פלונית ואח' נ' עמירי ליפר ואח'

(בבקשת נתבעות 1-2 לפסילת מומחה בית המשפט בתחום הכירורגיה הפלסטית)

1. לפני תביעת רשלנות רפואית בעקבות 2 ניתוחים שבוצעו בתובעת על ידי נתבע 3 במדיקל אסתטיק – המרכז לאסתטיקה רפואית (נתבעת 2), שבבעלות נתבעת 1.

2. הצדדים הגישו חוות דעת של מומחים רפואיים מטעמם, בין היתר בתחום הכירורגיה הפלסטית. לאור הפערים בין חוות הדעת, הן באשר לטיב הטיפול הרפואי אותו קיבלה התובעת מנתבע 3, הן באשר לשיעור הנכות בעקבות הטיפול הרפואי, מונה בתאריך 1.7.15 ד"ר ג'רי וייס כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הכירורגיה הפלסטית (להלן: "המומחה" ו"החלטת המינוי", בהתאמה).

3. בהחלטת המינוי נקבע כי על הצדדים להמציא למומחה את המסמכים הרפואיים בתוך 30 ימים מיום מתן ההחלטה, וכי על ב"כ התובעת לתאם מועד לבדיקה אצל המומחה ולהודיעו לצד שכנגד.

4. בפועל המומחה בדק את התובעת בתאריך 26.7.15, בטרם חלף המועד להעברת התיעוד הרפואי אליו על ידי הצדדים. אולם, את חוות דעתו ערך רק כחודש לאחר מכן, בתאריך 23.8.15. בתמצית, ציין המומחה כי לא היו בפניו רשומות רפואיות, פרט לדוח חדר ניתוח (של הניתוח הראשון), המכיל מספר שורות בלתי קריאות שנרשמו בשפה זרה (צרפתית). המומחה הצביע על הצורך ברשומה רפואית מסודרת שנועדה לתעד את השיקולים והמהלכים אשר מבוצעים לפני ובמהלכו של ניתוח, בעוד על פניו התנהלות הנתבעים בטיפול בתובעת היה כושלת, בלתי מקצועית ובלתי אחראית, תוך גרימת סיכון לחייה ולבריאותה. שיעור הנכות שנקבע על ידו, בתחום מומחיותו, היה 20% (להלן: "חוות הדעת").

5. בעקבות הגשת חוות הדעת, ביקשו נתבעות 1-2 לשלוח למומחה שאלות הבהרה. בהחלטתי מיום 16.10.15 אפשרתי להן האמור, בתוך 15 ימים. בפועל, הן עשו כן רק כחודשיים מאוחר יותר, בתאריך 13.12.15. חרף התנגדותה של ב"כ התובעת כי המומחה ישיב על השאלות, אפשרתי העברתן שכן סברתי כי בנסיבות שנוצרו, זו תהיה הדרך היעילה לקידום הדיון (ראו החלטתי מיום 16.1.16).

6. המומחה השיב על השאלות שהופנו אליו. במועד בדיקתו את התובעת, אכן לא היתה לפניו חוות הדעת מטעם נתבעות 1-2, של ד"ר וינברגר. עם זאת, ולאחר שקיבל את חוות הדעת של ד"ר וינברגר, לא חזר בו מומחה בית המשפט ממסקנותיו (ראו תשובותיו מיום 19.1.16).

7. על רקע זה הגישו נתבעות 1-2 בקשתן זו שלפני לפסילת חוות דעתו של המומחה. לטענתן, התובעת נבדקה על ידו מבלי שנמסרה להן הודעה על זימונה, וכשהמועד להעברת המסמכים הרפואיים על ידן טרם חלף. וכך, הבדיקה, כמו גם עריכת חוות הדעת, נעשו מבלי שתיעוד מטעמן היה לפניו. עוד הן טוענות כי עובר לסיכום חוות דעתו, המומחה גם לא שוחח עם ד"ר וינברגר "כפי שהתבקש" (ראו תקנה 132 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: "תקסד"א"). נתבעות 1-2, המודעות לבקשתן החריגה לפסול את חוות הדעת, טוענות כי הנסיבות הן חריגות, ושאלמלא הפסילה ייגרם להן עיוות דין חמור. עוד נטען על ידן כי בתשובות לשאלות ההבהרה התחפר המומחה בעמדותיו, ולא ניתן לתקן את עיוות הדין שנוצר אלא על ידי מינוי מומחה רפואי אחר.

8. נתבע 3, בתגובתו לבקשת נתבעות 1-2, מצטרף לעמדתן ומוסיף מטעמו כי לפני המומחה עמדה רשומה רפואית בשפה הצרפתית, אך במקום שהמומחה יבקש מבית המשפט שיורה על המצאת תרגומה, הוא בחר להתעלם מתוכנה.

9. התובעת מתנגדת לבקשה. היא מדגישה שתפקידו של כל צד לשלוח למומחה את התיעוד הרפואי, ולוודא קבלתו על ידו. במקרה דנן, נתבעות 1-2 שלחו את התיעוד הרפואי למומחה עוד ביום 26.7.15, אך שלחו זאת בטעות לכתובת ב"כ התובעת, במקום לכתובתו. במו ידיהן נתבעות 1-2 יצרו מצב שחוות הדעת מטעמן לא תגיע לידיו של המומחה. זאת ועוד, מתשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה ששלחו עולה כי למחרת בדיקתה של התובעת, הוא פנה לנתבעות 1-2 כדי לקבל את התיעוד הרפואי, אך לא נענה. ביחס למועד הבדיקה, התובעת טוענת כי אינה אחראית להתנהלות מרפאתו של המומחה. עוד מדגישה התובעת כי אמנם נתבעות 1-2 מלינות על כך שהמומחה לא דיבר עם ד"ר וינברגר מטעמן (תקנה 132 לתקסד"א), אולם זאת מאחר שהן לא ביקשו זאת ממנו, ולראיה - במכתב ששלחו אליו לא נאמר דבר בהקשר זה. באשר לטענות נתבע 3, היא מוסיפה כי המומחה פנה וביקש דוח קריא ומתורגם לעברית, אך נענה כי המנתח (נתבע 3) אינו בישראל, מתגורר בצרפת ונמצא באותה עת בחופשה. בסופו של דבר, המומחה התייחס לחוות הדעת של ד"ר וינברגר ולא שינה מקביעותיו וממסקנותיו. מהפן המשפטי, התובעת טוענת כי יש צורך בנימוקים כבדי משקל על מנת להביא לפסילת חוות הדעת, ואלו אינם קיימים במקרה דנן.