פלונים נ' איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ

בפני תביעה כספית על סך כ- 77,000 ₪.

רקע וטענות הצדדים:

1. התובעת 2 היא הבעלים של רכב מסוג יונדאי. הנתבעת ביטחה את הרכב בפוליסת ביטוח מקיף. על פי כתב התביעה, ביום 27.10.19 נסע התובע 1ברכב ברחוב אל ג'אבר בטמרה. בהגיעו לצומת T ביקש לפנות שמאלה. בעת שהתובע החל לפנות שמאלה, התנגש עם חזית רכבו בצד השמאלי של רכב מסוג טויוטה אשר חלף במקום, נהוג בידי מר חיכמת חטיב. בשל ההתנגשות, נפגע רכב הטויוטה לכל אורכו השמאלי. לרכבו של התובע נגרמו נזקים, בעיקר בחזית הרכב.

    

2. התובע פנה לנתבעת וביקש להפעיל את פוליסת הביטוח המקיף. התובע שיתף פעולה עם נציגי הנתבעת, אך זו התמהמה בטיפול בפנייתו. כשביקש לזרז את התשלום המגיע לו על פי הפוליסה, נענה כי רכב הטויוטה (המבוטח גם הוא אצל הנתבעת) היה מעורב ב"עניין פלילי".

    

3. בשל העיכובים בטיפול מצד הנתבעת, החל התובע בתיקון רכבו. התובע שלח את האסמכתאות לנתבעת, שיתף עימה פעולה, וגם השמאי מטעמו היה בקשר עם הנתבעת ושלח לה את דו"ח השמאי שערך. רק בחודש אפריל שלחה הנתבעת שמאי מטעמה. ביום 16.7.20 הודיעה לו הנתבעת כי היא דוחה את תביעתו בשל ממצאים ואי התאמות בגרסאות" שנמסרו לנתבעת, וכי הנזקים הנטעים אינם תואמים לנזקי הצד השלישי (רכב הטויוטה), ועולה חשד כי הנזקים נגרמו בנסיבות או במועד אחר משדווח לנתבעת.

    

4. התובעים עותרים לפיכך לפצות אותם בסך של 77,293 ₪ [נזקים ישירים לרכב: 64,725 ₪; ירידת ערך לרכב: 9,568 ₪; שכ"ט שמאי: 1,500 ₪; פיצוי בגין השכרת רכב חלופי: 1,500 ₪]. עוד עותרים התובעים לחייב את הנתבעת בתשלום ריבית מיוחדת, לפי סעיף 28א' לחוק חוזה הביטוח.

    

5. הנתבעת הגישה כתב הגנה במסגרתו טענה בין היתר כי המבוטח מסר לה מידע כוזב אודות התאונה, והכשיל את בירור החבות. נטען כי התאונה לא התרחשה באופן המתואר, כי האירוע מבויים, וכי הנתבעת אינה חבה לפי הפוליסה, מכוח הוראות סעיפים 24-26 לחוק חוזה הביטוח. נטען, כי על פי ממצאי דו"ח החקירה שבידי הנתבעת, המבוטח מסר לה פרטים כוזבים במטרה להוציא כספי ביטוח בכוונת מרמה. נטען בנוסף כי אין התאמה בין הנזקים בתמונות ממקום התאונה לבין התמונות שצורפו לחוות דעת השמאי. נטען בנוסף כי קיים חשד שהנזקים ברכב התובעים – הועצמו או נוצרו בנסיבות אחרות.

    

6. בישיבת קדם משפט שהתקיימה ביום 4.3.21 (בפני כב' השופט י' רטנר), הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה דיונית לפיה ימונה בוחן תאונות מכריע, כמומחה מטעם בית המשפט. בוחן התאונות ישמע את טענות הצדדים המעורבים, יבחן את השטח ימסור חוות דעת אשר תהיה מכריעה. בהסכמת הצדדים, מונה בוחן התנועה, מר משה ויסמן, כמומחה מטעם בית המשפט.

