פלונית נ' השר לביטחון פנים ואח'

השופט ע' פוגלמן:

           עניינה של עתירה זו בבקשת העותרת כי נורה למשיבים 3-1 ליתן טעם מדוע לא תבוטל ההחלטה להשאיר את ניצב רוני ריטמן בתפקידו כמפקד יחידת להב 433 במשטרת ישראל. זאת, בעקבות ממצאי חקירת המחלקה לחקירות שוטרים בעניין תלונה שהגישה העותרת בדבר ניסיון למעשה מגונה בכוח והטרדות מיניות שביצע ריטמן כלפיה לטענתה.

רקע והשתלשלות ההליכים

1. בחודש נובמבר 2015 הגיש תת ניצב גיא ניר, שכיהן כראש חטיבת המודיעין של משטרת ישראל באותה העת, תלונה במחלקה לחקירות שוטרים (להלן: ניר; חטיבת המודיעין ומח"ש) בדבר אי סדרים ביחידת להב 433, היחידה הארצית למלחמה בשחיתות ובפשע המאורגן במשטרה (להלן: להב 433), ובגדרה טען, בין היתר, כי נרקמה נגדו קנוניה וכי המשיב 4, ניצב רוני ריטמן, מפקד להב 433 (להלן: ריטמן או המשיב 4) היה חלק ממנה. במסגרת תלונתו זו, מסר ניר כי אם תיעשה פנייה לעותרת, קצינה בחטיבת המודיעין, היא תוכל למסור מידע בקשר להטרדות מיניות מצד ריטמן.

2. נוכח האמור, זומנה העותרת לחקירה במח"ש ובה מסרה מידע בדבר אירועים שהתרחשו בשנים 2011-2010 (כ-5 שנים עובר לחקירה) אשר כללו מספר מקרים שבהם הפנה אליה ריטמן אמירות מיניות. בנוסף, העידה העותרת כי בשנת 2011, כשיצאה מאירוע חברתי שערכה המשטרה בהר חוצבים, רדף אחריה ריטמן, אחז בה, קירב אותה אליו וניסה לנשקה, אולם היא הדפה אותו והצליחה להימלט מאחיזתו (להלן: אירוע הר חוצבים). יוער כי העותרת ציינה בתלונתה כי במסגרת עבודתה המקצועית עם מפכ"ל המשטרה בדימוס, מר יוחנן דנינו (להלן: דנינו) ובסמוך להתרחשות המעשים נושא תלונתה, היא שיתפה את דנינו בדבר הטרדות מיניות שסבלה מצד ריטמן וביקשה כי הוא לא יקודם. בחלוף כמה שנים, ביום מינויו של ריטמן כמפקד להב 433 (בחודש אוגוסט 2014) דנינו התקשר לעותרת וסיפר לה על החלטת המינוי, על רקע הדברים שסיפרה לו. בעדותו במח"ש אישר דנינו את האמור, וציין כי העותרת סיפרה לו בזמן אמת שריטמן הטריד אותה על רקע מיני באופן כללי ומבלי שפירטה על מקרה קונקרטי, וכי הוא השיב לה שעליה לפנות לגורמים המוסמכים לבדיקת הנושא – באמצעות תלונה למח"ש. העותרת לא פנתה למח"ש, וזומנה לחקירה בנושא רק לאחר דבריו של ניר, כמצוין ברישת הדברים.

3. בשל הדברים שמסרה העותרת בחקירתה, נחקר ריטמן בחשד לעבירה של ניסיון למעשה מגונה בכוח, לפי סעיפים 348(ג1) ו-25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ולעבירות של הטרדה מינית, לפי סעיף 5(א) לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998 (להלן: החוק למניעת הטרדה מינית). עוד נציין, כי יומיים לאחר שנחקרה העותרת לראשונה במח"ש, לבקשת המפקח הכללי של המשטרה (להלן: המפכ"ל), יצא ריטמן לחופשה עד לקבלת החלטה בתיק החקירה. בשולי הדברים יוער כי זמן קצר טרם בירורה של תלונת העותרת מונה קצין בודק (להלן: קבו"ד) לבדיקת תלונות אנונימיות שהוגשו בדבר התנהלותם של ניר ושל העותרת בחטיבת המודיעין (שעליה נעמוד בהמשך).

