 16.11.15 תסקיר מטעם העו"ס שהיא עו"ס לעניין סדרי דין (תצהיר ת/2 לו צורף התסקיר). פרטי התסקיר יובאו להלן, עת אדון בטענות הצדדים.
עתה יצוין שבעקבות ממצאי התסקיר, הודיע ב"כ היועמ"ש לממשלה כי הוא תומך במינוי האחיינית כאפוטרופוס לרכוש התובעת, וביום 23.11.15 מונתה האחיינית לאפוטרופא קבועה לרכוש התובעת.
34.כאמור לעיל, הנתבעת טוענת שלא הופעלו על התובעת כל לחצים, והתרומה ניתנה על ידה מתוך רצון מלא ובנפש חפצה. לאור מחלוקת זו, מונה פרופ' נוי כמומחה מטעם בית משפט לשם בחינת כשירותה ומצבה של התובעת.
פרופ' נוי בדק את התובעת ובחוות דעתו מיום 25.02.16 הוא קובע שאין לו כל ספק שנכון למועד עריכת חוות הדעת, התובעת "אינה מסוגלת וכשירה לבצע פעולות משפטיות וכי אכן זקוקה למינוי אפוטרופוס על גופה ורכושה" (במ/1). עם זאת באשר לשנים קודמות התמונה שונה. לדעת פרופ' נוי, על פניו נראה כי בשנת 2014 התובעת היתה כשירה לבצע פעולות משפטיות כעולה מחוות דעתה של ד"ר מאירסון. עם זאת, קיים ספק לגבי שנת 2015 וספק זה מקורו בכך שחלפה רק חצי שנה ממועד הבדיקה אצל ד"ר סילביו ועד מועד בדיקתו שלו, וקשה להניח התדרדרות כה מהירה ממצב של עצמאות וכשירות מלאים לצורך באפוטרופסות (במ/1; "חוות דעת פרופ' נוי").
עד כאן עיקרי הדברים.
טענות הצדדים
35.התובעת טוענת שההחלטה על מתן התרומה לא נתקבלה מתוך רצון חופשי אלא בעקבות מסע שכנועים ולחצים שהופעל עליה תוך ניצול מצבה הגופני וגילה המבוגר, אדיקותה ואמונתה החזקה בדברי רבנים. לטענת התובעת, בשל מסע הלחצים שהופעל עליה לא היתה לה גמירות הדעת הנדרשת לשכלולו של חוזה מתנה, על כן המתנה שניתנה חסרת תוקף ויש להורות על השבתה.
36.הנתבעת טוענת שהתביעה הוגשה בחוסר תום לב על ידי האחיינית המנסה להשתלט על רכוש דודתה. לטענת הנתבעת האחיינית מנסה לנתק את התובעת מהמסגרת התורנית אליה היא שייכת כל השנים, להפריד בינה ובין העמותה והרב הנערץ עליה, אשר בשיעוריו היא משתתפת בקביעות שנים ארוכות. הנתבעת טוענת שהתובעת החליטה לתרום לנתבעת כספים בהיותה כשירה וצלולה כאמור גם בחוות דעת מומחה בית משפט, ובכל מקרה אין כל טענה ללחצים מטעם הנתבעת על כן אין כל יריבות בין התובעת לנתבעת.
דיון והכרעה
המסגרת המשפטית
37.סעיף 1 לחוק המתנה תשכ"ח-1968 ("החוק"), מגדיר מהי מתנה, ולפיו "מתנה היא הקניית נכס שלא בתמורה" כאשר "דבר המתנה יכול שיהיה מקרקעין, מיטלטלין או זכויות". אין מחלוקת שהכספים הועברו לנתבעת ללא תמורה, לאור זאת התרומה שניתנה היא מתנה.