    

7. מר ויסמן הגיש לבית המשפט את חוות דעתו ביום 25.5.21. הלה ציין (סעיף 13.14 לחוות הדעת), כי:

   "על פי מסמכים שהוגשו לעיוני, ביקורי במקום התאונה, ועריכת הצבעה עם שני הנהגים במקום התאונה, וכן חוות דעת שמאי בקר מטעם חברת הביטוח, בן אבי מודי, אשר אישר את רוב הנזק לרכב היונדאי, מביאים אותי למסקנה שאינה משתמעת לשתי פנים לפיה יש התאמת נזקים בין כלי הרכב המעורבים בתאונה".

    

   עוד ציין המומחה, כי האחריות על התאונה מוטלת באופן בלעדי על התובע, אשר לא נתן זכות קדימה לרכב הטויוטה שהגיע מימינו, וכן כי קיימת התאמה מלאה של הנזקים בין כלי הרכב כתוצאה מתאונה זו (סעיף 14.6 לחוות הדעת).

    

8. ביום 2.6.21 הגיש המומחה תשובה לשאלות הבהרה שנשלחו אליו מטעם התובעים. בתשובותיו הבהיר כי הנזק הישיר לרכב התובעים עומד על 64,723 ₪,וכי יש לאשר את כל גובה הנזק אשר נקבעה על ידי השמאי אומיה הנדי.

    

9. בישיבת קדם משפט מיום 14.9.21 הודיע ב"כ הנתבעת כי הנתבעת עומדת על זכותה לחקור את המומחה, מר ויסמן. עוד ציין ב"כ הנתבעת כי "אנו מבקשים רק לחקור את המומחה, לאור ההסכמה הדיונית", והבהיר כי בכוונת הנתבעת "לעמת את המומחה עם טענות שונות ולהתרשם האם המסקנה אליה הגיע המומחה הינה רציונלית ומבוססת היטב". משכך, ניתנה החלטה המורה כדלהלן:

   "הצדדים הגיעו להסכמה דיונית בדבר מינוי מומחה מכריע. המומחה נתן חוות דעת ברורה על פניה, ונראה שניתן היה לתת פסק דין על פי חוות הדעת. הנתבעת הודיעה שהיא עומדת על חקירת המומחה. זכותה לעשות זאת. משכך אין מנוס אלא לקבוע את התיק לחקירת המומחה.... אם יתברר שהנתבעת האריכה את הדיון שלא לצורך, בית המשפט יוכל לקחת זאת בחשבון בקביעת הוצאות המשפט בסוף הדרך".

    

10. נוכח פרישת כב' השופט י' רטנר, הועבר התיק לשמיעה בפני. בשים לב להחלטתו מיום 14.9.21 – נקבע התיק לשמיעת ראיות ולסיכומים קצרים בעל פה.

     

11. ביום 3.3.22 התקיימה ישיבת הוכחות, במהלכה נחקר המומחה, מר ויסמן, בחקירה נגדית בידי ב"כ הנתבעת. בתום חקירתו, ביקש ב"כ הנתבעת כי יינתן צו להמצאת דו"ח השמאי בתיק המתנהל בתביעת נהג רכב הטויוטה, לשם הצגת דו"ח השמאי בפני מר ויסמן, להשלמת חוות דעתו. בקשה זו נדחתה, נוכח עיתוי הבקשה, ומשניתן לנתבעת די והותר זמן להציג מסמכים למומחה טרם חקירתו.

     

    עוד ביקש ב"כ הנתבעת לקבוע את התיק לשמיעת ראיות לצורך חקירת יתר המעורבים. עוד ציין ב"כ הנתבעת כי לא הוסכם על ויתור חקירת העדים, וכי הדברים שנרשמו מאת ב"כ הנתבעת בדיון מיום 14.9.21 הם בגדר "תקלה".

     

    בו ביום דחיתי את בקשת הנתבעת, וציינתי כי מקופלת בה בקשה לחזור מהסכמה דיונית אשר ניתנה לפני חודשים ארוכים. עוד ציינתי כי לא נמצא טעם של ממש המצדיק ביטול ההסכמה הדיונית.

     

12. ב"כ התובעים סיכם את טענותיו בעל פה, ביום הדיון. ב"כ הנתבעת ביקש שהות על מנת להגיש סיכומים בכתב. הוריתי לפיכך לנתבעת להגיש סיכומי טענות בכתב תוך 15 יום, וכי לתובעים מסורה זכות להגיש סיכומי תגובה תוך 7 ימים נוספים.