4. עם סיום החקירה בעניין תלונת העותרת הועברו החומרים שנאספו בה והמלצות מח"ש לפרקליט המדינה וליועץ המשפטי לממשלה, כמו גם למחלקת משמעת במשטרה. מח"ש המליצה ליועץ המשפטי לממשלה להעמיד לדין את ריטמן בגין העבירות שיוחסו לו. ביום 24.12.2015 שלח היועץ המשפטי לממשלה דאז (י' וינשטיין) מכתב למפכ"ל ובו תוארו מסקנותיו בעניינו של ריטמן (להלן: החלטת היועץ המשפטי לממשלה או החלטת היועץ). מפאת חשיבותם, נעמוד על עיקרי הדברים בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה  כלשונם:

"לאחר בחינת חומר הראיות שנאסף בחקירה שהתנהלה נגד ניצב ריטמן, הגעתי לכלל מסקנה, בהתאם להמלצת פרקליט המדינה, כי נסיבות המקרה בכללותן, כפי שהן עולות מהראיות, אינן מתאימות לניהול הליך פלילי. [...] מכלול הנסיבות, לרבות בעיות מסוימות במסכת הראייתית, הוביל למסקנה שפורטה לעיל. במצב דברים רגיל, היינו שוקלים להמליץ בפניך להגיש קובלנה משמעתית נגד ניצב ריטמן בגין אירועים שכאלה, בכפוף כמובן לבחינת חומר הראיות על ידי המשטרה ולקיום שימוע בטרם קבלת החלטה. אלא שעבירות משמעתיות מתיישנות בחלוף שלוש שנים ופרק זמן זה חלף זה מכבר, ועל כן לא ניתן לנהל כיום הליך משמעתי בפרשה זו. בנסיבות אלה החלטתי להעביר את חומר הראיות לעיונך, על מנת שתשקול אם ואילו צעדים מינהליים יש לנקוט בנדון. מובן מאליו כי אם תסבור שיש מקום לנקוט צעדים במישור המינהלי, יש לערוך לניצב ריטמן שימוע קודם לקבלת החלטה סופית".

5. יובהר כבר עתה כי החלטת היועץ המשפטי לממשלה שלא לפתוח בהליך פלילי נגד ריטמן לא הועמדה לביקורת שיפוטית של בית משפט זה, ואף בעתירה שלפנינו לא מבוקש להשיג עליה. מכל מקום, שלושה ימים לאחר קבלת החלטת היועץ, ביום 27.12.2015, קיים המפכ"ל ישיבת התייעצות עם ראש אגף משאבי אנוש במשטרה, היועץ המשפטי למשטרה וראש מחלקת משמעת. לקראת ישיבה זו, הונחו לפני המפכ"ל שתי חוות דעת משפטיות (שלא הוגשו בהליך זה). על פי תצהיר התשובה הראשון שהוגש מטעם המפכ"ל ביום 1.2.2017 (להלן: תצהיר התשובה) חוות דעת אחת המליצה לא לנקוט הליכים מינהליים נגד ריטמן, נוכח החלטת היועץ וקושי להכריע בין גרסת העותרת לבין גרסת ריטמן. בחוות הדעת השנייה צוין כי ניתוח מכלול נסיבות המקרה, מביא למסקנה כי אין מנוס מנקיטת צעדים מינהליים נגד ריטמן וכי האפשרויות המעשיות הרלוונטיות הן פיטורין והעברה מתפקיד (להלן ביחד: חוות הדעת). בתום הישיבה החליט המפכ"ל שלא לנקוט צעד כלשהו נגד ריטמן וכי זה האחרון יחזור לתפקידו (להלן: החלטת המפכ"ל). זאת, מן הנימוקים הבאים, שצוינו בתמצית: קבלת החלטה מינהלית בעניין ריטמן – משלא הוגש כתב אישום בעניינו ואין אפשרות לנקוט הליך משמעתי – תוביל לפגיעה בזכותו להתגונן מפני התלונה ולהוכיח את חפותו; קיימים סימני שאלה לגבי תלונת העותרת, הן בשל כך שלא הוגשו תלונות על הטרדות נוספות מצד ריטמן, הן בשל הקושי להסביר את הסיבה לכבישת התלונה משך 5 שנים; ניתוח מעמיק של בדיקות הפוליגרף שנערכו לעותרת ולריטמן – שלפיהן שניהם אובחנו כדוברי אמת – מלמד כי בניגוד לעותרת, ריטמן נבדק על מהות החשד נגדו; וקיומו של מניע לכאורה בהגשת התלונה במועד שהוגשה ברקע לבדיקת הקבו"ד בעניינם של ניר והעותרת. על רקע שיקולים אלה צוין כי ניתן לחשוב על הסברים אפשריים נוספים לסיטואציה שתוארה בתלונה (הכוונה היא לאירוע הר חוצבים שעליו נעמוד בהמשך – ע' פ') מלבד גרסתה של העותרת וכי ממכלול הנסיבות "המשקל נוטה באופן ברור לכיוון הרצון 'לסגור חשבון' עם הקצין [ריטמן – ע' פ']".