הסכם למתן מתנה הוא חוזה, וככזה הוא משתכלל על ידי הצעה וקיבול (ע"א 3601/96 בראשי ואח' נ' עיזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל). אבן יסוד עיקרית לשכלולו של חוזה מתנה, ככל חוזה אחר, היא גמירות דעת (ע"א 6296/05 פנינה כהן נ' עזבון המנוחה בקשי כתון ז"ל). מבחן גמירות הדעת הוא מבחן אובייקטיבי, והוא בא לבחון אם האדם הסביר היה סובר שיש למציע כוונה ליצור יחסים משפטיים עם הניצע (ע"א 6296/05 הנ"ל; ע"א 440/75 זנדבנק נ. דנציגר; ורבים אחרים). במסגרת זו יש לבחון את מכלול הנסיבות החיצוניות תוך התחשבות בהתנהגות הצדדים לפני החוזה ואחריו.
38.הכללים האמורים חלים על חוזה מתנה כמו על כל חוזה. ואולם, בחוזה מתנה קיים שיקול נוסף שאינו קיים בחוזה רגיל, והוא כי הניצע אינו נותן כל תמורה עבור המתנה. לאור זאת, אם בחוזה רגיל, באיזון האינטרסים שבין המציע לניצע, יש להדגיש את אינטרס ההסתמכות של הניצע, הרי שבחוזה מתנה יש משמעות מיוחדת דווקא לאינטרס המציע, נותן המתנה (ע"א 3601/96 בראשי נ. בראשי).
לאור זאת נפסק כי "בחוזה מתנה יש להכיר בציפיותיו של מקבל המתנה כלגיטימיות רק כאשר הנסיבות והתנהגות הצדדים מצביעות בצורה ברורה וחד משמעית על כוונתו של המעניק להתקשר בחוזה .... דברים אלה משמעם, כי יש לדקדק בהתחקות אחר רצונו של נותן המתנה, שהוא – להבדיל – ה'ממית' או ה'מחיה'" (ע"א 6296/05 הנ"ל). בהתאם לכך, יש לוודא שנותן המתנה התכוון לתת את המתנה מתוך רצון חופשי ועצמאי ואין ליקוי הפוגע בגמירות דעתו להעניק את המתנה למקבל (ע"א 712/74 פרומן נ' פרומן; ע"א 202/92 עזבון המנוח גרינצר נ' גרינצר; ע"א 7051/93 האפוטרופוס הכללי נ' גולדנברג).).
39.על רקע עקרונות אלו יש לבחון אם היתה לתובעת גמירות דעת להתקשר בחוזה המתנה מכוחו ניתנה התרומה.
לאחר שבחנתי את מכלול הראיות והעדויות, הגעתי למסקנה כי התרומה שתרמה התובעת לנתבעת, נתרמה מבלי שהיתה לתובעת גמירות הדעת להעניקה, ומשכך על הנתבעת להשיבה.
40.בטרם אפרט מסקנותיי אבהיר. אני ערה למסקנותיו של פרופ' נוי כי ככל הנראה התובעת היתה כשירה לבצע פעולות משפטיות בעת מתן המתנה, מסקנות המתבססות בעיקר על חוות דעתה של ד"ר מאירסון. עם זאת, גמירות דעת לחוד והיעדר כשירות לחוד. גם אם התובעת היתה כשירה לתת מתנה, אין זה אומר כי אכן השתכלל חוזה מתנה, ולא די בכשירות כדי להעיד על גמירות דעת למתן תרומה.
41. כמבואר, מבחן גמירות הדעת הוא מבחן אובייקטיבי, ועל פי מבחן זה יש לבחון את הראיות. המסקנה העולה לאחר בחינת מכלול הנסיבות אינה יכולה להותיר ספק, לתובעת לא היתה גמירות דעת להעניק לנתבעת את התרומה. אפרט.
נסיבה ראשונה – ניתוק התובעת מבני משפחה ובפרט מהאחיינית
42.כפי שכבר נאמר התרומה לנתבעת כמו גם יתר התרומות (שניתנו והוחזרו) ניתנה בשנת 2014 והתגלתה על ידי האחיינית רק בשנת 2015.
מהראיות עולה כי לאורך כל השנים היה קשר אמיץ בין התובעת לאחייניתה, והיא זו שדאגה לכל מחסורה. בתחילת שנת 2014 החלו גורמים רבניים שונים להקיף את התובעת ולנתקה מבני משפחתה, עד שגרמו לה לנתק כליל את קשריה מאחייניתה ומבני משפחתה. האחיינית ניסתה ליצור עם התובעת קשר אך זו השיבה כי הרב ועו"ד אביבי ציוו עליה שלא לגלות דבר (סעיף 4 לתצהיר האחיינית).