     

13. ביום 6.4.22 הוגש מטעם הנתבעת מסמך שכותרתו "בקשה לעיון נוסף בבקשה לחזור מהסדר דיוני, והודעה בדבר הגשת סיכומים בכתב". במסמך, החורג מהיקף הסיכומים עליהם הוריתי בהחלטתי מיום 3.3.22 עתרה הנתבעת להתיר חזרה מההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים, לקבוע ישיבת הוכחות נוספת "אליה יזומנו כל העדים" (סעיף 2 לסיכומי הנתבעת). למסמך זה צורפו, ואף זאת – ללא נטילת רשות, ללא הסכמת הצד שכנגד, ובניגוד להסכמה הדיונית אשר מצאה את ביטויה בפרוטוקול מיום 14.9.21 – מסמכים רבים (בהיקף של מעל 150 עמודים), הכוללים בין היתר דו"ח חקירה מאת חוקר מטעם הנתבעת, חוות דעת של בוחן תנועה מטעם הנתבעת, טופסי דיווח אודות התאונה, תביעה שהוגשה בבית משפט השלום בנצרת על ידי הבעלים של רכב הטויוטה (נגד התובע ונגד הנתבעת), ועוד. בנוסף ולחילופין, סיכמה הנתבעת את טענותיה, ובין היתר נטען, כי הוכח בפני בית המשפט שהתאונה כלל לא אירעה.

     

14. התובע הגיש סיכומי תשובה (החורגים אף הם מהיקף הסיכומים עליהם הוריתי בהחלטתי מיום 3.3.22, במסגרתם נטען כי ככל שעותרת הנתבעת לחזרה מההסדר הדיוני, הרי שעליה להגיש ערעור, ואין מקום להגיש בקשה לעיון חוזר.

     

    דיון והכרעה:

15. אקדים ואציין כי לא מצאתי כל טעם מבורר המצדיק היענות לבקשת הנתבעת לחזור בה מההסכמה הדיונית אשר מצאת את ביטויה בהבהרות הצדדים ובהחלטת כב' השופט י' רטנר. המדובר בהסכמה ברורה, אשר בעקבותיה ניתנו הנחיות ברורות לא פחות, באשר להמשך אופן בירור ההליך שבפני. הנתבעת השתהתה פרק זמן ניכר טרם ביקשה לחזור בה מאותה הסכמה דיונית. בצדק הבהירה אף הנתבעת בפתח סיכומיה, כי חזרה מהסכמה דיונית תיעשה רק במקרים נדירים ביותר. המקרה שבפני אינו נמנה על מקרים חריגים אלו. נראה, בכל הכבוד, כי רק לאחר שהעריכה הנתבעת – בתום חקירתו הנגדית של המומחה – את סיכויי טענותיה להתקבל, ביקשה לחזור בה מההסכמות הדיוניות. ברי, כי אין בהערכה מחודשת שכזו כדי להצדיק היענות לבקשה.

     

    מכל מקום – ההסדר הדיוני בדבר מינוי מומחה מכריע – התקבל כבר בחודש מרץ 2021. לאחר שהצדדים פעלו לפי הסכמות דיוניות אלו, התקבלה חוות דעת מאת המומחה (ותשובות לשאלות הבהרה) – הודיעה הנתבעת כי היא מבקשת לחקור את המומחה, ואת המומחה בלבד (ר' פרוטוקול הדיון מיום 14.9.21). לא זו בלבד שחלף פרק זמן ניכר, אלא שהצד שכנגד הסתמך על ההסדר (שהרי לא הובאו כל ראיות מטעמו, והדיון ביום 3.3.22 הצטמצם לחקירת המומחה בלבד).

    משכך – עתירת הנתבעת לחזור בה מההסדר הדיוני, נדחית.

     

16. בנוסף, נראה כי הנתבעת נטלה לעצמה דרור ואף חרגה מהיקף הסיכומים בכתב עליו הוריתי בהחלטתה מיום 3.3.22 – זאת, ללא נטילת רשות או הגשת בקשה מתאימה. בנוסף, לסיכומי הנתבעת צורפו ראיות – למעלה מ- 150 עמודים הכוללים חוות דעת של בוחן תנועה מטעם הנתבעת, דו"ח חקירה (על נספחיו) של משרד חקירות מטעם הנתבעת, מסמכים הקשורים לתביעת הבעלים של רכב הטויוטה בגין נזקים שנגרמו לרכבו בתאונה הנ"ל [ת.א. (שלום-נצרת) 58926-10-20 ח'טיב נ' ספורי ואח'], ועוד.