בד בבד עם ניתוקה של התובעת מבני משפחתה השתלטו על חייה גורמים אחרים, בהם עו"ד אביבי.
43.התובעת היא אישה קשישה, אין לה ילדים והיא חיה לבדה. מתן תרומות דווקא בעת ניתוקה מכל בני משפחתה, מעלה ספק כבד בדבר גמירות דעתה להעניק את התרומה.
נסיבה שניה ראשונה – מצבה של התובעת בעת מתן המתנה
44.ולא רק שהתובעת נותקה מבני משפחתה, מצבה הפיזי והנפשי היו קשים. מהראיות עולה כי בשנת 2015, עת החלו גורמי הרווחה להתערב, נמצאה התובעת במצב מדורדר ביותר. הדברים באים לידי ביטוי הן בתצהירה של האחיינית והן בתסקירה של העו"ס, ומפאת חשיבות הדברים אביא חלק מממצאי התסקיר כלשונם, אף אם באריכות מה (ת/2):
"... בתאריך 10.05.15 התקבלה פניה של מכרה ותיקה של הקשישה מנשות בית הכנסת, הגב' י' .... המכרה דיווחה לי כעו"ס אחראית על האזור כי ג' (היא התובעת - י.ר) מוזנחת מבחינה רפואית. יש לה פצע גדול ברגל ... הבית מוזנח לחלוטין ואין לקשישה אוכל. י' הוסי' כי היא חוששת מניצולה של הקשישה על ידי נשים שפגשה בבית הכנסת. לשאלתי אי' האחיינית ש' ומדוע היא אינה מעורבת בטיפול בקשישה, י' סיפרה כי ש' הורחקה מהקשישה... יצאתי מידית לביקור בית, מצאתי את הקשישה ישובה לצד שולחן.... הבית היה הפוך ולא נקי, על השולחן חלה יבשה בתוך שקית עם נמלים. נראתה רזה וחלשה יותר מתמיד...שוחחתי עם ג' לבדה... נראתה מבוישת ומפוחדת, היא סיפרה כי פגשה את עו"ד נעמה אביבי בהרצאות של הרב "החלבן" – חיים כהן. נעמה הציעה לה לפגוש את הרב אותו היא מעריצה. בפגישה הרב אמר לה שמעכשיו נעמה ורונית (אישה שהכירה עוד קודם בבית הכנסת) ידאגו לה ושהיא צריכה להאמין לנעמה ולעשות כל מה שתבקש. ג' סיפרה שחתמה לנעמה על מסמכים מבלי להבין על מה היא חותמת וכששאלה היא נענתה כי זהו רצון הרב שהיא תחתום ולכן היא חתמה. ג' סיפרה שמזה כשנה שרונית ונעמה אחראיות על הכל, אין לה כסף בבית ואם היא זקוקה למשהו היא צריכה לבקש מנעמה... נעמה דאגה להחליף את המטפלת מטעם חוק סיעוד שהייתה מגיעה לקשישה כאשר הציגה את עצמה כאפוטרופסית של הקשישה לחברת הסיעוד. המטפלת החדשה קיבלה הוראות רק מנעמה. בהמשך השיחה ג' אומרת שרונית ונעמה הן בסדר, קשה להן לטפל בה כי הן מתגוררות רחוק. אני הקשיתי ושאלתי האם מפחדת מהן וג' ענתה שנעמה יכולה לראות את "רוח הקודש" ולכן היא עושה את מה שהיא אומרת, מעבר לכך נעמה אמרה שזהו רצון הרב והיא חייבת למלא את רצון הרב. בהמשך הביקור י' סיפרה שכאשר ש' הבינה כי הדודה חתמה על ייפוי כוח לנעמה... היא ניסתה לברר מה קורה. הקשישה אמרה לש' כי היא מנועה מלספר לה מה קורה. הרב ונעמה ביקשו מהקשישה לסגור את הפה על מנת שלא תהיה מחלוקת במשפחה. בהמשך הקשישה אף כעסה מאוד על ש' ואמרה לה שתתרחק מאחר והרב אמר שבגללה לא יהיה לה מקום בעולם הבא. ג' אישרה את כל מה שי' סיפרה.
אני התרשמתי בביקור הבית כי הקשישה מבוישת ומפוחדת, היא היתה ערה לכך שמשהו מעוות אבל התקשתה להודות בכך. ג' ניסתה להמעיט בחשיבותם של הדברים ונראתה כמי שנתונה ללחצים ולא יודעת מה לעשות הלאה. לשאלתי האם מעוניינת שאני אתערב היא הנהנה בראשה לחיוב".
העובדת הסוציאלית מסכמת תסקירה באלו המילים:
"ג' אינה מסוגלת לעמוד בלחצים המופעלים עליה בנושאים דתיים. היא דואגת מאוד למקומה בעולם הבא וחוששת מאיומים/קללות של רבנים אשר לטענה יכולים לראות את "רוח הקודש" או שיש בפיהם "מסר אלוהי". בשל כך היא נמצאת במצב בו עלול להתרחש ניצול כלכלי. כך למשל כל חסכונותיה ודירתה כמעט נלקחו ממנה מאחר ולא עמדה בלחצים שהופעלו עליה וחתמה על מסמכים שלא הוסבר לה ולא הבינה מה תוכנם. היא אינה מפעילה שיקול דעת עצמי כאשר מדובר בדברי רבנים ולא מעזה לערער על קביעתם. כשאני שואלת מה יקרה בפעם הבאה שיבואו אליה בבקשות/דרישות מהישיבה ומהרבנים היא עונה שש' תהיה האחראית והיא תוכל לסרב...".
העובדת הסוציאלית נחקרה ארוכות, היא חזרה על הדברים שכתבה, ודבריה לא נסתרו (עמ' 119, 15-20). אני מקבלת עדות זו במלואה, עדות שניתנה מפי גורם שאינו מעוניין בתוצאות ההליך.
זה המקום להעיר כי בסיכומיו כותב ב"כ הנתבעת שלפי החלטה בעמ' 120 לפרוטוקול תסקיר העו"ס אינו מהווה כל ראיה בתיק. לא כך נקבע. ההחלטה בפרוטוקול מתייחסת לשאלה שנשאלה העו"ס, ובהחלטה שניתנה התקבלה התנגדות לשאלה. התסקיר עצמו צורף לתצהיר העו"ס, הוגש ללא התנגדות, והוא מהווה ראיה קבילה ובעלת משקל מלא.
45.האחיינית כותבת בתצהירה דברים זהים, המקובלים עלי במלואם.
לפי האמור בתצהיר מיד לאחר שהעו"ס יצרה קשר עם האחיינית, היא מיהרה אל התובעת ומצאה אותה במצב רפואי ותזונתי ירודים. התובעת סיפרה שאין לה כסף זולת 300 ₪ בארנק שקיבלה כצדקה, ועל כספה אחראית עו"ד אביבי וגורמים רבניים אחרים. כל כספה הועבר לבנק אחר רחוק מאוד מביתה, והיא אינה יודעת כמה כסף נלקח ממנה. התובעת נראתה מבוהלת, וביקשה מהאחיינית להצילה מפני אותם גורמים שעשקו אותה וגזלו את כספה בעודה בחיים (סעיף 6 לתצהיר האחיינית).
46.אם נוסיף לעדויות אלו את גילה ומצבה הבריאותי של התובעת, אין אלא לקבוע כי אדם סביר לא היה סובר שבמצבה זה היתה לתובעת גמירות דעת ליתן את התרומה.
נסיבה שלישית – התובעת התפרקה מכל רכושה
47.התרומה נשוא ההליך, אינה עומדת לבדה. באותו מועד העבירה התובעת את כל רכושה, לרבות דירת מגוריה כתרומה למוסדות תורניים. קשה להניח שאדם יעביר בחייו את כל כספו ורכושו לאחרים, ויוותר עם סכומי כסף זעומים וללא קורת גג לראשו.