     

    יש להצר על התנהלות זו של הנתבעת. החלטות בית המשפט לעניין אופן ניהול הדיון – אינן בגדר המלצה, ומצופה כי הצדדים יעמדו בהן.

     

    לא זו בלבד שלא היה מקום לחרוג מהיקף הסיכומים, כפי שנקבעו בהחלטה מיום 3.3.22, אלא שלא היה מקום לצרף בשלב הסיכומים ראיות, בניגוד לדין ובניגוד לכל הסכמה דיונית בין הצדדים.

     

    שקלתי אם יש מקום להורות על מחיקת סיכומי הנתבעת, ולהורות לה להגישם מחדש. בסופו של יום, ובין היתר על מנת למנוע התארכות הדיונים מעל לנדרש, החלטתי להימנע מכך. עם זאת, אתעלם מהראיות אשר צורפו בניגוד לדין (ולהסכמת הצדדים) לסיכומי הנתבעת.

     

17. מכאן לגופו של עניין.

     

18. בבסיס התביעה עומדת מחלוקת בין הצדדים באשר לעצם קרות התאונה. לטענת הנתבעת, לא אירעה כל תאונה בין רכבו של התובע לבין רכב הטויוטה. הנזקים, כך לפי הטענה, מקורם באירוע אחר או כי מדובר ב'אירוע מבויים'. לצורך כך, ובהסכמת הצדדים, מונה מר משה ויסמן כמומחה מכריע מטעם בית המשפט, על מנת לבחון את טענות הצדדים, לבקר במקום, וליתן חוות דעת אודות התאונה המתוארת בכתב התביעה, נסיבותיה ואופן התרחשותה.

     

    כך פעל המומחה. הוא בחן את מקום התאונה, בנוכחות הנהגים המעורבים (כל אחד מהם בנפרד), ערך תחקור אודות נסיבות התאונה, ניסוי שדה ראיה, השוואה בין חוות הדעת השמאים והתמונות שצורפו אליהן, וכן התייחס לחוות דעת של שני בוחני התנועה מטעם הנתבעת (ערן אביטל ורועי שפיגלר), אשר הוצגו לעיונו.

     

19. בצדק העלה המומחה תהיה מדוע מצאה לנכון הנתבעת לפנות במקביל לשני בוחני תאונות דרכים. עם זאת, אינני שותף למסקנת המומחה המפורטת בסעיף 13.5 לחוות דעתו, כי הנתבעת לא העבירה במתכוון את חוות דעתו של המומחה ערן אביטל לעיונו של המומחה רועי שפיגלר. ייתכנו גם הסברים אחרים, ומכל מקום סוגיה זו אינה נדרשת לצורך הכרעה בתביעה שבפני.

     

20. מר ויסמן עמד בחוות דעתו על תהיות נוספות העולות מחוות דעתו של מר שפיגלר – הלה לא הגיע למקום התאונה, לא ערך הצבעה עם הנהגים במקום, ולמעשה לא נכח בזירה כלל. בנוסף קבע מר שפיגלר כי קיימות גרסאות סותרות בין הנהגים, אך נמנע מלתחקר אותם. עוד עמד מר ויסמן על הבעייתיות בקביעתו של המומחה שפיגלר, כאשר מצד אחד קבע כי קיימת "התאמה חלקית" בין מוקדי הנזק בשני כלי הרכב, ומצד שני קבע כי לא היה כל מגע בין כלי הרכב.

     

    אקדים ואציין כי הערות אלו של מומחה בית המשפט, מר ויסמן – מקובלות גם עלי.

     

21. מומחה בית המשפט הגיעה למסקנה חד משמעית, לאחר עיון במסמכים, ביקור במקום התאונה, עריכת הצבעה עם שני הנהגים – כי קיימת התאמה בין הנזקים שנגרמו לשני כלי הרכב המעורבים בתאונה [סעיף 13.14 לחוות הדעת].