גם מומחה בית משפט העיד שאין כל סבירות וגם אין זה מצוי כי אדם כשיר יעביר בחייו (להבדיל מאחר מותו) את דירת מגוריו, וכי הוא בדק אלפי מקרים והוא אינו יכול להיזכר בשלושה מקרים שכאלו (עמ' 173).
48.אני ערה לכך שהתרומה בענייננו היא תרומה כספית בסך 500,000 ₪ וכי יתר הכספים לרבות דירת המגורים נתרמו למוסדות אחרים. אלא שכל התרומות כולן ניתנו במועדים סמוכים, על כן החלטתה של התובעת לתרום בו זמנית את כל רכושה, משליכה גם על התרומה דנן, ומעידה על היעדר גמירות דעת ליתן את המתנה.
סיכומם של דברים
49.התובעת אישה מבוגרת מאוד ומתגוררת לבדה. היא אישה דתית, מעריצה רבנים ומפחדת להמרות את פיהם פן יאבד חלקה בעולם הבא. בתחילת שנת 2014 היא מינתה את עו"ד אביבי לייצגה (כך ככל הנראה, מאחר ובמסגרת הליך זה, לא הוצג כל ייפוי כוח), והחל מאז היא החלה בביצוע פעולות משפטיות רבות: היא ערכה צוואה חדשה וביקשה להעביר מחשבונה העברות כספים בהיקפים גבוהים. במסגרת זו היא תרמה כל כספה ורכושה לרבות דירת מגוריה, למוסדות רבנים שונים, אף למוסדות עימם לא היה לה כל קשר (הישיבה הנוספת; עמ' 41 לפרוטוקול). מכלול פעולות אלו נעשו כאשר התובעת נותקה מכל בני משפחה, לרבות מהאחיינית שדאגה לה לאורך שנים, ומצבה הפיזי והנפשי הידרדרו.
50.במכלול הנסיבות האמורות אני קובעת שלא היתה לתובעת גמירות דעת לתרום את התרומות שתרמה, ובכלל זה התרומה לנתבעת.
מסקנה נוספת היא שלא השתכלל חוזה מתנה, ועל הנתבעת להשיב את הכספים שקיבלה.
51.שתי הערות מתבקשות.
ראשית, הנתבעת שבה ומפנה לעדות התובעת בבית משפט, בה היא העידה כי אינה רוצה לתבוע את הרב ניסן, והיא מבקשת לתת לו את כל כספה (עמ' 22, 25-29; עמ' 23, 1-5; עמ' 25, 3-18; עמ' 26, 12-26). הנתבעת טוענת כי מכאן הוכחה שהתובעת אינה רוצה בהליך זה, והאחיינית מנהלת אותו לטובתה שלה.
אינני מקבלת טענה זו. פרופ' נוי קובע בחוות דעתו, כי נכון למועד מתן חוות הדעת התובעת אינה כשירה והיא זקוקה לאפוטרופוס לרכוש ולגוף. בנסיבות אלו, אין מקום להסיק מסקנות, לכאן או לכאן, על יסוד עדות זו.
שנית, הנתבעת טוענת שמהעדויות עולה שלאורך כל השנים היה לתובעת קשר עמוק לנתבעת, היא בילתה בבית הכנסת מרבית זמנה והחלטתה לתרום לנתבעת הגיונית ומתבקשת.
אכן מכלל הראיות בתיק עולה שהתובעת מעריכה ומוקירה את הרב ניסן, היא מבלה בבית הכנסת שעות ארוכות ומשתתפת בשיעורים שהוא מעביר (פרוטוקול עמ' 106, 114 – 115, 157, 176, 181; תסקיר ת/2). אלא שאין באלו כדי ללמד על קיומה של גמירות דעת מצד התובעת להעיק לנתבעת את התרומה בעודה בחיים.
מספר טענות נוספות
52.העדר יריבות - הנתבעת טענה כי אין יריבות בינה ובין התובעת מאחר וכל טענות התובעת מכוונות נגד עו"ד אביבי. איני מקבלת טענה זו.
הנתבעת קיבלה את כספים והיא נהנית מהם, אף שלתובעת לא היתה גמירות דעת להעניקם לה. עליה להשיבם.
53.מניעים זרים - לאורך כל ההליך שבו ועלו טענות כי האחיינית פועלת ממניעים זרים שאינם תואמים לרצון התובעת.
אני דוחה טענות אלו בשתי ידיים. אין כל הוכחה להאשמות שווא אלו, ודי אם אצביע על צוואתה של התובעת, צוואה שנערכה לאחר שהאחיינית נכנסה לתמונה, ובה מורישה התובעת את כל כספה למוסדות תורניים ולא לבני משפחתה. אציין כי דווקא הנתבעת התנגדה להצגת הצוואה שערכה התובעת בשנת 2014, והדבר אומר דרשני. זה המקום לציין כי האחיינית נחקרה ארוכות, ומצאתי את עדותה זהירה, שקולה וסדורה. אין מקום להאשמות שהטיחה בה הנתבעת.
54.מינוי האחיינית כאפוטרופא - באותו הקשר שבו ועלו טענות כנגד מינוי האחיינית כאפוטרופסית. אין מקום לטענות אלו במסגרת הליך זה, ודאי לא באופן בו הן עלו.
האחיינית מונתה לתפקידה בהליך אחר ועל פי צו בית משפט לענייני משפחה. אין לתקוף מינוי זה בגדרו של הליך זה, בו האחיינית כלל אינה צד ישיר.
55.כשירות התובעת בשנת 2014 - הנתבעת שבה וטוענת כי בהתאם לחוות דעת כל המומחים, התובעת היתה כשירה לעשות כל פעולה משפטית במועד מתן התרומה.
כמבואר לעיל, ביטול המתנה מתבקש בשל המסקנה כי לתובעת לא היתה גמירות דעת להעניק את התרומה לנתבעת, לא מחמת אי כשירותה.
עדותה של עו"ד אביבי
56.לא ניתן לסיים פסק דין זה מבלי להתייחס לעדותה של עו"ד אביבי. עו"ד אביבי זומנה לעדות על ידי התובעת, הנתבעת לא מצאה לזמנה.
עו"ד אביבי היא "שחקן ראשי" בהליך, ואין מחלוקת כי מכלול הפעולות שביצעה התובעת בוצעו באמצעותה. עדותה של עו"ד אביבי היתה מתחמקת, ובאופן גורף השיבה לכל השאלות שהוצגו כי אינה יכולה להשיב מחמת חיסיון עורך דין לקוח. תשובה זו לא השתנתה אף לאחר שב"כ התובעת הודיע בשם התובעת כי התובעת אינה מתנגדת שהיא תשיב ותעיד ללא מגבלות הקשורות לחיסיון עורך דין לקוח (עמ' 132 שורות 29 – 30).
57.אין אלא לקבוע כי אין בפיה של עו"ד אביבי כל מענה למכלול הקשיים עליהם עמדנו, וגם מכאן חיזוק למסקנה כי התובעת נעדרה גמירות דעת להעניק לנתבעת את התרומה.
הערה לפני סיום ותוצאה
58.אין ספק כי זכותה של התובעת לעשות ברכושה כרצונה. לו סברתי כי התובעת ביקשה לתרום רכושה למוסדות תורניים, היה רצונה מתקיים. אלא שמסקתי הברורה היא שהחלטת התובעת לתרום רכושה, אינה מונעת מרצון חופשי ואמיתי הכל כמבואר לעיל.
59.התוצאה היא שאני מקבלת את התביעה במלואה.
אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 500,000 ₪ צמוד ונושא ריבית מיום 10.07.14 ועד לתשלום בפועל.
כן תישא הנתבעת בתשלום אגרת משפט כפי ששולמה, הוצאות עדי התובעת, עו"ד אביבי וגב' רחל ישי בסכום של 350 ₪ כל אחת, וכן הוצאות פרופ' נוי כפי ששולמו על ידי התובעת, הן בגין עריכת חוות דעתו והן בגין עדותו.
כן תישא הנתבעת בשכ"ט ב"כ התובעת בסכום של 40,000 ₪.
כל הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום, הפגרה במניין.
המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.
ניתן היום, י' אלול תשע"ח, 21 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.