     

22. הנתבעת בסיכומיה העלתה שלל טענות אשר אינן מתיישבות עם ההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים. כך למשל נטען כי יש להימנע מקבלת התביעה על בסיס עדות הבוחן בלבד, שכן מדובר בעדות יחידה. עוד נטען כי יש לזקוף לחובת התובעים את הימנעותם מלהביא עדים נוספים, ואת התנגדותם להבאת העדים. ואולם, טענות אלו חותרות תחת ההסכמה הדיונית אשר הנתבעת עצמה הייתה חלק ממנה. על פי הסכמה זו מונה מר ויסמן כמומחה מכריע מטעם בית המשפט. ובהמשך להסכמה זו – הודיעה הנתבעת כי היא מבקשת לחקור רק את המומחה. התובעים פעלו על פי ההסכמה הדיונית אשר קיבלה תוקף של החלטה, ומשכך אין כל הצדקה לטענות הנתבעת כי נפל פגם בהתנהלות התובעים, אשר לא חרגו ממנה.

     

23. מר ויסמן נחקר בבית המשפט על חוות דעתו, חקירה נגדית יסודית ומקיפה. הלה הסביר כי חוות דעתו מבוססת על ההנחה כי בהגיעו לצומת T המדוברת – ביצע נהג הרכב המבוטח פניה שמאלה. זו גם טענת התובע (ר' למשל סעיף 5 לכתב התביעה). המומחה אישר כי ככל שהתובע פנה ימינה בצומת, הרי שאין התאמה בין הנזקים שנגרמו לרכב התובעים לבין הנזקים ולרכב הטויוטה.

     

24. הנתבעת מבקשת להסתמך על אמירה של התובע, כפי הנראה בפני חוקר מטעם הנתבעת, לפיה בצומת ה- T פנה עם רכבו ימינה (ולא שמאלה). עם זאת, ועל פי ההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים – התובע לא העיד, ואף לא העידו נהג רכב הטויוטה ולא החוקר מטעם הנתבעת. בנוסף, גם דו"ח החקירה לא הוגש כראיה [אם כי הוצג למומחה בית המשפט, מר ויסמן, על ידי הנתבעת; כאמור לעיל, צורף דו"ח החקירה – שלא כדין - גם לסיכומי הנתבעת, ובשל כך אתעלם מתוכנו]. משכך, הרי שהנתבעת לא הביאה ראיה התומכת בטענתה כי רכב התובע פנה ימינה בצומת.

     

25. מכל מקום, המומחה הסביר בחוות דעתו, כי לו היה פונה רכב התובעים ימינה – לא היה נגרם נזק לאורך רכב הטויוטה, וכי הנזקים של שני כלי הרכב מתאימים לתיאור התרחשות התאונה [קרי, רכב התובעים פנה שמאלה בצומת T, ופגע ברכב הטויוטה אשר נסע בירידה מצד ימין לצד שמאל].

     

     

26. לא עלה בידי הנתבעת לקעקע את מסקנות וממצאי המומחה מטעם בית המשפט. ההיפך הוא הנכון. השתכנעתי, לאחר קריאה חוזרת ונשנית של חוות דעת המומחה, תשובותיו לשאלות ההבהרה ופרוטוקול חקירתו הנגדית, כי תשובותיו של המומחה קוהרנטיות ועקביות, תשובותיו מתיישבות עם השכל הישר וכן עם הממצאים אשר הונחו בפניו.

     

27. המומחה השיב לשאלות ב"כ הנתבעת באופן משכנע ואמין. הוא לא היסס להבהיר כי הוא נכון לשנות את מסקנותיו, ככל שיוצגו בפניו ראיות הסותרות את חוות הדעת. הוא לא היסס לקבוע כי ברכב הטויוטה ניתן להבחין בסימני פגיעה המתיישבים עם סימני ירי. עם זאת – אין לקשור אותם דווקא עם אירוע התאונה שבפני.

     

28. סיכומו של דבר – מסקנתו של מר ויסמן, המומחה מטעם בית המשפט – נותרה בעינה, ולא עלה בידי הנתבעת לקעקע את מסקנות המומחה המפורטות בחוות הדעת.

     

    משכך, הרי שנשמטת הקרקע מתחת לטענת הנתבעת ולפיה אירוע התאונה מבויים. על התובעת לפיכך לפצות את התובעים, בהתאם לתנאי הפוליסה, בגין הנזקים שנגרמו לרכבם של התובעים בתאונה מושא התביעה..

     

29. אשר לנזק, הרי שהתובע צירף לכתב התביעה חוות של השמאי אומייה הנדי, לפיה הנזק הישיר שנגרם לרכב מוערך ב- 64,725 ₪ (כולל מע"מ), ובנוסף כי נגרמה לרכב ירידת ערך המזכה בפיצוי נוסף בסך 9,658 ₪. סך כל הנזק לפיכך הוערך על ידי השמאי ב- 74,293 ₪.

     

30. הנתבעת לא צירפה לכתב טענותיה חוות דעת נגדית. רק בשלב הסיכומים נטען, לראשונה, כי יש לאמץ את קביעות חוות דעת השמאי מטעם הנתבעת, אשר העריך את הנזק ב- 48,035 ₪ בלבד. אף הפעם, צירפה הנתבעת – לראשונה – את חוות דעת השמאי מטעמה לסיכומי טענותיה [חוות דעת מיום 29.3.20 מאת 'מודי שמאים'; יובהר, להשלמת התמונה, כי חוות הדעת הועברה לעיונו של המומחה מטעם בית המשפט, כעולה מסעיף 2.6 לחוות דעתו].

     

31. לא מצאתי לנכון להעדיף את חוות דעת הנתבעת על פני חוות דעת התובעים. אף הפעם, מדובר בהתנהלות שאינה מתיישבת עם ההסכמה הדיונית אשר פורטה לעיל. הנתבעת הסכימה כי טענותיה ייבחנו על ידי מומחה מכריע מטעם בית המשפט. בשום שלב לא העלתה הנתבעת – לא לפני מינוי המומחה ולא לאחר מכן, כי היא מבקשת לחקור את השמאי מטעם התובעים או כי בידיה חוות דעת נגדית בתחום השמאות.

     

32. הנתבעת טוענת בסיכומיה, בשאלת הנזק, כי "התובע אינו יכול, בתביעת מבטח מבוטח, לעשות לפי כלליו" (סעיף 35 לסיכומי הנתבעת). טוב הייתה עושה הנתבעת, אם הייתה מיישמת כלל זה על התנהלותה-שלה בתיק דנן.

     

33. משכך, אני מאמץ את חוות דעת השמאי מטעם התובעים, וקובע כי נזקי רכב התובעים (נזקים ישירים בצירוף ירית ערך] עומדים על סך של 74,293 ₪.

     

34. התובעים לא הוכיחו את ראש הנזק אותו הם תובעים בגין שכירת רכב חלופי (סעיף 26.ד לכתב התביעה). לא הוכח כי הם זכאים לפיצוי זה בגין הפוליסה, ולא הוכח כי סכום זה הוצא על ידי התובעים בפועל.

     

35. בנוסף, לא מצאתי לנכון לחייב את הנתבעת בריבית מיוחדת לפי סעיף 28א' לחוק חוזה ביטוח. בבסיס דחיית תביעת התובעים על ידי המבטחת, עמדה מחלוקת כנה, נוכח סברתה של הנתבעת (על בסיס ממצאים שהובאו לפניה), כי קיים חשד לפיו התאונה לא התרחשה באופן המתואר על ידי התובעים. העובדה כי בדיעבד התקבלה תביעת התובעים, וכי מומחה מטעם בית המשפט מצא את אופן קרות התאונה המתואר כמתיישב עם הנזקים שנמצאו ברכב – אינה מלמדת על חוסר תום לב בדחיית התביעה על ידי המבטחת. עתירת התובעים לפיכך, בראש פיצוי זה – נדחית.

     

    סוף דבר:

36. אני מקבל את התביעה ומחייבת את הנתבעת לפצות את התובעים בסך שלהלן:

    נזקי תיקון וירידת ערך של הרכב: 74,293 ₪

    הוצאות (שכ"ט שמאי, אגרת בית משפט, שכ"ט מומחה)8,135 ₪

    שכ"ט עו"ד (ומע"מ): 13,000 ₪.

    סה"כ:95,428 ש"ח

     

    הסכום האמור ישולם לתובעים, באמצעות בא כוחם, תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

     

    המזכירות תעביר את העתק פסק הדין לצדדים.

    ניתן היום, כ' אייר תשפ"ב, 21 מאי 2022, בהעדר הצדדים.